משרדי עמית פולק מטלון / צילום: מתוך יוטיוב
"ניגוד עניינים בוטה", "הפרה של כללי האתיקה" - במילים נוקבות אלה דחה השבוע בית משפט השלום בתל אביב את תביעת אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל - עמית, פולק, מטלון - לתשלום בגובה של כמיליון שקל מלקוחה שייצג. ביום שאחרי, במשרדים הגדולים לומדים את ההשלכות, אך בענף יש הטוענים כי מדובר בתופעה רחבת-היקף.
ברקע פסק הדין מצוי הסכם שכר-טרחה, שנחתם לפני כעשור בין המשרד ללקוחה ששכרה את שירותיו. זאת, אחרי שנקלעה לחובות של כ-13 מיליון שקל סביב ערבות שהעניקה לעסק שניהל בן זוגה. מתוך הסכום הכולל של החוב, כ-10 מיליון שקל היו כלפי ארבעה גופים פיננסיים, שיוצגו על-ידי המשרד: חברת הביטוח כלל והבנקים לאומי, הפועלים ומרכנתיל דיסקונט.
● "ניגוד עניינים בוטה": משרד עורכי הדין הגדול תבע לקוחה - וקיבל פסק דין מפתיע
● מיעוט מיזוגים וריבוי ליטיגציה: מה קרה במשרדי עורכי הדין ב-2024
עמית, פולק, מטלון יוצג בפרשה על-ידי עו"ד ארז חבר, שאף ניהל את התיק של הלקוחה, ותבע ממנה כ-900 אלף שקל - נוסף על כחצי מיליון שכבר שילמה לו בשכר-טרחה.
השופט אביים ברקאי דחה את התביעה ומתח ביקורת חריפה על המשרד, ש"בעודו פועל אל מול הנתבעת כחייבת, ובעוד הוא מייצג את עיקר נושיה - לא היסס גם להיקשר עם הנתבעת בהסכם שכר-טרחה, שלפיו ייצג את הנתבעת במקביל אל מול כלל הנושים, למעט אלה שמיוצגים על-ידו. ובמילים פשוטות, התובע צעד לצידה של הנתבעת ונלחם את מלחמתה כחייבת לנושים שונים, ובו-בזמן פעל היטב נגד הנתבעת בעוד הוא מייצג נושים אחרים".
בעמית, פולק, מטלון מתכוונים לערער - ובטוחים שהתוצאה תתהפך בערעור. לדבריהם, "נקודת המוצא השגויה של פסק הדין הייתה שהמשרד ייצג שורה של בנקים מול הנתבעת, שעה שלא היו דברים מעולם. בשום שלב לא ייצגנו את הבנקים בתיק זה בכלל ונגד הלקוחה בפרט. הקשר עם הנושים לא הוסתר מעיני הלקוחה, אלא צוין ופורט בכתב, ודווקא בגלל קשר ידוע זה פנתה הלקוחה למשרדנו".
מייצגים גופים חזקים
בינתיים, ההפסד הצורב שנחל המשרד המוביל, ואשר כלל פסיקת הוצאות נגדו ב-60 אלף שקל, עשוי לגרור השלכות לגבי הענף כולו. רוב המשרדים הגדולים מייצגים את הגופים החזקים במשק, המשמשים לא אחת כנושים בהליכי חוב וחדלות פירעון של תאגידים ושל יחידים. טענה רווחת בקרב המשרדים היא כי קיימות "חומות סיניות" בין המחלקות ועורכי הדין המייצגים את החייבים לבין אלה המייצגים את הנושים.
אלא שעורכי דין בענף משרטטים תמונה מדאיגה לגבי היקף התופעה העולה מפסק הדין. "אני רואה את ניגודי העניינים האלה כל הזמן, מאינספור זוויות", אומר ליטיגטור ותיק (עורך דין המופיע בבית המשפט), המייצג פעמים רבות מול משרדים גדולים.
יש בשוק מי שמייחסים את התופעה לריבוי המיזוגים בין המשרדים הגדולים בשנים האחרונות. "ככל שמתרחבת תופעת הקונסולידציה בענף עריכת הדין, גדלים ניגודי העניינים הפוטנציאליים", אומר עו"ד רנן גרשט, שותף מייסד במשרד נאור-גרשט. מבלי להיכנס לפרטי המקרה של עמית, פולק, מטלון, שאותם אינו מכיר, גרשט מסביר כי "משרד גדול רווי בניגודי עניינים עד צוואר, הרבה מעבר לאלה שמופעים בפסק הדין, ואת רובם הלקוחות אפילו לא משערים".
עו"ד ד"ר עומר נירהוד, המייצג חברות ואנשי עסקים שנקלעו לקשיים, מתאר כי "הבעיה מקבלת עוצמה גדולה בעיקר בפירוקי חברות והסדרים, שם לא פעם נמצא משרד עורכי דין מהגדולים בכובע אחד כמייצג את החברה - ובכובע הפוך כנושה שצריך להצביע על אישור או סירוב להסדר, לעתים בסכומים משמעותיים מאוד, כשהוא בניגוד עניינים". לדבריו, "לא מדובר במצב נפוץ, אבל כבר נתקלתי בכך".
ד"ר לימור זר-גוטמן, ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין ע"ש וינר במכללה למינהל, מסבירה כי "החוק מתיר לעורך דין לייצג שני צדדים מנוגדים באותו עניין אם שניהם מסכימים בכתב לייצוג המשותף - למשל, במקרה של עורך דין המייצג קונה ומוכר של דירה שאינו קבלן, או אם יש הסכם שתחם את השירות שיקבל הלקוח לפעילות מסוימת. במקרה של פסק הדין לא התקיימו שני החריגים".
בפועל, אומרת זר-גוטמן, "עורכי דין מעדיפים שלא לייצג צדדים מנוגדים, כי ברור שבשלב זה או אחר יתפרצו ניגודי העניינים, ועורך הדין לא יוכל לייצג בנאמנות את שני הצדדים. זה פשוט לא אפשרי, כפי שמוכיח פסק הדין".
לדבריה, זו הסיבה שבגללה נוצרו בענף משרדים נפרדים, כאלה המייצגים נושים כמו בנקים וחברות ביטוח - וכאלה המייצגים רק חייבים. "רואים את זה גם בהפרדה בין משרדים המייצגים רק קופות חולים בתביעות נזיקין לבין משרדים המייצגים רק תובעים שנפגעו מרשלנות רפואית".
עו"ד ערן גולן, יו"ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, הסביר כי "סוגיית ניגודי העניינים היא אחת מהסוגיות המרכזיות והמורכבות עמן הוועדה מתמודדת ונותנת לה עדיפות. כאשר הסוגיה עולה במהלך דיון רגיל, לרוב בתי המשפט במחוז מפנים את הצדדים לוועדה למתן חוות-דעת, וקיימים לא מעט מקרים בהם כתוצאה מחוות-הדעת של הוועדה, יש צורך בהפסקת ייצוג. עמדתנו העקרונית היא שכאשר קיים ניגוד עניינים, עדיפה תוצאה של מניעה על פני העמדה לדין. עם זאת, ישנם בהחלט מקרים בהם הוועדה מעמידה לדין עורכי דין הפועלים בניגוד עניינים. פסק הדין ייבחן וילמד על-ידי הוועדה, והיא תפנה בימים הקרובים לצדדים לקבלת מלוא החומר בהליך".
יתרון בייצוג מקביל
רו"ח שלומי פיליבה, מומחה להבראת חברות וטיפול בחברות במשבר, אומר כי "קיים הבדל בין ייצוג בו-זמני באותו עניין של חייבים ונושים, העלול להוות ניגוד עניינים - לבין ניהול משא-ומתן בין הצדדים לשם גיבוש פשרה מוסכמת, במטרה לסיים את העניין בפשרה.
"בכל מקרה, מינוי כונס נכסים בהסכמה, גם כאשר הוא מייצג את החייב, יכול להוות פתרון מיטבי לשני הצדדים ליצירת שיתוף-פעולה אפקטיבי (עם דגש על החייבת המבקשת את שיתוף-הפעולה של הנושה המובטח). הנושה המובטח, אשר סומך על עורך הדין, מוכן לשתף פעולה, ובהתאמה הצדדים חותמים על הסכם משולש שמטרתו למקסם את התוצאה לכלל הצדדים. גישה זו יש בכוחה לאפשר פתרון לנושה המובטח ויצירת ערך כלכלי עבור החייבת.
"במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי משרד עורכי הדין ייצג את הבנקים נגד הנתבעת באופן סימולטני - קביעה המוכחשת על-ידי משרד עורכי הדין. באשר לכלל חברה לביטוח, מינוי כונס הנכסים נעשה בהסכמת כלל הצדדים, תוך ידיעה שעורך הדין פועל למיקסום התוצאה הכלכלית לטובת שני הצדדים. היות שעם כלל חברה לביטוח נחתם הסכם מפורט, ככל ויתברר כי טענת משרד עורכי הדין נכונה, והבנקים לא יוצגו על-ידו, כפי שקבע בית המשפט - הרי שפסק הדין מתבסס על טעות עובדתית, בנסיבות המצדיקות הגשת ערעור".
עו"ד נירהוד מצביע על בעיה מרכזית סביב המידע שחושף הלקוח בפני משרד עורכי הדין, ואשר עלול לשמש נגדו כאשר המשרד מייצג נושה במקביל. "לדוגמה, האם מידע סודי על נכסים של בעל מניות, שנמסר למשרד בכובע שלו כמי שמייצג את החברה, ידלוף למי שמייצג את הנושה וישפיע על ההצבעה של אותו נושה ועל הדרישות שלו מהחברה? כמובן שלא ניתן יהיה להוכיח שכך קרה, אבל הבעיה קיימת".
נירהוד מעריך כי בחלק מהמשרדים יסיקו מסקנות מפסק הדין ויעדיפו כעת להעביר למשרדים אחרים תיקים מצד לקוחות הזקוקים לייצוג מול בנקים או חברות אשראי.
"חוזה בלתי חוקי"
הפרשה של עמית, פולק, מטלון מלמדת כי המחלוקות סביב ניגודי העניינים מיתרגמות בסופו של דבר לכסף. בהקשר זה, גרשט סבור כי גם הלקוחות נושאים באחריות. "לפעמים לקוח דווקא מעוניין להיות מיוצג על-ידי עורך דין שיש לו קשר עם הצד השני. לבוא ולטעון בסוף שהיה ניגוד עניינים רק כדי להימנע מתשלום שכר-טרחה, במיוחד אם התשלום היה מותנה בתוצאה, עלול להיות כפיות-טובה ואפילו חוסר תום-לב".
זר-גוטמן סבורה כי זהו בדיוק התקדים בפרשה. "פסק הדין לא מסתפק בקביעה שהיה ניגוד עניינים, אלא קובע שעורך הדין לא יקבל שכר-טרחה. בית המשפט רואה בהסכם שכר-הטרחה כחוזה בלתי חוקי כי התיר לעורך הדין לייצג בניגוד עניינים, למרות שלא התקיימו החריגים ובניגוד לדין המשמעתי".
לדברי גרשט, "בשורה התחתונה, אסור שעורך דין יעמיד עצמו בניגוד עניינים בין הלקוחות שלו. במקביל, לקוחות שנאבקים בגופים גדולים צריכים לבחור עורך דין שאין לו ניגוד עניינים בתיק. פסק הדין צריך לשמש כתמרור אזהרה לשני הצדדים".