המחקר נערך בקרב 740 משתתפים מכל החברה הישראלית. 93% מהנשאלים ציינו כי הם חושבים על החטופים באופן כמעט תמידי ● ניתוחים סטטיסטיים שערכו החוקרים מצאו כי ניתן להסביר כ-50% מהמצוקה הפסיכולוגית הכללית של הציבור בטראומת החטיפה והעמימות ביחס לגורל החטופים
הפגנת מחאה לעסקת חטופים בשער בגין / צילום: מטה משפחות החטופים
מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת European Journal of Psychotraumatology חושף כי ישראל כחברה נמצאת במצב של "אובדן עמום" בשל הדאגה לגורל החטופים מה-7.10. אובדן עמום הוא מצב שבו מתקיים אבל מתמשך על אדם שנעלם ואין דרך לדעת בוודאות מה עלה בגורלו. אובדן עמום נחשב לטראומה, והחוקרים אבחנו גם את החברה הישראלית בטראומה מתמשכת על רקע האובדן העמום של החטופים.
● שנה להסכם לשחרור החטופים: "שבי זה גיהנום, בכל רגע החיים עלולים להסתיים"
המחקר נערך בקרב 740 משתתפים מכל החברה הישראלית, על ידי ד"ר עינת יהנה, שי אוחיון, ועדי יהב מהמכללה האקדמית תל אביב יפו יחד עם פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים. 93% מהנשאלים ציינו כי הם חושבים על החטופים באופן כמעט תמידי. 80% טענו כי הם חשים כאב רגשי עז ו-81% ציינו כעס ומרירות כלפי האירועים הקשורים בחטופים. 69% ציינו כי הם חשים אי-וודאות מוחלטת בנוגע לגורל החטופים ותוצאות האירוע.
"פצע שממשיך לדמם כל עוד אין פתרון וסגירה"
ניתוחים סטטיסטיים שערכו החוקרים מצאו כי ניתן להסביר כ-50% מהמצוקה הפסיכולוגית הכללית של הציבור בטראומת החטיפה והעמימות ביחס לגורל החטופים.
לדברי יהנה: "תחושת האובדן המתמשכת מייצרת כאב נפשי מתמשך, מותירה את החיים של כולנו בקיפאון וחוסר יכולת להתחיל בתהליך של ריפוי, החלמה או שיקום. זו חוויה חברתית שמחלחלת לכל חלקי החברה, מעבר להכרות אישית עם חטוף. זהו פצע שממשיך לדמם כל עוד אין פתרון וסגירה. הממצאים מראים כיצד חווית האובדן ואי הוודאות המתמשכת ביחס לחטופים משפיעה באופן דרמטי על הבריאות הנפשית הכללית של הציבור והיא טראומה קולקטיבית בפני עצמה אשר פוגעת בתחושת הביטחון, האמון והחוסן החברתי".
החוקרים ממליצים על מהלכים רחבי היקף שיכולים לסייע בהפחתת הטראומה ולחיזוק הלכידות החברתית. הם מדגישים את הצורך בפיתוח תוכניות טיפול קבוצתיות למשפחות החטופים ולציבור הרחב, שיתמקדו בהתמודדות עם תחושות של אי-ודאות ובחיזוק החוסן הנפשי. בבתי הספר, יש לקדם יוזמות חינוכיות שיתמכו בילדים ובני נוער בהתמודדות עם תחושות של חרדה ומשבר. בנוסף, יש להרחיב את הנגישות לשירותי בריאות הנפש לציבור כולו ולפתח מענים שיסייעו בטיפול בהשפעות ארוכות הטווח של האירוע.
החוקרים מדגישים גם את החשיבות של ארגון טקסים לאומיים ומחוות סמליות שיחזקו את תחושת האחדות והאחריות ההדדית, לצד יצירת מסגרות שמעניקות הכרה ותמיכה למשפחות.