מנות טריות, צבעוניות וטעימות להפליא בבר הנמוך בעולם / צילום: אסף ורומי - תיירות קלי''ה
זה הזמן לגיחה לצפון ים המלח, שעה נסיעה ממרכז הארץ, כשהירידה הקלה בטמפרטורות מיטיבה עם האזור. בימים כתיקונם הוא גועש תיירים, אך כיום מצבה העגום של התיירות מורגש ביתר שאת. אלא שהריק היחסי הוא הזדמנות ליהנות מהשקט ומהיופי הפראי שהמקום מספק בשפע.
● במגדל העמק יש מסעדת פועלים בשם "פלאפל קופת חולים". זו הסיבה
● אחרי שתבקרו במסעדה הזאת לא תוכלו לחזור לאכול עוף "רגיל"
● במושב במרכז יש חווה כמו בניו המפשייר, שמגישה עוף אורגני צלוי מהנדירים שאכלנו
11:00 | משהו לעשות: קם לתחייה ים המוות
בדרך לקיבוץ קלי"ה חלפנו על פני מטעי תמרים צעירים שנשתלו כמחווה לקיבוצים ניר עוז, בארי ונחל עוז. מאוחר יותר, בסיור המודרך שערכנו, למדנו על הקשר האמיץ של חברי הקיבוץ עם קיבוצי עוטף עזה, המתארחים בו במקרים של מתיחות ביטחונית.
קלי"ה הוקם ב־1968, ותנאי הפתיחה של האזור לא הסבירו פנים למתיישבים הצעירים, שכן 52 מעלות לא ממש מתאימים לחקלאות. גם הפרות, שנגזר עליהן להניב חלב בתנאים קיצוניים, לא רוו נחת.
קלי"ה הם ראשי תיבות של "קם לתחייה ים המוות". אולי כאן טמון ההסבר כיצד אף על פי כן ולמרות הכול הקימו צעירי גרעין הנח"ל יישוב משגשג. גם כפר נופש חמוד ורוגע יש בקיבוץ, בריכה שמימיה נעימים ומלוא הריאות שקט ושלווה.
סיור מודרך בכפר הנופש קיבוץ קלי"ה
12:00 | משהו לראות: אמנות בהשראת פסטיבל הנובה
במהלך שיטוטיי שמתי לב שכמעט בכל קיבוץ יש אמן או אמנית, לפעמים יותר, אם זה בשל החופש ליצור ללא מגבלות כלכליות ואם בשל ההשראה שבאורח החיים הזה. רבים מהם יוצרים בצנעה בסטודיו קטן ועניו שמוקצה עבורם.
האמן של קיבוץ קלי"ה הוא יואל זיו. את פסליו המתריסים, עשויים ברזל וברונזה, ראינו ניצבים על גבי עמודים גבוהים על כביש 90 בדרכנו לקלי"ה. חלפנו על פני מה שנראה כמו דמות רוקדת באוויר. הפסל, כך סיפר לנו זיו בביקור בסטודיו, נקרא "הריקוד האחרון" ואותו יצר בהשפעת פסטיבל הנובה. "הסטודיו הוא המפלט שלי", הוא מספר, "כאן אני נרגע, יוצר ובורח לפיסת שפיות".
יואל זיו, סטודיו לפיסול
13:00 | משהו לנשמה: טיול בשביל המגילות
אנחנו יוצאים מהקיבוץ לטיול רגלי בשביל המגילות. השקט והיופי לופתים את כל נימי הגוף. יש משהו ממכר בתחושת הקטנות אל מול עוצמת הטבע ואנחנו מתמסרות לרגע הזה, שבו הנשימה נעתקת נוכח מצוק ההעתקים, מצוק מרשים המתנשא כחומה בצורה מעל ים המלח. אנחנו פוסעים בשביל המגילות, מסלול קליל שמוביל למערת קומראן ובו שפע של תצפיות יפות על ים המלח.
14:00 | עוד משהו לראות: מבני צבא שהפכו למוזיאון
בדרך לטבילה בחוף קלי"ה הבחנו מרחוק בכתמי צבע עזים שנמשכו על גבי מבנים כשברקע הטפט המדברי האדמדם. המבנים, כך למדנו, שימשו את הצבא הירדני עד 1967, ובהמשך גרו בהם בני ובנות גרעין הנח"ל הראשון של קלי"ה.
לאחר שנים שעמדו נטושים ניצת במוחו של בן הקיבוץ איתי מאור רעיון להשמיש אותם כאכסניה ליצירה. לפני כמה שנים רתם מאור יותר מ־30 אמנים מרחבי הארץ והעולם שהפכו את המבנים השכוחים ליצירות צבעוניות של גרפיטי בועט. פסענו ביניהן, מנסות לפענח מי האמן ואת משמעותם.
זה המקום להגיד שהמיזם המיוחד שופע פוטנציאל, אבל לא יזיקו תחזוקה וגם שילוט והסברים. למרות זאת, האמנות יוצאת הדופן היא סיבה מספיק טובה לבקר בו.
גלריה מינוס 430
15:00 | משהו לשתות ולאכול: מרגריטה בבר הנמוך בעולם
לבסוף ירדנו לחוף, מקום נהדר לבילוי של יום שלם. אם אתם שוהים באחד מהאוהלים של אתר הגלמפינג שבחוף, יוצאים לשוט על קיאק, או סתם רובצים בזולות הנסתרות - זה אחד החופים היפים והמושקעים בארץ.
עד פרוץ המלחמה הגיעו לחוף עשרות אוטובוסים גדושים בתיירים שעטו בחדווה על חנות "הדיוטי פרי" ורכשו מלוא הסל ממוצרי ים המלח. עד שהם יחזרו, התחפשנו בעצמנו לתיירים. ירדנו לחוף, הזמנו "מרגריטה ים המלח" ובהינו בים.
בהמשך פקד אותנו רעב והתיישבנו בבר הנמוך בעולם, שזהו גם שמו. הזמנו כמעט את כל מה שהתפריט הציע, מזון פשוט וקל שנועד להשביע את רעבונם של מבוגרים ושל ילדים כאחד.
אין כאן בשורה קולינרית, כמו באזור כולו, אבל ניכרת במקום השתדלות נעימה כלפי האורחים שכן בחרו להגיע. המנות טריות, צבעוניות וטעימות להפליא: כדורי פלאפל ירקרקים שמכינים במקום, חציל וכרובית בטחינה, סלט ירקות מתובל בתבונה ופיתות מעולות מיריחו.
הבר הנמוך בעולם