ח"כ עודד פורר, ישראל ביתנו (סוגרים שוק, ערוץ הכלכלה, 7.1.25) / צילום: יוסי כהן
אחד החוקים הכלכליים השנויים ביותר במחלוקת שהעבירה הממשלה הנוכחית הוא חוק הרווחים הכלואים. רבים סולדים ממנו, וח"כ עודד פורר אף כינה אותו בערוץ הכלכלה "אחד החוקים המטומטמים ביותר שישראל העבירה". פורר לא הסתפק בכך, וסיפק השוואה בינלאומית: "אין אף מדינה בעולם שיש בה חוק דומה. זו המצאה ישראלית". האם כך?
● המשרוקית | בן גביר התפטר: האם היקף הנרצחים בחברה הערבית ירד בתקופתו?
● המשרוקית | הצהרת נתניהו לפני עסקת החטופים - והעובדות
כבר עסקנו בחוק הרווחים הכלואים, שעיקרו הוא מיסוי רווחים של חברות שלא מחולקים כדיבידנדים. מטרת החוק היא לרדוף "חברות ארנק", שמוקמות כדי לאפשר לשכירים בעלי הכנסה גבוהה להתחמק מתשלומי מס. החלק העיקרי בחוק הוא סעיף 81, שמחייב את החברות לחלק את ההכנסות בדיבידנדים בכל שנה, או שיוטל עליהן מס נוסף בגובה 2%. בנוסף, סעיף 62א לחוק ממסה את הרווחים השוטפים של חברות משלח יד, קרי כאלו שמעסיקות עד ארבעה עובדים ושלפחות 70% מהכנסותיה מגיעות מלקוח אחד. איך זה עומד ביחס לעולם?
משרד האוצר עמל על סקירה משווה, ונתן מספר דוגמאות למדינות עם מס דומה. בארה"ב מושת מס נוסף על רווחי חברה שלא חולקו כדיבידנדים. עם זאת, ישנו מסלול חלופי: חברה יכולה להכריז על הרווחים שלא חולקו כעל כספים המיועדים להשקעה, בהתאם להנחיות של רשות המסים. גם בישראל זה אפשרי, אך בתנאים פחות גמישים.
בהולנד, בנוסף למס הנ"ל, החוק מחייב את בעלי המניות המרכזיים בחברה לקבל שכר מינימלי, עליו מושת עוד מס. הדבר מביא לכך שבפועל כמעט אין רווחים כלואים. באירלנד, מסבירה ד"ר רו"ח הילל־לי ביטון מהאוניברסיטה העברית, "מס החברות מאוד נמוך, אך המס על הכנסות פסיביות גבוה יותר. המס על הדיבידנד גבוה מאוד וזה בעצם מעודד חברות לא לחלק".
משרד האוצר השווה את החברות מסעיף 62א לחברות המשפחתיות היפניות, שכן שתיהן קטנות. להבדיל, ביפן חברה משפחתית עצמאית לגמרי תשלם שיעורי מס מופחתים לעומת כזו שנמצאת בבעלות חברה גדולה יותר, ומהווה למעשה מקור להכנסה פסיבית. בקפריסין אומנם יש חובה לחלק דיבידנד, אך כפי שמציינת ד"ר ביטון, ההבדל המהותי ביחס לישראל הוא ששם גם מס החברות וגם המס על רווחים כלואים נמוכים יותר.
פרופ' יותם מרגליות מאוניברסיטת ת"א סבור שאכן ישראל לא ייחודית: "החוק מנסה למנוע דחיית מס. כל מדינה מוצאת שיטה קצת שונה על פי חוקותיה והכלכלה שלה, אבל בסיס החוק נשאר אותו דבר". לעומתו, ד"ר רו"ח קרן בר־חוה, ראשת המחלקה לחשבונאות באוניברסיטה העברית, מסויגת מעט מסקירת האוצר וסבורה שצריך לתת את הדעת על שיטת Participation Exemption, בה חברה גלובלית מקבלת פטור ממס הכנסה מקומי עבור בעלי המניות המקומיים. "במדינות שפועלות במודל מוצלח כזה (דוגמת הולנד וקפריסין), כמעט שאין 'כליאה' של רווחים בשל חיוב מס כפול בין חברות בקבוצה המקומית - זהו יתרון מובהק לעומת מדינות שבהן קיים מנגנון 'השלמת מס'".
מח"כ פורר נמסר בתגובה: "מדובר בחקיקה הרבה יותר מצומצמת ושלא דומה במהותה לחוק הרווחים הכלואים שאושר".
בשורה התחתונה: דברי פורר לא נכונים ברובם. חוקי רווחים כלואים קיימים גם במדינות נוספות, אך במודלים שונים מישראל בהתאמה למשטרי המס הקיימים בהן.
תיקון 22.1.25:
בטקסט המקורי נטען שבאירלנד יש חובה לחלק דיבידנדים כל 18 חודשים. מדובר בטעות, והטקסט תוקן בהתאם.
תחקיר: עדין קליין