אמריקה מתחרטת ומחזירה את טראמפ לשלטון

מליצה רגילה בבוקר שלאחר יום בחירות היא "אמריקה (או כל ארץ אחרת) החליטה". זה כמובן נכון גם הפעם, אבל אולי מוטב לשנות את הנוסח.

● ברית המיליארדרים: האם ההימור של מאסק על המנצח יהפוך אותו לעשיר עוד יותר?
● חזרתו של טראמפ לבית הלבן מקפיצה את הדולר בעולם, אז למה דווקא השקל שומר על יציבות?  

אמריקה לא רק החליטה, אלא אמריקה התחרטה. היא התחרטה חד משמעית על סילוקו של טראמפ מן הנשיאות ב־2020; היא התחרטה על ארבע שנות נשיאותו של ג'ו ביידן; היא דחתה מעיקרן את כל ההזהרות שהוזהרה מאז ינואר 2021, וביתר שאת בשבועות האחרונים, מפני מזגו של דונלד טראמפ, מפני תכונותיו האישיות והפוליטיות, מפני הסכנה הנשקפת מצידו לדמוקרטיה, לזכויות האזרח, לזכויות האדם, למעמדה הבין לאומי של אמריקה, וליחסיה עם בעלות בריתה ההיסטוריות.

איתחול של ההיסטוריה האמריקאית, לא פחות

אמריקה התעלמה גם מן ההזהרות הפרגמטיות, שחזרת טראמפ לבית הלבן תפרוק את עול המשמעת הפיסקאלית, תתחיל מלחמת סחר, ובסופו של דבר תחזור ותצית את האינפלציה.

אפשר להגיד על חזרתו של טראמפ לשלטון שהיא שקולה כנגד איתחול של ההיסטוריה האמריקאית, לא פחות. היא מצריכה הגדרה מחדש של הרפובליקה הגדולה ביותר עלי אדמות.

 מצביעי טראמפ חוגגים / צילום: ap, Ian Maule

אנחנו עוד נהרהר בשאלות האלה הרבה, ונצטרך כמובן להכות גם על חטאינו.

משהו לא עבד מעיקרו במשוואה הדמוקרטית, במידה המזכירה להפליא את 2016, שנת תבוסתה של הילרי קלינטון. חוזר ומתעורר הרושם כי לא זו בלבד שאמריקה שסועה לעומקה, אלא ששני חצאיה רוחשים כל כך מעט אמפתיה זה לזה עד שאין הם מסוגלים להבין על מה החצי השני מדבר. ישראלים ימצאו את הפילוג הזה מוכר עד כאב.

לא התממשה הציפייה לתוצאות קרובות מאוד, בנוסח שתי הבחירות הקודמות. טראמפ ניצח בהפרשים סולידיים אפילו במדינות שנחשבו 'מתנדנדות' (שלוש מהן עדיין לא הוכרזו, אבל הן נוטות בבירור לצד טראמפ). מדברת בעדה העובדה כי כמעט בכל מחוז באמריקה, התמיכה בקמלה האריס היתה קטנה מזו שניתנה לביידן לפני ארבע שנים.

למרות העלבונות, תמיכת המהגרים בטראמפ גדלה

מדהימים ממדי כשלונם של הדמוקרטים להגיע אל הפלחים הדמוגרפיים שבהם היו תלויים, בייחוד ההיספאנים, או יוצאי אמריקה הלטינית. סקרי יציאה בפנסילבניה מראים, כי מספר ההיספאנים שתמכו בטראמפ גדל מ־30% לפני ארבע שנים ל־40%, אף כי טראמפ ואנשיו הטיחו עלבונות ביוצאי אמריקה הלטינית, וטראמפ הבטיח לגרש המוני מהגרים לטיניים לא חוקיים מארה"ב ("הגירוש הגדול ביותר בתולדותינו"). בוויסקונסין, טראמפ הצליח להגדיל את תמיכת השחורים מ־8% ב־2020 ל־20%. זה מדהים, בהתחשב בזה שיריבתו היא האשה השחורה הראשונה שהתמודדה אי פעם על הנשיאות.

 תומכות האריס מאוכזבות / צילום: ap, Mark Schiefelbein

יותר מכל נושא אחר, הדמוקרטים השליכו את יהבם על ההפלות המלאכותיות. הם הניחו שהדרישה לחופש בחירה תביא נשים אל הקלפיות בהמוניהן. הם צדקו במובן מסוים: נשים אמנם הגיעו, והצביעו למען תיקונים לטובת הפלות בחוקות של מדינות אינדיבידואליות; אבל הן לא הצביעו לטובת האריס. החמצה כל כך גדולת ממדים של מצב הרוח הציבורי, אוסף כזה של הנחות שגויות על מניעי הבוחרים ועל דחפיהם, יחייבו את המפלגה הוותיקה הזו לבדק בית עצום ממדים.

החדשות הרעות לדמוקרטים היו עוד יותר רעות: הם הפסידו את הרוב שלהם בסנאט לאחר שורה של תבוסות, מהן מכאיבות ולא צפויות. גורל בית הנבחרים עדיין לא הוכרע, בדרך כלל נחוץ יותר זמן לחישוב התוצאות ב־435 מחוזות הבחירה. השתלטות רפובליקאית על כל שלושת מרכזי השלטון בוושינגטון תחזור ותעניק לטראמפ את הכוח שהיה בידיו בשנתיים הראשונות של נשיאותו; ולאמיתו של דבר הרבה יותר, מפני שהוא חזר וברא את המפלגה הרפובליקאית בצלמו. הוא שולט בה עכשיו ללא עוררים.

ממדי תחייתו הפוליטית של טראמפ הם היסטוריים. הוא היה חשוב כמת בפוליטיקה האמריקאית, כאשר עזב את וושינגטון בבושת פנים, בינואר 2021. הוא היה הנשיא שסירב להודות בתבוסה, והסית את תומכיו להסתער על משכן הקונגרס, ולסכל את רצון הבוחר. אפילו בימין הוא תואר כ"רדיואקטיבי".

רק נשיא אחד הצליח להיבחר לאחר שהפסיד

קשה לחשוב על תקדים היסטורי לחזרתו של טראמפ אל השלטון. אנחנו צריכים לחפש תקדימים אולי בחזרת נפוליאון מאלבה לכתר הצרפתי ב־1815; או בחזרתם של מלכי בית סטיוארט לכתר האנגלי, ב־1660. רק נשיא אמריקאי אחד הצליח לחזור ולהיבחר לאחר שהפסיד: גרובר קליבלנד, בשנת 1892. הנשיאות היתה אז הרבה יותר חלשה, והתוצאות של חזרתו היו לפיכך הרבה פחות דרמטיות. נשיא אחר, טדי רוזוולט, ניסה לחזור ארבע שנים לאחר שפרש מרצונו, ב־1912, ונכשל.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר