יגאל לנדאו / צילום: רמי זרנגר
אישי: נשוי + 4 (ו-3 נכדות), גר בסביון
מקצועי: מנכ"ל רציו אנרגיות
ילדות ומשפחה: נולדתי וגדלתי בסביון לאבא שהוא איש עסקים בולט וממייסדי גרניט הכרמל, חברת אחזקות בתחום האנרגיה, ואמא עקרת בית. הייתה לי ילדות מאושרת, אהבתי להצטרף לאבא לנסיעות לאפריקה שבהן יזם וניהל פרויקטים הנדסיים גדולים. בבית הספר הייתי תלמיד מצטיין, מה שהוביל אותי בהמשך לעתודה האקדמית.
● פורטפוליו | הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה וכמעט נחנק למוות. ואז הוא המציא את עצמו מחדש
● פורטפוליו | אחרי 20 שנה בחברה הוא עזב לסטארט-אפ, ואז הציעו לו לחזור כמנכ"ל
● פורטפוליו | אחרי שלוש שנים בטייוואן ועשר בארה"ב, היא חזרה לישראל כדי למכור לנו מים
קצין ומהנדס: כעתודאי השלמתי עוד לפני השירות הצבאי תואר ראשון בהנדסה מהטכניון (ובהמשך MBA באוניברסיטת תל אביב). התגייסתי כמהנדס בגיל 21 והייתי מעורב בפרויקטים הנדסיים ענקיים. שירתי במרכז הבינוי של צה"ל, עסקנו בסלילת כבישים ובניית בסיסים ומוצבים. שירתי חמש שנים, שהוסיפו לי המון ביטחון עצמי וידע. בצבא גם הכרתי את אשתי ציפי.
אמריקה: מיד לאחר השחרור ציפי ואני עברנו לארה"ב, לאחר שקיבלתי שם עבודה כאנליסט בבנק השקעות בוטיק שטיפל בזמנו בפרויקטים ישראליים. עבדתי שם שלוש שנים, שאחריהן חזרנו לארץ, וב-1990 הצטרפתי לעסק המשפחתי.
רציו: שנתיים לאחר מכן חברנו לאיש העסקים דוד רוטלוי, הגיאולוג איתן איזנברג ושותפה נוספת, משפחת צפריר, והקמנו את רציו, חברה ששמה לעצמה למטרה למצוא נפט. הייתי המנכ"ל מיום היווסדה ואני מכהן בתפקיד זה עד היום, כבר 33 שנים.
שלב הנפט: עברו עלינו 15 שנות יובש, שכללו עשרה קידוחים שלא נמצא בהם דבר. ההתמדה, היכולת הזאת ללכת עם הראש בקיר עד שנפגוש הצלחה, אפיינה אותנו מההתחלה. תמכנו בהמשך קיומה של רציו במשך שנים, באמצעות העסקים המניבים של השותפים ואחזקות הציבור. הקפדנו גם על רמת הוצאות נמוכה מאוד, וניהלנו את החברה במשך שנים עם ארבעה עובדים בלבד.
שלב הגז: ב-2007 נפתחה הזדמנות לקבל רישיון לחיפוש גז בים הישראלי - וכמובן לקחנו אותה בשתי ידיים. צירפנו לרישיון את קבוצת דלק ואת חברת נובל אנרג'י, שסיפקה יכולת קידוחים עמוקים בים. זמן קצר לפני כן נמצאה כמות קטנה בהרבה של גז טבעי במאגר תמר, ואנחנו ביקשנו לחפש דרומית להם.
המשבר: שנה לאחר מכן רציו כמעט נסגרה בגלל המשבר הכלכלי העולמי. זה לא פסח עלינו והגענו כמעט אל סף ייאוש וסגירה, אף שהשטח שייקרא לווייתן כבר היה בידינו. איכשהו הצלחנו למשוך את עצמנו בשיער מהבוץ, וב-2010 לווייתן הפתיע את כולם והתגלה כאחד ממאגרי הגז הטבעי הגדולים בעולם.
שבע שנים אבודות: לא תיארנו לעצמנו שלאחר קידוח כל כך מוצלח ניאלץ להתמודד עם שלל קשיים בירוקרטיים, שיעכבו את הפקת הגז במשך עשור. רק ב-2017 התקבלו כל האישורים הנדרשים כדי שנוכל לגייס את הכסף לפיתוח, וב-2020 החלה הפקת הגז. התמודדנו בימי ועדת ששינסקי ומתווה הגז עם המון פוליטיקה. היו כאן שבע שנים אבודות.
הרווח למדינה: מאגרי הגז הישראליים מבטיחים את העצמאות האנרגטית של ישראל, וצפויים להעשיר השנה את קופת האוצר בכ-10 מיליארד שקל. המדינה נהנית כיום מכ-60% מהכנסות הגז בלווייתן. אנחנו עומדים בפני הרחבה של המאגר שעשוי להכפיל את ההכנסות, גם למדינה. פוטנציאל הגז הטבעי במים הישראליים כולל עוד כמויות גז ענקיות, אפילו יותר ממה שהתגלה עד היום.
יציבות אזורית: הגז הישראלי תורם המון ליציבות האזורית. אנחנו מספקים 100% מהגז של ירדן, שתישאר בלעדיו בחושך ובלי מים, ומספקים כמות נכבדה מהגז הטבעי של מצרים.
האיום האיראני: תודה לאל שההגנה שהמדינה מספקת לאסדת הגז מנעה פגיעה בידי חיזבאללה. האם אני מודאג מהאיום האיראני בהקשר זה? עם כל הכבוד לעצמנו, אנחנו לא יותר חשובים ממטרות כמו מרכז עזריאלי.
קרן העושר: אנשים רגילים לדבר על מה שרע, אבל קרן העושר שקמה בעקבות גילוי מאגרי הגז לא רק תעמוד ביעדים, אלא גם תעבור אותם.
מבט לעתיד: ראיתי את רציו גדלה משווי של מיליון דולר לכמעט 1.5 מיליארד דולר. הפעילות בחברה דינמית מאוד, כך שלא משעמם לי לרגע. ארצה להמשיך לעבוד ברציו גם בעוד עשר שנים. אבא שלי, שנפטר בגיל 92, השתתף בישיבות דירקטוריון עד כמה חודשים לפני מותו. התחושה שאתה נחוץ ותורם - זו הסגולה לחיים ארוכים.