ראש ממשלת הודו לשעבר מנמוהן סינג, שמת בשבוע שעבר / צילום: Reuters, Altaf Hussain
זה היה סוף שבוע של הפלגות לשון בהודו. קשה להיזכר אימתי הארץ הענקית הזו, על 1.4 מיליארד תושביה, התייחדה באופן כה סוחף עם זכרו של יחיד מאיזשהו תחום פעילות.
התגובה על מותו של מנמוהן סינג (Manmohan Singh) מאלפת במיוחד מפני שהוא היה מן האנשים הבלתי־אופייניים ביותר בפוליטיקה ההודית, אולי בפוליטיקה בכלל. הימים האחרונים הראו כי דמותו הלמדנית, הסגפנית והצנועה מעוררת הערצה וגעגועים. אזרחים בדמוקרטיות אחרות מוזמנים להרהר בו, בחייו ובמותו.
● עולם מלא בעימותים: אזורי החיכוך הצפויים ב-2025
● כותרות העיתונים | רגע לפני הפיצוץ הגדול, חיזבאללה שלח ביפרים לבדיקה באיראן
ד"ר סינג, כלכלן מדופלם עם תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד, מת בדלהי ביום ה' שעבר בשיבה טובה (92). הוא שימש ראש הממשלה במשך עשר שנים, שר אוצר במשך חמש שנים ונגיד הבנק המרכזי במשך שנתיים ויותר.
הוא לא היה נואם מבריק, הוא לא היה איש ציבור כריזמטי, והוא הנהיג את מפלגתו אל התבוסה האיומה ביותר בתולדותיה. אבל כתרים נקשרו לו בימים האחרונים מכל עבר, לרוחב עמודים שלמים של עיתונים בכל לשונותיה של הודו: "האיש שקרא דרור לחלומותיה של הודו"; "האיש שראה את יום המחר"; "הדוקטור שהפך את הודו החולה למעצמה גלובלית"; "אדריכל הרפורמות הכלכליות"; "יוצר הודו הפוסט־מודרנית"; "הכלכלן השליט"; "הפוליטיקאי הג'נטלמן", וכיוצא באלה.
"העולם השתומם"
"היה הייתה ארץ ששמה הודו, וזמן מה התמזל מזלה והיה לה שליט חכם ושמו ד"ר מנמוהן סינג", פתח העיתון טלגרף, המופיע בקולקאטה (כלכתה), את הספדו, בראש עמודו הראשון.
"במשך עשר שנים הוא ניהל את ענייני ארצנו באיפוק, בענווה ובחן. העולם השתומם כיצד ארץ של מיליארד בני אדם מונהגת בידי איש כה מעודן […] כיצד אדם משכיל, מלומד ורהוט כמותו מתמודד עם דרישותיה של דמוקרטיה רעשנית, מבלי להניח למשתתפים האפלוליים שסביבו להחשיך את נפשו שלו".
הרחיק לכת עוד יותר עיתון אחר, דקאן כרוניקל המופיע במרכז הטכנולוגיה היידרבד ונוטה אהדה לממשלה הנוכחית, זאת אומרת למפלגה שהביסה את מנמוהן לפני עשר שנים.
מותו הוא "טרגדיה עצומת ממדים. בשעה שאת הפוליטיקה שלנו מאפיינות חוסר סובלנות ואיבות איומות, נלקח מאתנו איש אשר נשא דגל יוצא דופן של הגינות, של גדלות־נפש, של יושר ושל ענווה בחיי הציבור. בזמנים הקשים האלה אבד לארצנו קול של שפיות ושל חסד. מנמוהן סינג נשא את כובד משקלה של כהונתו בקלות היאה לקדוש, מבלי לשכוח לעולם מה זמני הוא הכוח הפוליטי".
ציטטתי כאן שני עיתונים פרובינציאליים, אחד ממזרח הודו ואחד מדרומה, כדי להראות שד"ר סינג נגע אל לבה של הודו הרחק ממרכזי הכוח הפוליטיים שלה, והרחק מן האליטות הסלוניות של עיר בירתה.
בזמן משבר קיומי
בארץ שבה פוליטיקה היא קרב מגע בלתי פוסק, מנמוהן סינג פילס דרך אל הפסגה בזכות למדנותו וחוכמת ניסיונו. הוא לא עשה כן בהתמודדות אלקטורלית. נסיבות קריטיות הן שאפשרו את עלייתו. שושביניו היו פוליטיקאים משופשפים ומעוטי עכבות, שהבינו, בזמן משבר קיומי, כי הם זקוקים לאחד שאינו משלהם כדי להציל את ארצם, את המערכת הפוליטית שלהם וגם את מפלגתם.
זה עניין נדיר בכל ארץ. למען האמת, בדרך כלל משהו מעין זה נוטה לקרות בארצות לא דמוקרטיות, כאשר דיקטטורים, או אוליגרכים, מזמינים פרופסור מן האוניברסיטה הסמוכה להציל את הכלכלה ממה שהם או קודמיהם עוללו לה. זה קרה פעם אחר פעם במשטרים צבאיים באמריקה הלטינית; זה קרה בפורטוגל, כאשר פרופסור אולטרה־שמרני נעשה שר האוצר וראש הממשלה בחסדי הצבא למשך 40 שנה. דמוקרטיות אינן אוהבות מומחים אקדמיים, כידוע לכל מי שניסה לספור אותם בקבינטים של ישראל במרוצת השנים.
כאשר מנמוהן נקרא אל הדגל, לפני 33 שנה, הודו עמדה על סף חדלות פירעון. איש לא היה מוכן להשליך לה גלגל הצלה. עד אז, הודו נשארה נאמנה פחות או יותר לאני מאמין של מייסדיה. הם היו סוציאליסטים והומניסטים, אשר הניחו כי ארץ שכמעט כל תושביה מתגוררים בכפרים ללא חשמל, ללא מים זורמים וללא בתי שימוש, נועדה להישאר ענייה, ומשימתם הייתה אפוא להבטיח שהכול יהיו עניים באופן שווה.
זו כמובן לשון פישוט. בהודו נרשמו הישגים עוד לפני מנמוהאן סינג, כמו, למרבה החשיבות, "המהפכה הירוקה", שהעבירה אותה מסף הרעב אל יכולת להאכיל את עצמה, ואפילו לייצא מזון.
אבל הודו הייתה שבויה באזיקים של כלכלה ריכוזית, של פיקוח שסחט כל טיפה של יצירתיות ושל מכסי מגן. נחנק הפוטנציאל היצירתי שלה, בכלכלה ובמדע. בשעה שמזרח אסיה התמלאה ב"נמרים", עם שיעורי צמיחה שנתיים שהגיעו לפעמים לשתי ספרות, הודו זחלה.
ההצלחה הלא מלאה
מנמוהן פתח את השערים ואת הסכרים, רשם שיעורי צמיחה שנתיים של 8%, יצר מנוע של יצוא, עודד תעשיות מקומיות והשקעות מסיביות של זרים. הוא התקשה לשווק את הרפורמות בזירה האלקטורלית. הבוחר נטה להעניש פוליטיקאים רפורמיסטיים מדיי.
הוא בילה כמעט עשר שנים באופוזיציה. ב־2004, מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו־גאנדהי ניצחה בבחירות במפתיע. ההודים לא היו מוכנים לקבל את ראש השושלת, סוניה גאנדהי, ילידת איטליה, כראש ממשלה. היא הזמינה אפוא את ד"ר סינג, והוא האריך בשלטון הרבה יותר ממה שמישהו העלה בדעתו.
מאחר שהפוליטיקה הכוחנית הייתה זרה לו, הוא התקשה להטיל מרות על מפלגת הקונגרס, אשר הקרבה לשלטון השחיתה את מידותיה והרחיקה אותה מן המציאות. ב־2014 היא נחלה תבוסה, שממנה היא מתקשה לקום עד עצם היום הזה.
אבל מנמוהאן פרץ דרך. כאשר נעשה שר האוצר, ב־1991, התוצר המקומי הגולמי של הודו עמד על 320 מיליארד דולר. ב־2014, כאשר הסתיימה כהונתו כראש הממשלה, התמ־ג הגיע לשני טריליון דולר. ב־1991, בין 60 ל־80 מיליון הודים היו שייכים למעמד הבינוני. ב־2014, המספר עמד על 300 מיליון. הודו היא כיום הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, ולפי הערכות היא תחלוף בחמש או עשר השנים הבאות על פני יפן וגרמניה, ותתייצב במקום השלישי. זה הישג עוצר נשימה.
אבל הודו אינה סיפור מלא של הצלחה. מאות מיליונים נשארו מאחור. 40% מן הילדים בהודו סובלים תת תזונה. האוויר והמים בהודו מסכנים את חייהם של הנושמים ושל השותים. היא התפרקה מן המודל הדמוקרטי והפלורליסטי שעמד לעיניו של מנמוהן סינג. בשנים האחרונות היא התמכרה למנהיג חזק, דמגוג קולני וחסר סובלנות, הנהנה מפופולריות עצומה בזכות הצלחתו לפלג ולהסית.
האם הודו מתגעגעת אל מנמוהן סינג מפני שהיא אסירת תודה לו, או מפני שהיא מבינה שחלל מסוכן פעור בלב הצלחתה הפנומנלית? שאלה מופשטת מדיי, כנראה, בארץ הממהרת אל ראש ההר.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר