ביצים / צילום: איל יצהר
התכנון הריכוזי בביצים על־ידי מועצת הלול ומשרד החקלאות ימשיך עד 2050, כך על־פי הצעת חוק שעברה היום (א') בוועדת השרים לחקיקה. על־פי ההצעה, התכנון הריכוזי, שנועד להעלות את רווחי הלולנים, יישאר בתוקפו עד 1 בינואר 2050, עוד כמעט 25 שנים מהיום. זאת, בניגוד לשנת 2029 עד 2032, כפי שקבע חוק שעבר בתקופת הממשלה הקודמת, ביוזמת שר החקלאות דאז עודד פורר.
● למה המותג הפרטי לא מצליח להתרומם בשוק הישראלי?
● בדיקת גלובס | החישוב שמראה כמה מקבלות המסעדות מכל הזמנה בוולט
על־פי דברי ההסבר לחוק, הוא "יאפשר להבטיח לחקלאים בענף זה ודאות, יציבות כלכלית וביטחון להתמודד בהצלחה עם האתגרים הכלכליים שנוצרו בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'".
את ההצעה הגיש ח"כ ששון גואטה מהליכוד, שהיה חבר הנהלת ארגון מגדלי העופות. אביו הוא ראש המועצה האזורית מעלה יוסף, בה יש לולים רבים, ובני משפחתו עוסקים באופן ישיר בענף הלול.
ישראל מחזיקה במשטר כמעט ייחודי במערב, במסגרתו ייצור הביצים נתון לתכנון ריכוזי של משרד החקלאות, ובניהול בפועל של מועצת הלול, בה חברים הלולנים עצמם. התכנון הריכוזי כולל הקצאת "מכסות ייצור" שנתיות של ביצים, ואיסור על־פי חוק לעבור אותן ולייצר מעבר, כך שלא ניתן להגדיל את הייצור וכך להוריד את המחירים.
מכסות הביצים מוחזקות בידי הלולנים, והן נחשבות כרכוש פרטי שלו: הוא יכול לייצר את הביצים בעצמו או להשכיר אותן הלאה ולהרוויח מהן כמוצר הון. הוא אף יכול להוריש אותן לילדיו, עם ובלי קשר למשק בבעלותו.
זו אחת הסיבות בגללה מחירי הביצים בישראל נחשבים גבוהים במיוחד (מקום 8 בעולם, אפילו מעל מדינות יקרות כמו שוודיה ונורווגיה), למרות הפיקוח על המחירים בצד הצרכנים.
רשות התחרות: "העלויות בגין חסימת התחרות מוטלות על הצרכנים"
רשות התחרות הגישה את התנגדותה להצעת החוק. לדבריה, "הצעת החוק תאיין את התחרות בענף, ובכך תעלה את יוקר המחיה של הציבור על מוצרי בסיס. משכך, מוצע למצוא דרכים חלופיות לתמוך במגזר החקלאי, שלא על חשבון האוכלוסיות החלשות ביותר".
בעיני רשות התחרות, משטר התכנון כולל למעשה "ריקון מתוכן של כל תחרות בין גורמים שונים בענף ההטלה, שכן הכמויות והמחירים שיגבה נקבעים על־ידי המתכנן המרכזי"; ובנוסף, "נעדר לחקלאי תמריץ להשקיע בייעול או בשיפור הייצור, באופן שיאפשר לו להציע מחירים נמוכים יותר, איכות טובה יותר, כמות גדולה יותר או מגוון רחב יותר. במקביל, הכניסה לשוק נחסמת בפני חקלאים חדשים שיבקשו להצטרף לענף".
עוד על־פי רשות התחרות, מי שייפגע יהיו בעיקר הצרכנים החלשים: "העלויות בגין חסימת התחרות מוטלות על הצרכנים בדרך של האמרת יוקר המחיה, ובכך, בהגדרה, מהוות מס רגרסיבי"; כלומר, כזה המוטל בעיקר על החלשים, שחלק גדול יותר מההוצאות שלהם הוא על מוצרי מזון בסיסיים.
במקום זאת, ברשות התחרות טוענים כי "יש להעדיף, חלף חסימת התחרות, סיוע למגזר החקלאי באופן של תמיכה ישירה. אין כל הצדקה שהתמיכה שראוי שהמדינה תיתן למגזר החקלאי תבוא דווקא על חשבונם של החלשים ביותר, בדרך של ייקור עלויות מוצרי הבסיס".
במקביל ובנוסף לכך, הממשלה שואפת להעביר מאות מיליוני שקלים במסגרת רפורמה שתשפר את תנאי התרנגולות המטילות ותחסל את "לולי הזבל", בהם מתפרצת חדשות לבקרים שפעת העופות ומחלות נוספות.
על־פי עודד פורר, שהחוק שעבר עתה בוועדת השרים לחקיקה למעשה מבטל את המדיניות שהוא יזם כשר החקלאות, "ממשלת יוקר המחיה ממשיכה בקידום מדיניות קומוניסטית ומבטלת את הרפורמה בענף הלול. הרפורמה נועדה לפתוח את השוק לתחרות ולהוריד מחירים לאזרחים, לצד תמיכה ישירה במגדלים הקיימים, כדי שיעברו לגידול בלולים מתקדמים. דווקא תחת שלטון הליכוד, תחזור מדינת ישראל ותצטרף לצפון קוריאה הקומוניסטית, שם השלטון קובע מי יגדל עופות להטלה, היכן הוא יגדל וכמה".