קו רכבת חדש והשקעות ענק: כיצד סין ורוסיה נכנסו לריק העצום שהותירה ארה"ב באפגניסטן

סין פתחה שלב חדש ביחסי הסחר עם אפגניסטן וחנכה בשבוע שעבר קו רכבות משא בין המדינות. הצעד מגיע במסגרת תוכנית החגורה והדרך (BRI) של סין, שבה בייג'ינג משקיעה בהקמת תשתיות ובהלוואות למדינות שונות בעולם - רובן הגדול נחשלות.

מסעה של הרכבת, שהחל ביום חמישי האחרון, מהווה חידוש קו מ־2016. לאורך 20 ימים יובלו בו 55 מכולות לעיר חיירטאן, שנמצאת בגבול אפגניסטן־אוזבקיסטן ובהן, לדוגמה, מוצרי חשמל וביגוד. אף שסין ואפגניסטן חולקות גבול משותף, ההובלה דרך אוזבקיסטן יותר נוחה להן, משום שהתשתיות במחוז שינג'יאנג במערב סין הן פחות טובות, ואילו העיר חיירטאן מהווה מוקד פעילות בינלאומית לאפגניסטן - אחת מעשר המדינות הגדולות בעולם ללא מוצא לים. 

● 3,000 מינויים מחכים לנשיא המיועד טראמפ, ומי המועמדים המובילים לשר האוצר
● הטליבאן רוצה להפוך את אפגניסטן למעצמת תיירות. איך זה הולך לו?

הראשונה למנות שגריר בקאבול

אבן־דרך זו מגיעה שלוש וחצי שנים לאחר נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטן והשתלטות הטליבאן על המדינה. סין מיהרה לזהות את ההזדמנויות באפגניסטן, כשהייתה המדינה הראשונה למנות שגריר בקאבול - תחת משטר הטליבאן. בבסיס האינטרסים לא עומדות הסחורות, אלא משאבי הטבע. ארה"ב העריכה בשנת 2010 כי באדמת אפגניסטן פרוסים מינרלים בשווי כולל של טריליון דולר. בה בעת, ישנן עתודות לית'יום ונחושת משמעותיות, שנדרשות לתעשיית הרכב החשמלי. אלו היוו גורם משמעותי לסין להיות "נדיבה", ולהעניק מאז הנסיגה האמריקאית מקאבול סיוע הומניטרי בסך 350 מיליון יואן (כ־49 מיליון דולר). כך לפי משרד החוץ בבייג'ינג. 

 השגריר של סין באפגניסטן נפגש עם ראש ממשלת הטליבאן, אשתקד / צילום: ap, Taliban Prime Minister Media Office

הנדיבות הזו מאפשרת לבייג'ינג לחדש תוכניות אסטרטגיות. כבר ב־2008, חברת MCC הסינית הלאומית זכתה בתמורה ל־3 מיליארד דולר בחוזה כרייה למשך 30 שנה של "מס איינאק": מכרה ענק עם עתודות של 4.4 מיליארד טונות עפרת נחושת. עם זאת, לפי דיווח ב"פוריין פוליסי", רק ביולי האחרון התבצע טקס גזירת הסרט - לאחר 16 שנות עיכובים שנבעו מחוסר היציבות באפגניסטן.

העיכוב הזה משקף סיטואציה שבה "זרעים" שזרעה סין באפגניסטן לפני יותר מעשור, ממומשים כעת בקצב גבוה במיוחד. כבר ב־2013 היוותה בייג'ינג בעלים לכ־79% מההשקעות הזרות באפגניסטן, אבל היא לא הצליחה לקדם תהליכים אסטרטגיים מבחינתה עם הממשל הקודם בקאבול, שהיה מקורב לארה"ב. כעת, הם מקדמים פרויקטים שנחתמו מלפני זמן רב, וכן חדשים.

בולטים בהם, מאז תחילת 2023, חוזה על סך 540 מיליון דולר להפקת נפט מאגן אמו דריה בצפון אפגניסטן, וכן בחינת השקעה סינית בסך 10 מיליארד דולר בהפקת לית'יום ומינרלים נוספים מרחבי המדינה.

הטליבאן יוצר שותפויות בינלאומיות

הממשל הנוכחי בקאבול עוד לא מוכר באופן נרחב בעיני הקהילה הבינלאומית, וזה דורש עבורו שותפויות. בעקבות כך, בין השנים 2023-2021 היקף היבוא הסיני מאפגניסטן צמח בכ־30% ל־64 מיליון דולר בזכות הטלת אפס מכס על 98% מהמוצרים האפגניים. במקביל, החל מדצמבר 2022, היצוא לקאבול יותר מהוכפל בתוך שנה ל־1.27 מיליארד דולר.

המוצרים הבולטים ביבוא האפגני כוללים מוצרי חשמל, כלי תחבורה ומכאניקה, אבל הסיפור הגדול הוא המשקל מתוך כלל הסחר הבינלאומי של אפגניסטן. לפי הבנק העולמי, סך היבוא של משטר הטליבאן ב־2023 עמד על 7.8 מיליארד דולר, ואילו היצוא על 1.9 מיליארד דולר.

שחקנית חדשה בזירה האפגנית - רוסיה

לצד הסינים, השחקנית החדשה בזירה האפגנית - בוודאי בהיקף הפעילות הנוכחי - היא רוסיה. בניגוד למקרה הסיני, ניתוח נתוני הסחר של אפגניסטן ורוסיה סבוך יותר. מרכז העסקים הרוסי באפגניסטן מעריך את היקף הסחר בין המדינות ב־2023 במיליארד דולר, יותר מפי חמישה מב־2021, אבל סגן ראש הממשלה אלכסיי אוברצ'וק הציג נתון של כ־560 מיליון דולר. הפערים הגדולים נובעים, ככל הנראה, ממעבר סחורות רוסיות ואפגניות דרך מדינות שלישיות בדרך.

מכנה משותף בהרחבת ההשפעה הסינית והרוסית באפגניסטן הוא השקעות שנמשכו שנים, וכעת מעוניינים לממש אותם עבור השפעה על משאבי הטבע של אפגניסטן.

למעשה, ישנם משקעים היסטוריים בלתי מבוטלים בין הצדדים. ברית המועצות שקעה בבוץ האפגני החל מ־1979, עד שב־1989 הוביל מיכאיל גורבצ'וב את הנסיגה מהמדינה. הנזקים התדמיתיים הפנימיים של המשטר הסובייטי מהפלישה לאפגניסטן, היו לימים מהגורמים שעודדו את הליך נפילת מסך הברזל. עם זאת, בהנהגת המדינות נמצאים היום ולדימיר פוטין והטליבאן, שני צדדים שרחוקים מלהיות שוחרי דמוקרטיה. 

 ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה / צילום: ap, Valery Sharifulin

במוסקבה אמנם הגדירו את הטליבאן כארגון בלתי חוקי ב־2003, אך כעבור 12 שנים חידשו את היחסים, ואף סיפקו לטליבאן אמל"ח. את היחסים הדיפלומטיים המלאים בין הצדדים כוננה רוסיה במרץ 2022 - חודש לאחר פלישתה לאוקראינה.

המלחמה הזו נתנה את אותותיה, והביאה סנקציות על משטר פוטין - ובידוד שהשפיע על ההכנסות מדלקים פוסיליים. יצוא הנפט ומוצרי הנפט הרוסי הסתכם ב־2023 ב־6.7 מיליון חביות ביום, פחות מכ־7.8 ב־2022 וב־2021, ומשמעותית פחות מ־8.9 ב־2017. פילוח יצוא הנפט הגולמי הרוסי מ־5 בדצמבר 2022 ועד ספטמבר 2024, מצביע כי 47% יוצאו לסין ו־37% להודו.

מעבר לכך, דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה סיפרה בשבוע שעבר, כי היקף יצוא הגז הטבעי לאוזבקיסטן, שגובלת באפגניסטן, מאז אוקטובר האחרון חצה את רף ה־5 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים).

בצל האתגרים של יצוא תחת בידוד בינלאומי, רוסיה רואה במיקומה האסטרטגי של אפגניסטן פוטנציאל להפיכתה למרכז פעילות תחבורתי. במסגרת זאת, הם מעוניינים בצינור גז שימשיך עד להודו, ובמסדרון תחבורתי שיוכל להוביל שלל סחורות לנמלים בפקיסטן - וממנה ישירות לאוקיאנוס ההודי. הקמת תשתיות תחבורה איכותיות מאוזבקיסטן דרומה, באפגניסטן ההררית, צפויה להיות משימה יקרה, אולם הימשכות בידודו של פוטין עשויה להביא אותו להשקיע את העלויות הנדרשות.