ח"כ יואב סגלוביץ', יש עתיד (התוכנית החברתית, 103FM, 31.1.25) / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
השבוע נרשם עוד שבוע מדמם בחברה הערבית, כשהשיא שלו היה שבתוך 24 שעות בלבד נרצחו שישה בני אדם. לפי ארגון "יוזמות אברהם", 30 אזרחים ערבים קיפחו את חייהם מתחילת שנת 2025 בנסיבות הקשורות לפשיעה ואלימות.
● המשרוקית | בן גביר התפטר: האם היקף הנרצחים בחברה הערבית ירד בתקופתו?
● המשרוקית | האם מספר הנרצחים בחברה הערבית ירד תחת כהונת המפכ"ל דני לוי?
מי שניסה להמחיש עד כמה ממדי התופעה חמורים היה ח"כ יואב סגלוביץ', שבראיון ל-103FM טען: "במספרים של אחד ל-100 אלף תושבים, אנחנו שלישיים בעולם במקרה הרצח בחברה הערבית".
אין חולק על כך שמדובר במצב בלתי נסבל, אבל האם הוא עד כדי כך חריג ביחס לעולם? בשורות הבאות ננסה להבין עד כמה אנחנו עדים למציאות יוצאת דופן - ואיך בכלל הגענו אליה?
השוואה בינלאומית
נתחיל בנתון בו נקב סגלוביץ'. זה מגיע מנייר מדיניות של מרכז טאוב שפורסם בפברואר לפני שנה, עליו חתומים פרופ' אלכס וינרב, פרופ' אבי וייס, לביב שאמי וניר קידר. הארבעה בחנו את שיעור מקרי הרצח לכל 100 אלף נפש ב-33 מדינות OECD. הנתונים העדכניים ביותר לצורך השוואה בינלאומית נכונים ל-2019, ובשנה זו ישראל ככלל הגיעה למקום העשירי הכי גבוה, עם 1.56 מקרי רצח לכל 100 אלף איש. אבל בחברה הערבית בלבד שיעור הרצח כבר הגיע ל-4.9, מה שהציב אותה במקום החמישי, כשרק קולומביה (35.71), מקסיקו (24.55), לטביה (7.08) וארה"ב (5.4) לפניה. המספר עבור "יהודים ואחרים" בישראל, אגב, עמד על 0.85, מה שמיקם אותה במקום ה-23.
במהלך שנעשה "לצורך הטיעון", נתוני 2019 של מדינות ה-OECD הושוו למצב בישראל ב-2023, אז מספר מקרי הרצח בחברה הערבית יותר מהוכפל. זאת, "בהנחה שהשיעורים במדינות האחרות הללו נותרים יציבים". אם מקבלים את האקסיומה הזו, הרי שב-2023 היו בחברה הערבית 11.11 מקרי רצח לכל 100 אלף נפש, מה שבהתאם לדבריו של סגלוביץ' העלה אותה למקום השלישי.
אבל במרכז טאוב גם מזהירים שהשוואה כללית עלולה להטעות, שכן ישנן תופעות עם דפוס גילי ברור. "זה המקרה ברצח או בפשיעה אלימה באופן כללי", הם מסבירים. "שניהם מתבצעים הרבה יותר על-ידי גברים צעירים".
הכוונה היא שלפי מחקרים אמפיריים, שיעורי פשיעה ובייחוד שיעורי רצח מתחילים לעלות בסוף שנות העשרה ויורדים בסוף שנות ה-20. כלומר, "חשבון דמוגרפי פשוט יכול לנבא שיעורי רצח גבוהים יותר בחברה עם שיעור גדול יותר של צעירים". כמו, למשל, החברה הערבית. למעשה, עצם הימצאותה של קבוצה צעירה גדולה באופן יחסי בחברה מהווה קטליזטור לפשיעה, שכן צעירים שנכנסים לגיל העבודה נמצאים בתחרות קשה יותר, וחלק גדול יותר מהם יפנה לפשיעה. זאת לעומת אוכלוסייה עם מעט צעירים, בה המתחים האלו פחות חזקים.
לכן, החוקרים גם השוו את שיעור הרצח ל-100 אלף נפש רק בקרב בני 20-34, נכון ל-2019. במקרה כזה, מיקומה של החברה הערבית לא משתנה דרמטית, ויורד מהמקום החמישי לשישי. המקום של ישראל כולה, לעומת זאת, יורד משמעותית מהמקום העשירי ל-15. הדבר לא אמור להפתיע, בהתחשב בשיעור הגבוה של בוגרים צעירים בישראל (21% ב-2019, 25% בקרב הערבים ו-20% בקרב היהודים) לעומת 32 המדינות האחרות שנבחנו (19% בממוצע).

תפקיד הפשע המאורגן
אז אנחנו יודעים שהרצח בחברה הערבית חריג לא רק ביחס למתרחש בישראל, אלא גם ביחס לעולם. אבל למה זה? הסבר שרבים מעלים הוא שמדובר בעניין תרבותי, שכן האוכלוסייה הערבית מגיעה ברובה ממסורת שמרנית משהו.
אלא שהנתונים לא ממש מסתדרים עם זה: אם זה היה ההסבר, היינו מצפים לראות מספרים דומים גם בתקופות קודמות. אבל כפי שהראינו בעבר, זה לא המצב: אם בשנים 1980-1999 מספר הנרצחים בחברה הערבית עמד בממוצע על 18 נרצחים בשנה, הרי שבין 2000 ל-2023 הוא כבר קפץ ל-83, פי 4.6. גידול האוכלוסייה לבדו לא יכול להסביר את זה, שכן גם ביחס ל-100 אלף נפש המספר גדל, מ-2.6 בשנה ממוצעת בשנות ה-80 וה-90 ל-4.7 מאז שנת 2000; זאת בזמן שהרצח בחברה היהודית ירד.
מה יכול להסביר את זה? כפי שהסביר לנו בעבר פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, צריך לחזור לתחילת שנות האלפיים. "בשנים הללו התרחבו ממדי הפשיעה המאורגנת בחברה היהודית", הוא אומר. "ואז מדינת ישראל השכילה להבין שצריך להבחין בין פשיעה 'רגילה', לבין פשיעה מאורגנת - ושכדי להתמודד עם האחרונה, צריך לפתח כלים ייחודיים. לכן, בשנת 2003 נחקק חוק מאבק בארגוני פשיעה, שהעניק למשטרה כלים חריגים להתמודד עם ארגוני פשיעה".
המאבק היה מוצלח למדי, אלא שאז נוצר ואקום, אליו נכנסו ארגוני פשיעה מהחברה הערבית. לפני כן, כך פרופ' ותד, "עולם הפשיעה בחברה הערבית לא היה מחולק לפי ארגונים, אלא לפי משפחות. אלא שאז המגמה השתנתה, ובחברה הערבית הפשיעה לבשה צורה תאגידית שפרצה את ההשתייכות ה'חמולתית' - ואת שורות ארגוני הפשיעה שהתפתחו ממלאים חברים ממשפחות שונות".
תומר לוטן, שהיה מנכ"ל המשרד לביטחון פנים בשנים 2021-2022 תחת השר עמר בר-לב, מתאר שארגוני הפשיעה "התלבשו על חברה עם נגישות נמוכה לשירותים בנקאיים. הם מונעים מכסף, ועשו לעצמם שרשורים בדמות ארגוני משנה, ונכנסו לתוך חברה חמולתית עם קשיים בעולמות הנדל"ן". הוא מציין כי זמינות האמל"ח הגבוהה בחברה הערבית "יצרה סערה מושלמת, וזה הטיס למעלה את הגרפים של קורבנות הרצח".
לפי פרופ' ותד, "היעדר המשילות והריבונות של ממשלת ישראל מחד, ומרכיבים שמאפיינים את החברה הערבית מאידך - תרמו להעמקת האחיזה של ארגוני הפשיעה בכל תחומי החיים של הציבור הערבי. התוצאה היא שימוש הולך וגובר באלימות ככלי להשגת סטטוס חברתי, פתרון סכסוכים וניהול חיי היומיום".
הדבר מסביר למה הפשיעה החלה לעלות בשנות האלפיים, אבל מה מסביר את הזינוק של השנתיים האחרונות תחת הממשלה הנוכחית? כפי שהסביר לנו בעבר יוני אריה, מנהל מיזם קהילות בטוחות ב"יוזמות אברהם", הדבר קשור להחלטת ממשלה 549 שקיבלה הממשלה הקודמת ב-2021, שמטרתה מיגור הפשיעה בחברה הערבית: "בעקבות הפעילות המשמעותית של המשטרה נגד הפשיעה המאורגנת ב-2022, נוצרו מאבקי ירושה ושליטה בטריטוריה בין ארגוני פשיעה ובין פלגים בתוך הארגונים עצמם", בעיקר באזור הצפון.
עם זאת, הוא אומר, "לפי דוח המעקב של 'יוזמות אברהם', ההחלטה מיושמת באופן חלקי בלבד, וחלה ירידה ביישום ההחלטה מאז חילופי הממשלות וכניסת איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. ובמקום להגביר את המאמצים אחרי שנת 2023 המדממת, ב-2024 ראינו דווקא קיצוץ בתקציבים המיועדים לחברה הערבית, ובכלל זה בתקציבים המיועדים למאבק בפשיעה".
לפי לוטן, סגן השר לביטחון פנים לשעבר יואב סגלוביץ' ניהל שולחן מבצעי אליו הגיעו ראשי הארגונים הרלוונטיים: משטרה, שב"כ, המינהל האזרחי, פקחי רשות המסים ועוד, שדנו ביניהם על דרכי הפעולה. "השיחות כללו גם תוכניות ל'תקיפה' של משפחה ספציפית ביישוב מסוים. המתקפה המשולבת הזאת כונתה 'מכסחת הדשא של 549'", הוא אומר. אלא שעם חילופי הממשלה, "המנגנון הזה לא נוהל, והדברים החלו להתמסמס. זה אומנם לא בוטל רשמית, אבל המהלך איבד מהאפקטיביות שלו".
עניין של מתודולוגיה
כמה בדיוק נרצחו בחברה הערבית? הגרף שצירפנו לכאורה נותן תשובה מדויקת, אבל האמת היא שהחיים קצת יותר מסובכים מזה. הנתונים שם הם מ"יוזמות אברהם", אבל הם לא המספרים היחידים שיש. כך למשל, לפי הארגון היו ב-2024 230 נרצחים. אבל לפי מסמך של מטה החירום למאבק בפשיעה ובאלימות, היו 235. לפי עתירה של עיריית לוד (ראו הרחבה), היו 237. אין לנו נתון רשמי של המשטרה, שכן בחודשים האחרונים היא דורשת מאיתנו להגיש בקשת חופש מידע בשביל נתונים מסוג זה, אך היא כן סיפקה לנו בעבר נתון ל-2023: 236. זאת לעומת 244 בספירה של יוזמות "אברהם".
אז מה גורם לפער הזה? יוני אריה מסביר: "הבדלים בין הספירות נובעים מהגדרות שונות מראש או מספירה לא עקבית או חוסר מעקב אחרי כל תיק. הפערים הם בדרך-כלל בספירה של פלסטינים תושבי השטחים, של אזרחים שנהרגו בפעילות משטרתית ובמקרים של 'תאונת עבודה' של אנשים שהכינו מטען חבלה. את שני האחרונים המשטרה לא סופרת. בנוסף, יש תיקים של חשד לרצח שלאחר חקירה או נתיחת גופה נקבע שלא מדובר ברצח, ואז אנחנו מוציאים אותם מהרשימה". בכל מקרה, כפי שמציין לוטן, "המספרים הגדולים דומים".
ממשטרת ישראל נמסר: "המשטרה פועלת ותמשיך לפעול בנחישות נגד מחוללי הפשיעה והאלימות, בכל האמצעים והמשאבים העומדים לרשותה, במטרה לחזק את הביטחון של אזרחי החברה הערבית. יצוין כי בשנה החולפת סוכלו עשרות רבות של מקרי רצח כאשר העבריינים היו בדרכם לבצע את זממם, סוכלו הברחות אמל"ח בגבולות המדינה, ונתפסו אלפי כלי נשק בלתי חוקיים כאשר כל נשק שנתפס הציל חיים בחברה הערבית. מפכ"ל המשטרה הנחה לתגבר כוחות ולפעול בכל הכלים לאיתור ומעצר החשודים האלימים המסכנים ופוגעים בחיי האזרחים".
מהמשרד לביטחון לאומי נמסר: "המשרד לביטחון לאומי רואה במאבק בפשיעה בחברה הערבית יעד מרכזי ופועל בנחישות לצמצום האלימות והפשיעה המאורגנת. במסגרת החלטת ממשלה 549 הוקצו 800 תקנים נוספים למשטרת ישראל לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, עם שיעור איוש נוכחי של 88%. בנוסף, בתוכנית העבודה לשנים 2023-2024 נוספו 205 תקנים נוספים לנושא. בשנת 2024 הושקעו כ-45 מיליון שקל ברשויות מקומיות ערביות במסגרת פעילות הרשות לביטחון קהילתי, המהווים כשליש מתקציבה הכולל לפעילות ברשויות המקומיות. תקציב זה שימש למימון כוח-אדם ייעודי ולתוכניות מניעה וטיפול. המשרד לביטחון לאומי מצוי בימים אלה בדיונים עם משרד האוצר להגדלת התקציב ולתוספת משאבים לטובת המאבק בפשיעה בחברה הערבית. ממלא-מקום השר לביטחון לאומי חיים כץ פועל בנחישות בנושא, אך נכון לעת הזו טרם הושג הסכם תקציבי".
לקריאה נוספת: