שר התקשורת שלמה קרעי / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
התקשורת הישראלית נמצאת לאחרונה בלב תוכניות העבודה של הממשלה, והשבוע הדבר בא לידי ביטוי בהצעת חוק פרטית להפרטת התאגיד שהגישה ח"כ טלי גוטליב, בתמיכת שר התקשורת שלמה קרעי. לפי ההצעה, שעברה השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה, אם בתוך שנתיים ערוץ הטלוויזיה כאן 11 ורשת ב' לא יימכרו לידיים פרטיות, התאגיד השידור הציבורי ייסגר.
מדובר במהלך ישן שהתעורר לחיים: לפני פרוץ המלחמה קידם קרעי תוכנית לסגירת התאגיד, אך בשל היעדר רוב בקואליציה הוא נאלץ לוותר. ההשלכות של חוק כזה, אם יעבור, יהיו מרחיקות לכת: הן על שוק התקשורת והדעות והן על שוק הטלוויזיה והיצירה.
בדברי ההסבר של הצעת החוק צוינו כמה סיבות למהלך. ראשית, לפי הכתוב, מדובר בשידור ציבורי ש"מבזבז" תקציב של 800 מיליון שקל. שנית, בעידן של טלוויזיה רב-ערוצית ובעידן האינטרנט, "הטענה שנדרש שידור ציבורי כדי לתת מענה לרב-תרבותיות הקיימת בישראל - אינה רלוונטית יותר". ושלישית, ביטול השידור הציבורי בישראל יגביר את התחרות בשוק התקשורת ויעודד שוק חופשי בתחום.
לדברי גורמים בשוק, הצעת החוק נועדה "להלך אימים על תאגיד השידור הציבורי", בניסיון להוריד שחקן משמעותי מהשוק. גם היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, התנגדה להצעה. בחוות-הדעת שלה נכתב כי מדובר ב"ביטול מלא ומוחלט של השידור הציבורי בישראל ושינוי יסודי במפת התקשורת הישראלית". עוד נכתב כי "גם אם המהלכים השונים לא יבשילו לבסוף, בכל אחד מהם בפני עצמו, ודאי בהצטברותם, יש משום אפקט מצנן משמעותי וחמור כלפי התאגיד וכלפי גופי התקשורת האחרים בישראל".
פגיעה בשוק התקשורת
באסיפה שערכו השבוע מאות עובדות ועובדי התאגיד, אמר המנכ"ל גולן יוכפז כי משמעות ההפרטה היא אחת: סגירה של התאגיד. "משמעות ההפרטה היא שלא יהיו יותר 'קופה ראשית', ואירוויזיון, ומונדיאל ויורו בחינם, לא 'האחת' ולא 'המו"לים', סדרה שיכולה להיות משודרת רק בתאגיד ציבורי, ולא סדרת מופת כמו 'היום שלא נגמר', לא 'אגן הים התיכון' ולא 'שיר אחד'".
במסמך משפטי שנשלח מהתאגיד אל הלשכה המשפטית במשרד התקשורת, נכתב כי "קשה להמעיט בחומרת הדברים מבחינת הפגיעה בדמוקרטיה, בחופש הביטוי והיצירה, במגוון הדעות, פגיעה קשה בקהלי יעד הצורכים תכנים שאינם זוכים למענה בערוצים המסחריים".
עוד הודגש כי מדובר ב"פגיעה כלכלית קשה בכאלף עובדי התאגיד ואלפים רבים אחרים המתפרנסים משוק ההפקות, הטלוויזיה והמוזיקה". נכתב גם כי תכלית החוק אינה ברורה, ומעלה שאלות כמו כיצד תקודם התחרות בשוק אם יעבירו את הנכסים שהתאגיד עמל עליהם במשך שנים.
"ברור שאם זה יוצא לפועל, תהיה פגיעה בפרנסה של אלפי משפחות שחיות מתעשיית הטלוויזיה", אומר גורם בשוק. "במקום שהשר יעודד את רשת וקשת להפיק יותר תוכניות הפקות מקור במקום חדשות כל היום, הוא פוגע בכבשת הרש. זו מכת מוות לתעשייה המקומית".
סגירת התאגיד, אם תתרחש, תוביל לכך שכ-800 עובדים יאבדו את מקום עבודתם והפרנסה שלהם. חלקם הגדול הם מפוטרי רשות השידור, והמשמעות היא שהם יפוטרו פעמיים בתוך 10 שנים. לכך מצטרף המעגל החיצוני - עשרות אלפי עובדים בכל תעשיית התוכן, הקולנוע והטלוויזיה הישראלית. לא מדובר רק בשחקנים, במאים, תסריטאים, צלמים, עורכים ומפיקים, אלא גם בנפגעי "משנה" כמו חברות הסעות וחברות ציוד.
על-פי חוק, התאגיד מספק כ-180 מיליון שקל ליצירת מקור, ועם הצמדות המדד, מדובר בעוד כמה עשרות מיליוני שקלים. למעשה, התאגיד מהווה כ-50% מההפקות בטלוויזיה הישראלית. "אתה מחסל את התעשייה המקומית, כי מפריעה לך חברת החדשות של התאגיד", אומר צביקה גוטליב, מנכ"ל ארגון מפיקי הקולנוע והטלוויזיה. לדבריו, "יש ביקוש לדברים שהתאגיד עושה, ורק הוא יכול לעשות את זה. אחרי ה-7 באוקטובר הם עשו פרויקטים שאף גוף מסחרי לא היה עושה".
נקודה נוספת נוגעת לשוק הדוקו בישראל, שם התאגיד נחשב לגורם מרכזי עם תקציב של 40 מיליון לשנה ומחויבות ל-90 שעות (בפועל בזמן המלחמה שודרו יותר). רוני אבולעפיה, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, מספרת על הדאגה שמעוררת כוונת הממשלה להפרטה או שליטה בתאגיד. "שידור ציבורי הוא אבן-יסוד בחברה חופשית. השוק הפרטי לא משקיע ולא ישקיע בהיקף ובאיכות התכנים המשודרים, ובעיקר לא ינגיש אותם לצופים ללא עלות".
"מוצר דמוקרטי חשוב"
שידור ציבורי אינו אמור להיות שידור רווחי, ונתוני הרייטינג הליניאריים (בשידור בטלוויזיה) אינם מדד שאמור להנחות אותו. עם זאת, בתאגיד משקיעים בהעלאת כל התכנים בחינם לאינטרנט, ושם נרשמו השנה כ-1.7 מיליארד צפיות - זאת בין היתר בזכות תכנים כמו "קופה ראשית", "איסט סייד" ועוד. למעשה, התאגיד מגשים את המטרה של הנגשת תוכן בעברית בחינם, ומציג אוכלוסיות מגוונות.
נקודה חשובה נוספת היא ששידור ציבורי נטול אינטרסים פוליטיים וכלכליים יש תפקיד חשוב בכל מדינה. ויתור עליו לא רק יגרום לישראל להיות מחוץ לאירוויזיון או לאיגוד השידור האירופי, אלא גם ישפיע על מעמדה בעולם והאופן שבו היא נתפסת. "תפקיד השידור הציבורי בעולם המערבי הוא קריטי, הוא נתפס כמוצר דמוקרטי חשוב שמתקן את כשלי השוק בתקשורת המסחרית", מחדדים גורמים בשוק.
בסביבת השר קרעי מסבירים כי כמו כל הפרטה במשק, המדינה תדע לדאוג לעובדים - למרות שאין שום תוכנית שהתפרסמה או דובר עליה. לגבי הפקות המקור, בסביבת השר מדברים על קרן קולנוע או תקציב ממשרדים שונים שייועד להפקות מקור. לגישת קרעי, הדבר לא חייב להיות תחת התאגיד, אולם עד כה לא הוצגה שום תוכנית אלטרנטיבית.
בשוק מסתכלים על ההצעה הזו בהבנה שהמטרה היא לסגור את התאגיד. הרי אם יש שחקן חדש שרוצה להיכנס כיום, הוא יכול להוביל מהלך כמו של i24NEWS - כניסה ישירות דרך שוק ה-OTT.
גורם בכיר בשוק אומר לגלובס כי "השר קרעי כנראה לא מעודכן. בשנתיים האחרונות סוגיית מכירת רשת 13 עולה שוב ושוב, ואף אחד לא רץ לרכוש את השחקן הזה, בטח עם כל הדרישות מצד לן בלווטניק (בעל השליטה). למה קרעי וגוטליב חושבים שהם יצליחו להפריט את התאגיד?".
גורם אחר מוסיף כי "זו הסחת דעת. גם אם מישהו שיקנה את האולפן ואת זכויות ההפצה בחוזים קיימים, שידור ציבורי איכותי ומגוון יחדל מלהתקיים".
נציין כי זו אינה הצעת החוק הראשונה בתקופה האחרונה ששמה את התאגיד במרכז, ויתרה מכך - הצעות החוק השונות סותרות אחת את השנייה. לפני מספר שבועות העלה ח"כ אביחי בוארון מהליכוד הצעת חוק להכפיף את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, כך שיהיה אפשר לבצע קיצוץ בדומה לכל משרדי הממשלה בצל המלחמה.
במקביל, מספר חברים במועצת התאגיד סיימו את תפקידם לאחרונה, בהם היו"ר גיל עומר, ועדיין לא מונו מחליפים. השר קרעי הביע את כוונתו למנות את אנשיו כדי לבצע מהלכים פנימיים, ולפי גורמים מסוימים בשוק, "להשתלט על המועצה, ובפועל להשתלט על התאגיד". כעת השאלה היא אם כך הדבר - מדוע השר קרעי פועל במקביל להפרטת התאגיד?