קיר סטארמר, ראש ממשלת בריטניה, ורייצ'ל ריבס שרת האוצר / צילום: ap, Frank Augstein
בזמנים נורמליים, סוגיה מקרו־כלכלית כמו תשואות אגרות החוב הממשלתיות לא אמורה לככב בתקשורת הבריטית. למעשה, הפעם האחרונה שבה העיתונים בממלכה המאוחדת עסקו בנושא באינטנסיביות כלשהי היתה בכהונה הקצרה-באופן-היסטורי של ליז טראס. אז, השווקים "הענישו" את ראשת ממשלת בריטניה מטעם השמרנים על תוכנית כלכלית מופרכת שהציגה בזינוק מהיר שחל בתשואות הללו, שהוביל לאיום בפשיטת רגל של קרנות פנסיה, ולא הרבה אחרי זה להדחה מבישה מהתפקיד. הפרשה, שאירעה בסתיו 2022, עדיין מוזכרת מדי פעם כנימוק מדוע בריטניה צריכה לשמור על משמעת תקציבית.
● WSJ | "שומר על זה פשוט": גורו ההשקעות שמאמין במניה אחת בלבד
● הצוללת | החוקר שמסביר: זה הפרמטר המשפיע ביותר במדד האושר של הישראלים
אבל כבר יותר משבועיים שכלי התקשורת בבריטניה שבים ומדברים על ה"גילטס", הכינוי לאגרות החוב הממשלתיות של הממלכה הבריטית. אלו כבר אינן מוזהבות בשוליהן אלא נסחרות באופן אלקטרוני, אך עדיין מהוות את הבסיס לאחת הכלכלות הגדולות ביותר בעולם.
הסיבה לדיון היא העלייה החדה שחלה בתשואות בטווח הרחוק מאוד (30 שנה, 5.4%), בטווח הבינוני (10 שנים, 4.7%) ובטווח הקצר (שנתיים, 4.4%). מדובר בנתונים גבוהים באופן היסטורי, חלקם לא היו ברמות הללו מאז שנות ה־90, וכלי התקשורת שבים ושואלים: מה קורה עם הכלכלה של הממלכה הבריטית? מה לגבי התעשייה והשירותים שהיו אמורים לשגשג אחרי ה"ברקזיט"? מה קרה לתוכניות מפלגת ה"לייבור" - שנבחרה ברוב עצום - עם ההבטחה המשולשת גם ליצור צמיחה, גם לתקן את המערכת הציבורית וגם לא להגדיל מסים?
התשובה הקצרה היא, שהכלכלה הבריטית נמצאת בצרות, וכך גם אלו של מדינות מערביות אחרות, בעיקר באירופה. יש אנליסטים שמעריכים כי מדובר בבעיות קצרות טווח, התאוששות לא־טובה מעידן של ריבית גבוהה שנכפה על המשק הבריטי בשל גל אינפלציה שרובו חלף. יש מי שסבורים כי גם העתיד עגום. זו אולי סיבה לנחמה שמדינות אחרות ברחבי העולם נמצאות בנסיבות דומות: תשואות האג"ח הממשלתיות גבוהות באופן היסטורי גם בארה"ב, בצרפת ואפילו בגרמניה. אבל כפי שקובעת אמרה המסתובבת בעיתונות הכלכלית בימים אלו: "כאשר שוק האג"ח הופך לדביק, זה לא עוזר להיות הסוס המכוער ביותר במפעל הדבק".
הסוגייה מספר אחת
הכלכלה הבריטית סובלת מכמה תחלואים שהופכים אותה ראויה לכינוי מעליב שכזה: גל האינפלציה העלה את המחירים בצורה שלא נחוותה זה ארבעה עשורים, צימצם את ההכנסה הפנויה והותיר את הריבית הבריטית גבוהה ומשתקת, גם בהשוואה בינלאומית (4.75%, בהשוואה ל־3.15% מעבר לתעלה); בעיות של כוח אדם וקשיי יצוא אחרי ה"ברקזיט" הובילו לצמיחה מינימלית בלבד בתמ"ג (1.1% בשנה החולפת, והתכווצות בספטמבר־אוקטובר); העובדה כי ארה"ב לא ממהרת לכונן הסכם סחר עם בריטניה מקשה עליה למצוא שווקים חדשים שיפצו על ההיפרדות מהאיחוד, ועלויות האנרגיה והגז שעליו האי נסמך פוגעים בעסקים ובבתי אב. למעשה, הסוגייה הכלכלית היתה כה מרכזית לציבור הבריטי, ונחשבת לבעיה מספר אחת על סדר היום, עד כי היא הובילה להדחה משפילה של המפלגה השמרנית, והעניקה את השלטון ביולי האחרון ללייבור.
חלק גדול מכך נבע משום שמנהיגי הלייבור - ראש הממשלה קיר סטארמר ושרת האוצר רייצ'ל ריבס - הבטיחו לציבור את העוגה כולה: גם לא להעלות מסים, גם להקל על יוקר המחייה, גם לשקם את השירותים הציבוריים בעזרת השקעות, גם לדאוג לצמיחה, וגם לעשות את הכל תוך כדי שמירה על אחריות פיסקלית שתמנע מהחוב הבריטי להתנפח, ומהתשואות לעלות. בסתיו האחרון העבירה ריבס את התקציב המוצע ל־2025, שבו היא הולכת בין הטיפות: את ההבטחה לא להעלות מסים היא החליפה בהעלאת דמי ביטוח לאומי לעסקים בלבד, ועוד שלל "פשרות" דומות, אבל היא שידרה כי התקציב לא יהיה "בלתי אחראי", לא יפרוץ מסגרות וכי המשקיעים הבינלאומיים יכולים להיות רגועים לגבי מצב החוב הבריטי. היא גם הקצתה רבות לתשתיות, חינוך ובריאות, במטרה לשקמם.
אבל עכשיו, הריביות הגבוהות משתקפות בדיווחים כמעט־יומיים בתקשורת על הנושא, וגובר הלחץ על הממשלה לעשות משהו. הלוגיקה היא, שאם זה היה המצב שגרם להדחת טראס בזריזות שכזו, איך יכול להיות שהלייבור עדיין בשלטון? הרי לעלייה בתשואות יש השפעה מיידית על עלות החוב ועל היכולת של הממשלה להקצות את המיליארדים הדרושים למטרות אחרות. לכן, השאלה הגדולה בבריטניה כעת היא האם התקציב הנוכחי ריאלי, או האם ריבס מתכוונת להפר את הבטחות הלייבור שלא להעלות מסים. התקשורת והאופוזיציה השמרנית מנסים באופן קבוע להציג את המדיניות של הלייבור כעוד מאותה המדיניות שאיפיינה ממשלים אחרים בעבר: הבטחות לחוד ומציאות לחוד. הלייבור מבטיחה שהכל יהיה בסדר, אבל לא מפרטת בדיוק כיצד תדאג לכך.
קיצוצים יצאו מהאופנה
האנליסטים משדרים כי מדובר ב"תופעה זמנית". ההערכות הן שהכלכלה הבריטית תצמח ביותר מ־2% בשנה הבאה, וכי הליש"ט, שאיבד כ־4% מערכו מול הדולר בחודש האחרון והגיע לשפל של שנה מול המטבע האמריקאי, יתאושש בעתיד. "אינפלציה דביקה, הוצאות ממשלתיות, שיעור ריבית גבוה בארה"ב ובעיות בצד ההיצע יפעילו לחץ על הליש"ט", נכתב בסקירה של בנק ING, אך "אנחנו לא חושבים שיהיה משבר חוב בריטי, וההיחלשות של הליש"ט מול סל המטבעות תהיה מוגבלת".
"בזמן שבו התשואות על אג"ח ממשלתי עולות בכל מקום, משקיעים בינלאומיים מסתכלים על בריטניה כחולייה החלשה ביותר בשרשרת", אמר אנליסט מ־JPMorgan השבוע. כאמור, זו בעיה המשותפת למדינות רבות כעת, במיוחד באירופה. השמיכה הפיסקלית קצרה מדי, והתשואות ההולכות וגדלות מקצרות אותה מחודש לחודש. צעדי צנע וקיצוצים תקציביים יצאו מהאופנה. בגרמניה בעיה דומה הפילה את הממשלה, אבל השלטון של הלייבור יציב בעזרת רוב גדול. הממשלה הבריטית תצטרך לקבל כמה החלטות בלתי פופולריות, והשווקים עשויים להכתיב לה מתי לעשות זאת.
השאלה הגדולה היא זו שנוגעת לצמיחה. שרת האוצר הצדיקה את הגדלת התקציב בכ־70 מיליארד ליש"ט בסתיו האחרון בכך שהוא יעודד את הצמיחה בממלכה המאוחדת. כניסה לגירעון צנוע וקצר בשאיפה לקצור את הפירות בעתיד הקרוב, ובכל מקרה "שמירה על כללי המשחק הפיסקליים". העלייה בתשואות כעת מקצרת עוד יותר את טווח הזמן שבו צמיחה זו צריכה להתבטא, כי בינתיים החוב הולך ומתנפח. ההבטחה לשמור על הכללים מסתמנת יותר ויותר כמוטלת בספק.