במגדל העמק יש מסעדת פועלים בשם "פלאפל קופת חולים". זו הסיבה

את יעקב כהן הכרתי אי שם בשנות התשעים, עת צפיתי במופע הסטנד־אפ שלו בבית ליסין. זה היה אז מופע חדשני ומוטרף, ואני זוכרת את עצמי שבועות לאחר מכן מסתובבת עם לחיים כואבות. כמעט עשור אחרי אותה ההופעה החיים הפגישו אותנו שוב, אבל הפעם כמשפחה (בני הזוג שלנו הם אחים).

● אחרי שתבקרו במסעדה הזאת לא תוכלו לחזור לאכול עוף "רגיל"
● במושב במרכז יש חווה כמו בניו המפשייר, שמגישה עוף אורגני צלוי מהנדירים שאכלנו
● מאפייה מושחתת, מוזיאון יפהפה וגלידת לחם וחמאה: זה הרחוב להעביר בו יום שלם

אני זוכרת את ההלם שחטפתי בעודי ניצבת במטבח ביתם לראשונה. יעקב סקר אותי במבטו הממזרי ושאל "מאיזה מוצא את?". "רומני", מלמלתי, כבר מוכנה למטח ההשפלות. "גדלתי עם רומנים במגדל העמק", הוא גיחך, "אתם העדה היחידה שמצליחה לקחת פרי מתוק כמו אבטיח ולהחמיץ אותו".

בשבוע שעבר, בתום השבעה שלו, נסענו למגדל העמק. מעולם לא ביקרתי שם ורציתי לראות בעיניי את תבנית נוף בדיחותיו: את הערסים עם "הטאיבס" על הברזלים במרכז המסחרי, אותם הוא כה הטיב לחקות, את השיכון שבו גדל, את המתנ"ס שבו צפה לראשונה בהצגת תיאטרון ולשם שב להופיע ככוכב. רציתי ללכוד קורטוב מאווירת עיירת הפיתוח קשת היום שעליה סיפר.

חיפשתי מורה דרך שיגלה לי את העיר, ומצאתי את צביה דהאן, תושבת מגדל העמק זה 30 שנה. שמעתי את ההיסוס בקולה. "אין כאן אטרקציות במובן שאת מכירה", היא פתחה. ובכל זאת נרתמה למשימה.

10:00 | משהו לראות: מרבדי פריחה

בניגוד לתדמית של עיירת פיתוח מאובקת, במגדל העמק שפע של ראות ירוקות, רחובות מוצלים ויער שבחורף מתכסה במרבדי פריחה.

התחלנו בנקודת תצפית יפה, ושמה גן רפי, שממנה ניבטת תנופת הבנייה של העיר, שהכפילה את אוכלוסייתה מאז שנות החמישים, אז הגיעו העולים החדשים, מרביתם ממרוקו ומרומניה. משם ניבטים גם רכס הכרמל, השכונות החדשות והוותיקות והתעשייה, שהחלה בשנות החמישים, עת פתחה רות דיין את מפעל האריגה משכית במגדל העמק. כיום מתגאה העיר בקריית הייטק, כמו גם בקריית חינוך, פרויקטים קהילתיים ומגוון אנושי צבעוני ומרתק.

למרגלות התצפית אנחנו יושבים בכרם זיתים וצופים על מגדל מים שנבנה בסוף שנות השמונים. "הייתה כאן תוכנית גרנדיוזית להקים מלון ומסעדה מסתובבת", מספרת דהאן, אבל התוכנית נגנזה, והמגדל, שנבנה בסגנון אדריכלי ברוטליסטי, עומד כעת שומם. אנחנו ממשיכים ליער בלפור, ובדרך מצביעה דהאן על שתי כנסיות, שעצם קיומן בתוך מגדל העמק מתמיה. גם הפארק הארכיאולוגי חושף היסטוריה מרתקת, גתות עתיקות ומערות קבורה.

היער מתכונן לגשם הראשון ומצפה לרקפות ולכלניות שיעטרו את אדמתו. במהלך השבעה אני מוצאת תמונה מנערותם של יעקב וחברו פיני, שנראה שצולמה ביער. "זה היער הנטוע הגדול ביותר בצפון", מסבירה דהאן. הוא משתרע על פני אלפי דונמים.
גן רפי; יער בלפור; פארק ארכיאולוגי מגדל העמק

12:00 | משהו לאכול: פולקלור מקומי

אנחנו גולשים במורד הכבישים לכיוון המרכז המסחרי הישן-חדש. "הבילוי שלנו היה ללכת במרכז הלוך ושוב", מספר לנו פיני. שם, במרכז שכוח האל, הם עוללו מעשי משובה וחלמו חלומות.

 
הרעב כבר מכרסם בנו, ואנחנו מבקשים מפיני לאכול ב"פלאפל קופת חולים", הבוטקה שזכה לשמו בשל סמיכותו לסניף קופת החולים היחיד בעיר. לימים עבר הבוטקה מקום וגם בעלים, אך המתכון הסודי נשאר. זכינו לפיתה כרסתנית, מלאה בכדורים זהובים להתפקע, סלטים טריים ותועפות פולקלור מקומי.

משם המשכנו ל"ברזלים" שעליהם ישבו כהן את כהן. אני שואלת כיצד התקבל כאן ההומור שלו על העיירה, ופיני מספר שהמקומיים לא ראו זאת בעין מבודחת, אלא כעלבון, כמי שמוציא את דיבתה. אבל עם הזמן הם למדו להעריך את אהבתו למקום, ולאט התמלאו גם ההופעות במגדל העמק. היכל התרבות שנבנה בימים אלה אף ייקרא על שמו.
פלאפל קופת חולים

13:00 | משהו לקנות: סחוג ממזרי

מרכז מסחרי בטעם של פעם חייב שיהיו בו חנות תבלינים ומאפייה מקומית, כאלה שאפשר למשש דרכם את הדופק הקולינרי של המקום. בחנות התבלינים של התאומים מאור ונאור מצאנו את מבוקשנו: פפריקה מרוקאית טחונה כהלכתה, פיצוחים וסחוג ממזרי ולוהט.

למראן של סוכריות לימון של פעם נזכר בעלי בבדיחת הבר-מצווה הקבועה של יעקב, שלפיה במגדל העמק נהגו לזרוק את סוכריות לימון שפיצחו את הגולגלות, ולא הסתפקו בטופי רך "של אשכנזים". במאפיית הבית אנחנו מגלים, לצד סופגניות שכבר החלה עונתן, מגשים ועליהם ספינג' בזוק סוכר ועוגיות שבקייה דביקות וטבולות בדבש.
תבליני מאור ונאור, בית הלחם

14:00 | משהו לאכול שוב: גלגלי ענק

אנחנו לא מתאפקים וסרים לטעום גם את השווארמה של יקיר אוזיזק, שכיכב ב"משחקי השף". אוזיזק, מקריית גת במקור, התחתן עם בת מגדל העמק, ופתח מקום צנוע וקטן שבו מסתובבים שני גלגלי ענק של שווארמה, שעד הצהריים הולכים ומתגלחים לאיטם.

ויתרנו על הפיתה, והסתפקנו בצלחת גדושה של נתחי פרגיות והודו עסיסיים ומתובלים בעדינות. לצדם הועמסו פנכות קטנות של סלטים טריים וצבעוניים, שהזכירו לנו את יעקב, עומד במטבח מידי שישי, וקוצץ ירקות לסלטים.
שווארמה אוזיזק