איור: Shutterstock
בשונה מ־2020, מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב הביאה רבים יותר מבכירי עמק הסיליקון לתמוך במועמדות של דונלד טראמפ לנשיאות.
למנכ"ל טסלה אילון מאסק ולמשקיע הסדרתי פיטר ת'יל, יו"ר פלנטיר, המהווים תומכים ותיקים בנשיא הנבחר, הצטרפו הפעם בכירים כמו מארק אנדריסן ובן הורוביץ מקרן הענק הקרויה על שמם, פאלמר לאקי מייסד חברת הרחפנים האוטונומיים אנדוריל, והמשקיע מארק קיובן.
● ההייטק כבר לא כל כך נוצץ והעובדים מחפשים מפלט בתעשייה חדשה
● איך ישפיע טראמפ על ענף ההייטק, ושתי החברות הביטחוניות שצפויות להרוויח בגדול
● חדשות ההייטק | קרן ההשקעות שהפכה את ג'ארד קושנר למיליארדר
בכירים כמו מארק צוקרברג וג'ף בזוס בחרו הפעם בנייטרליות, אף שהם קרובים אידיאולוגית לצד הדמוקרטי. עבור רבים מהם, ארבע שנות רגולציה דמוקרטית כבדה פגעו ביכולת לבצע מיזוגים ורכישות וחייבו אותם להתנהג בשקיפות רבה יותר, בעוד שממשל טראמפ החדש עשוי להיטיב עם כל אחד מהם - בין אם בהתרת הרגולציה או בהבטחת חוזי הזמנות מהממשל הפדרלי. בהייטק הישראלי, עם זאת, מביעים בחדרים סגורים חשש מפני העלאת מכסים על יצוא מוצרים כמו שבבים, מכונות ומוצרי אלקטרוניקה, ומפני פגיעה ממשית באפשרות לבצע רילוקיישן כדי לשווק את מוצריהם בארה"ב.
רון תומר, שמייצג כנשיא התאחדות התעשיינים את יצואניות ההייטק הגדולות בישראל כמו אינטל, התעשייה האווירית, אלביט, נובה ופיליפס, איננו מזלזל בכוונתו של טראמפ להטיל מכס גורף על כל המוצרים שנכנסים לארה"ב בשיעור של בין 10% ל־20%. "טראמפ הוכיח את עצמו כמי שפיו וליבו שווים - כך שאנחנו נוטים להאמין להבטחות שלו, אבל בסופו של דבר אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", הוא אומר.
לא ימהר לבטל הסכמים
המדיניות שהחל טראמפ ליישם בקדנציה הראשונה, שדיברה אז על "להחזיר את אמריקה לגדולתה", לא הפסיקה בימיו של ביידן, שהעביר את חוק השבבים המעודד יצרניות אלקטרוניקה להקים מפעלים בארה"ב תחת מדיניות בשם באב"א, או Buy American, Build American.
בעוד שמכסים שמטילים בארה"ב או מדינות אירופה - בדרך כלל כלפי סין או טורקיה - נועדו למנוע תחרות לא הוגנת מול מדינות שמייצרות מוצרים זולים בשל העובדה שהן חסרות בתנאי עבודה הוגנים - כעת מאיים טראמפ להגדיל את המכסים במידה רבה אף יותר כדי להגן על ייצור אמריקאי, על אף החשש מאינפלציה כתוצר לוואי אפשרי: העלאת המכסים תעלה מחירים. בממשל טראמפ מעוניינים להטיל מכס מיוחד לסין בהיקף של 60%־100% ממחירי הסחורות. אך העימות שלו עם אירופה והחשש מפני הצפת השוק האמריקאי במכוניות גרמניות וצרפתיות הביאו אותו לשקול גם הטלת מכס על כלל המוצרים.
תומר מקווה כי טראמפ ידבוק בהסכם הסחר החופשי שנחתם בין ישראל לארה"ב: "זו תקווה, אבל גם הערכה הגיונית - כיוון שעל מנת לבטל את הסכם הסחר עם ישראל הוא יצטרך להפעיל מאמצים מיוחדים, ועם הממשלה העתידית שהוא בונה אני מתקשה לראות איך הוא מיישם זאת".
מגבלה נוספת שעלולה לכבול את ידיו של טראמפ בביטול הסכמי הסחר עם ישראל היא העובדה שענקיות אמריקאיות מייצרות בה מוצרים קריטיים לכלכלת ארה"ב, כמו מפעלי השבבים של אינטל בקרית גת שאחראים על 1.75% מתמ"ג הישראלי, או רכיבים הקשורים במערכת חץ 3 של התעשייה האווירית.
"הטלת מכסים על ישראל תוך החרגה של חברות אמריקאיות נראית לי כמו סיבה טובה לפסוח על הסכם הסחר החופשי עם ישראל", אומר תומר, שרואה בהטלת מכסים על מדינות אחרות הזדמנות להעביר חלק מהייצור בהן לישראל: "גם אם ניקח רק 5% מהייצור לארה"ב שקיים במזרח זו תהיה קפיצה אדירה".
יחס פחות חם למהגרים
לא רק בחברות המייצאות טכנולוגיה לארה"ב, גם בחברות ששולחות עובדים לרילוקיישן קיים חשש, כמו גם בקרב עשרות אלפי העובדים הישראלים הנמצאים בארה"ב כבר עתה - מצמצום והאטה משמעותית של הנפקת ויזות העבודה. בראש ובראשונה - ויזות העבודה הפופולריות בקרב ישראלים בארה"ב, ויזת המנהלים L1 שתקפה גם לבני ובנות זוג, וויזת E2 המכונה גם ויזת יזם, עבור ישראלים שמקימים חברות בארה"ב ומבטיחים להעסיק אמריקאים בהמשך הדרך.
לאחר קדנציית טראמפ הראשונה שהגבילה מאוד את ויזות העבודה להייטקיסטים בארה"ב, הגיע עידן ביידן, שהסיר חלק מהמחיצות האלה ופתח שוב את שערי החברות האמריקאיות לעובדים מהודו, פקיסטן, סין וישראל.
עו"ד ליעם שוורץ, ראש תחום רילוקיישן במשרד גולדפרב גרוס זליגמן, מעריך כי מספר הישראלים ששוהים בארה"ב עם אישורי עבודה עומד על 15 אלף לפחות. כעת הוא צופה שהמגבלות על ההגירה יחזרו ביתר שאת.
"ויזות העבודה הוגבלו מאוד לישראלים בין השנים 2016 ל־2020 בשל מדיניות 'קנו סחורה אמריקאית ושכרו עובדים אמריקאים', שקידם טראמפ", הוא אומר. "ההוראה הזו חלחלה בפועל לרשות ההגירה ולקונסוליות שבחנו כל ויזה בדקדקנות כדי לענות על השאלה: האם היא תורמת ליצירת מקומות עבודה חדשים או האם היא פוגעת באינטרסים הכלכליים של חברות ועובדים אמריקאים. כתוצאה, יותר בקשות נשללו או שתהליך ההוצאה היה ממושך ויקר יותר".
בעוד שבשנה השנייה של ממשל טראמפ, 2017, שיעור הסירוב של הקונסוליות לבקשות ויזות עבודה מסוג L1 עמד על 21%, הרי שבתוך כהונת ביידן, ב־2023 סורבו רק 3% מהבקשות.
כעת, צופה שוורץ כי המגבלות על רילוקיישן יחזרו, ובגדול. "שלטונות ההגירה צפויים להקשות על קבלת ויזה - כך שכדי לקבל אותה תצטרך להוכיח שאתה כבר חברה אמריקאית שמייצרת מקומות עבודה ויש לה פעילות כלכלית מהותית - אבל דרישה זו סובלת מבעיית הביצה והתרנגולת, כי הרי לא ניתן יהיה לייצר פעילות כלכלית מהותית ללא שליחת מנהלים בכירים מישראל כדי להקים אותה", אומר שוורץ.
הוא מוסיף, כי "לעיתים רשות ההגירה נוטלת לעצמה את שיקול הדעת מהקונסוליות, מה שעלול להפחית עוד יותר את שיעור האישור. ללא ספק נראה כאן תהליכים שמתעכבים זמן רב ועולים יותר כסף".
שוורץ צופה גם פגיעה בויזות שכבר ניתנו על ידי ממשל ביידן, כמו במקרה של בני ובנות זוג של מנהלים בעלי ויזת L1, או במקרים של מומחים - ואלה יצטרכו להגיש בקשה חדשה לאישור הויזה שלהם, שעשוי לארוך עד כדי שמונה חודשים.
לסיכום אומר שוורץ, "לטראמפ אולי יש יחס חם לישראל, אבל יש לו יחס אחר לאנשים שמגיעים ממדינות אחרות ומבקשים לעבוד בארה"ב. טראמפ טוב לישראל, אבל לא בטוח שהוא טוב לישראלים במדינתו".