על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
● התוכנית לעזה שמסעירה את העולם נכתבה חודשים לפני שטראמפ ניצח בבחירות
● התמיכה בישראל בעולם ירדה בחדות. במדינות האלו בעיקר
1סקר חדש: ירידה חדה בתמיכה בחמאס בעזה
מאז הפסקת האש העזתים שבו לצפון הרצועה וגילו כי כמעט 70% ממנה נהרסה כליל. גם הסיוע ההומניטרי ממעט להגיע ועזתים רבים ישנים בקור ללא אוהלים. אחרי כל הנזק שחמאס הסב לעזה, כמה עזתים עדיין תומכים בארגון הטרור? הנתונים קשים ביותר לכימות וחיזוי, אך סקר חדש שפורסם בגרדיאן חושף כי התמיכה בחמאס ירדה לחמישית מהאוכלוסייה.
חמאס איים השבוע לעכב את שחרור החטופים תוך שהוא מאשים את ישראל בהפרת הסכם הפסקת האש. החזרה ללחימה תפגע לא רק במאמצים להשבת החטופים אלא גם באספקת הסיוע ההומניטרי ובעזתים רבים, לכן חמאס יצטרך לשקול את צעדיו על מנת לזכות בתמיכה רחבה מהתושבים. "הארגון עדיין מקרין נוכחות עוצמתית בעזה, אך לאחר כל הנזק, יהיה עליו להסיט את האשמה אם הפסקת האש תקרוס", נכתב. חלק מהאנליסטים סבורים כי חמאס הסכים לפשרות שהביאו להפסקת האש, בין היתר, בגלל שרצה לזכות שוב בדעת הקהל הפלסטינית בעזה, והרגיש כי המשך הלחימה תסב לו נזק. גם עכשיו חמאס להוט לקבל קרדיט על "השקט המתמשך ולהימנע מהאשמות במקרה של חידוש הלחימה".
לאחר הפסקת האש חמאס משדר כי "חזר לתפקד" ומראה נוכחות גבוהה ברחובות. הארגון "הציב מאות פקידים מהרשויות המקומיות שהוא עדיין שולט בהן, כדי לפנות הריסות, לשקם מרפאות, לפתוח מחדש בתי ספר ולפקח על השווקים. המשטרה חזרה לסיורים בצמתים הראשיים. משרדי ממשלה גם כן נפתחים מחדש". אולם, מומחים מציינים כי נוכחות רחבה לא בהכרח מראה על תמיכה עממית.
יו לובאט, מומחה לפוליטיקה פלסטינית במועצה האירופית ליחסי חוץ, אמר לגרדיאן כי "רמת השליטה אינה מדד לפופולריות. יש לנו נתוני סקרים לאורך השנים, ולמרות שתמיד יש סייגים, עדיין קיים דפוס היסטורי עקבי - התמיכה בחמאס נוטה לרחף סביב אמצע ה-30% במונחים של אחוזים".
סקר חדש שבוצע על ידי המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקר סקרים (PCPSR) שבסיסו ברמאללה, שאל אנשים ברצועת עזה אם הם תומכים ב"פעולות קיצוניות מאוד" כמו להגן על פלסטין ולשמור עליה. כ-25% מעל נקודת האמצע תמכו באלימות קיצונית. "מדובר במיעוט", אמר סקוט אטרן, האנתרופולוג שפיקח על המחקר.
אולם, כאשר העזתים נשאלו אם יש פתרון מציאותי ומקובל לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, "מעט יותר ממחצית העדיפו את פירוקה של ישראל, כאשר מדינה פלסטינית אחת תחת חוקי האסלאם הייתה הפתרון המועדף ביותר. הפתרון הכי פחות מועדף היה מדינה דמוקרטית אחת עם זכויות שוות לערבים וליהודים".
הסקר הראה כי "שיעור ניכר מהאוכלוסייה רואה בשלטון על פי חוקי האסלאם - מרכיב מרכזי באידיאולוגיה של חמאס - דבר חשוב, וכי כ-50% מאמינים כי פתרון צבאי סביר יותר מפתרון דיפלומטי. בנוסף, עבור רוב האנשים בעזה, הסכסוך הפלסטיני-ישראלי נתפס בעיקר כעניין דתי ולא פוליטי".
במרץ 2024 הסקר של PCPSR הראה כי רוב העזתים תמכו בחמאס, אולם הסקר הנוכחי מראה כי "לחמאס יש תמיכה של חמישית מהאוכלוסייה בלבד וזו ירידה תלולה".
למרות זאת, הסקר מצביע על כך שתושבי עזה ביניהם, נשים, צעירים וזקנים, "מוכנים להקריב את חייהם למען אדמתם וריבונותם, גם במחיר בטיחות משפחתם וביטחונם … או ההבטחה לחיים טובים יותר במקום אחר". בעיה משמעותית עבור החוקרים היא שרק מעטים בעזה מוכנים לבקר את חמאס בגלוי, מאחר שחמאס ידועים בהיסטוריה של דיכוי אכזרי של מתנגדים.
לובאט ציין כי במשך השנים סקרים עוקבים הראו כי "תמיד יהיה מקום למפלגה שמרנית בעלת נטייה אסלאמיסטית" הן בעזה והן ביהודה ושומרון. והוסיף, "לכן, גם אם תיפטר מחמאס או שהוא יתמתן עוד יותר, עדיין ישנו פלח מסוים של הבסיס התומך האסלאמיסטי השמרני שיחפש בית פוליטי חדש".
מתוך הגרדיאן מאת ג'ייסון בורק. לקריאת הכתבה המלאה.
2האם טראמפ מסכן את האפשרות לנורמליזציה בין ישראל וסעודיה?
התכנון של טראמפ להפוך את עזה "לריביירה של המזרח התיכון" וליישב מחדש 2 מיליון עזתים במצרים, ירדן וסעודיה, הופך את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה "לבלתי סביר", נכתב בדויטשה וולה.
העולם הערבי הגיב להצעתו של טראמפ בתדהמה וסירב בפה אחד. מצרים, ירדן וסעודיה הבהירו כי לא יקלטו פלסטינים מעזה. התגובות של העולם הערבי מסמנות נקודת מפנה ביחסים של סעודיה וארה"ב. "זו תפנית של 180 מעלות לעומת הידידות הדיפלומטית בין ארה"ב לבין שליט סעודיה בפועל, מוחמד בן סלמאן, במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ בין 2017 ל-2021".
ב-2017 הסעודים תלו את תקוותיהם בטראמפ ושנים אחר כך הקשרים הפוליטיים והכלכליים בין המדינות התהדקו. אך כשטראמפ תיווך הסכמים דיפלומטיים בין ישראל לעולם הערבי כמו הסכמי אברהם, "הוא לא הצליח להגיע להסכם עם סעודיה לפני שסיים את כהונתו והוחלף בנשיא ג'ו ביידן".
כעת, המשא ומתן האמריקאי בין ישראל לסעודיה התערער. מוחמד בן סלמאן הצליח לבסס את כוחו ושלטונו בסעודיה ומוכן אף להתנגד לטראמפ. אולם, הסכם נורמליזציה עדיין נותר בעדיפות גבוהה לישראל ולארה"ב. סבסטיאן זונס, חוקר בכיר במכון המחקר הגרמני CARPO, אמר לדויטשה וולה כי "עבור סעודיה, נורמליזציה עם ישראל היא כרגע, והדגש הוא על כרגע, בלתי אפשרית".
אנה ג'ייקובס, חוקרת המתמחה במפרץ הפרסי וחוקרת אורחת במכון Arab Gulf States Institute בוושינגטון, אמרה לדויטשה וולה כי "התוכנית של טראמפ תהפוך את הנורמליזציה בין סעודיה לישראל לעוד יותר קשה. הסעודים הבהירו היטב כי עקירה כפויה של פלסטינים מאדמתם אינה אפשרית מבחינתם".
עזיז אל-גשיאן, חוקר בכיר בקרן המחקר ORF בדובאי, אמר כי סעודיה שינתה את המדיניות שלה מפרגמטיות למאבק ישיר, מה שיכול להוביל למאבק ישיר של הסעודים עם ארה"ב.
למרות זאת, זונס לא פוסל את האפשרות שטראמפ ובן סלמאן ימצאו בסופו של דבר מכנה משותף, "שכן שני המנהיגים חייבים להתמקד גם באינטרסים של מדינותיהם. הסעודים מעוניינים בפרויקט השדרוג הכלכלי של סעודיה, Vision 2030, וזה צריך להיות מובטח. בשביל לממש את הפרויקט - השקעות אמריקאיות הן מפתח מרכזי".
מתוך הדויטשה ולה, מאת ג'ניפר הוליס. לקריאת הכתבה המלאה.
3מחקר של אוניברסיטת ייל: הניו יורק טיימס מעדיף את הנרטיב הפלסטיני
מחקר חדש של אוניברסיטת ייל חושף כי הניו יורק טיימס מסקר את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בצורה מוטה לצד הפלסטינים. המגמה החמירה מאז ה-7 באוקטובר, כאשר העיתון המעיט "באלימות הפלסטינית" במלחמה, פורסם ב-Algemeiner.
ממצאי המחקר שופכים אור על טענות חוזרות ונשנות על הטיה תקשורתית בסיקור המלחמה. "מבקר בולט של הניו יורק טיימס טוען כי המגמה הזו אינה רק דפוס ארוך שנים של הצגת ישראל כתוקפן לוחמני, אלא גם משקפת עוינות עמוקה כלפי המדינה היהודית בקרב הנהגת העיתון", נכתב.
המחקר של פרופסור אדיאל פינקר, פרופסור וסגן הדיקן בבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, פורסם בחודש שעבר. "המחקר בחן 1,561 מאמרים שפורסמו בניו יורק טיימס בין 7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024. המחקר קובע כי דיווחי העיתון התאימו ל'נרטיב מסוים' שבו ישראל הוצגה בעיקר כתוקפן הראשי, בעוד שסבלם של הפלסטינים קיבל את מירב הסיקור".
כך הניו יורק טיימס עיצב תמונה שמעוררת אמפתיה כלפי הצד הפלסטיני, ומייחסת את רוב האלימות לישראל. "ההטיה לעיתים קרובות מנוגדת לאירועים בפועל, ואינה מספקת לקוראים הבנה כיצד הישראלים חווים את המלחמה", אמר פינקר.
"המחקר מצא כי הניו יורק טיימס הקדיש סיקור נרחב לפעולות ישראל בעזה ולהשפעתן על אזרחים פלסטינים, בעוד שהזכיר הרבה פחות את הנפגעים הישראלים, את הפסדי הלחימה של חמאס, ואת האלימות הפלסטינית לאחר ה-7 באוקטובר". לפי ממצאי המחקר, 70% מהמאמרים שתיארו את הסכסוך התאימו לנרטיב הפלסטיני. כמעט מחצית מהם לא הזכירו את החטופים הישראלים המוחזקים בעזה, ו-41% מהם השמיטו כל אזכור לנפגעים הישראליים ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.
"לפי המחקר, הניו יורק טיימס פרסם סיפורים אישיים על סבל פלסטיני או לבנוני כמעט כל יומיים, בעוד שהיו פרקי זמן ארוכים בהרבה שבהם לא הוזכרו כלל קורבנות ה-7 באוקטובר", נכתב.
במחקר נמצא כי רק 10% מהכתבות הקשורות למלחמה הזכירו את מותם של מחבלי חמאס, ורק 18% התייחסו לאלימות פלסטינית. "לשם השוואה, ישראל הוזכרה למעלה משלוש פעמים יותר מאשר חמאס בכל המאמרים שהתמקדו במלחמה".
מבקר המדיה והסופר האמריקאי אשלי רינדסברג, שכתב רבות על הניו יורק טיימס בספרו The Gray Lady Winked, טען כי ממצאי המחקר של ייל, עולים בקנה אחד עם הסיקור ההיסטורי של העיתון לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשך שנים.
רינדסברג טוען כי בניו יורק טיימס מעצבים במשך שנים את הנרטיב לטובת הצד הפלסטיני. "ממצאי המחקר של ייל מראים כי הניו יורק טיימס מציג את הסכסוך הנוכחי באופן שמזכיר מאוד, וכמעט מהווה תבנית, את הדרך שבה הוא סיקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז האינתיפאדה השנייה", אמר רינדסברג ל-Algemeiner. "במהלך האינתיפאדה, הניו יורק טיימס יצר לראשונה את הנרטיב שבו ישראל היא כמעט תמיד התוקפן היחיד, והפלסטינים הם קורבנות מתמידים. לעיתים רחוקות מאוד העיתון מנסה לשבור את הנרטיב הזה, ואפילו מדחיק עובדות או נתונים שסותרים אותו".
מהניו יורק טיימס מסרו בתגובה כי "עורכינו מקבלים החלטות זהירות ומחושבות כדי להבטיח ששפתנו, המסגור שלנו, והטון שלנו יישארו נאמנים למשימתנו כעיתונאות עצמאית".
מתוך ה-Algemeiner מאת דבי וייס. לקריאת הכתבה המלאה.
4לבנונים שעזבו את לבנון לפני שנים חוזרים בחזרה אחרי המלחמה
אזרחים לבנונים רבים, שעברו לחו"ל לפני שנים, עוזבים קריירות וחיים מצליחים ומחליטים לחזור כעת למולדתם ששרויה במשבר כלכלי ופוליטי עמוק. "הפזורה הלבנונית המוערכת כמעט פי שלושה מאוכלוסיית המדינה, המונה 5.7 מיליון איש - מתחילה לשוב בהדרגה, בתקווה להציע תמיכה פיזית ופיננסית למדינה שנהרסה באחת המלחמות הקשות ביותר שידע האזור בעשורים האחרונים", פורסם בניו יורק טיימס.
מי שחוזרים למדינה מרוסקת לאחר שנים, הרגישו כי אין להם ברירה אלא לשוב למולדתם. אל-קאדירי אמן, בן 40, שגר בפריז, צפה בטלוויזיה כיצד ביירות עיר ילדותו נחרבת והזמין כרטיס טיסה הביתה. "לחזור הייתה האופציה הטובה היחידה", אמר לניו יורק טיימס.
זיינה קייס, בת 48, עזבה את לבנון ב-2004 לקטאר, והחליטה לחזור למולדתה באוקטובר האחרון. "הרגשתי שהמדינה שלנו קוראת לנו, שהנוכחות הפיזית שלנו חשובה", סיפרה לניו יורק טיימס והוסיפה כי צפתה בטלוויזיה במשפחות עקורות מביירות והרגישה "דחף רגשי" לחזור ולעזור. בעזרת חברים ובני משפחה, היא הובילה קמפיין לגיוס אספקה הומניטרית- עבור עשרות משפחות עקורות.
ההגירה מלבנון החלה כבר בסוף המאה ה-19, ונמשכה עד תקופת השלטון הצרפתי ולאחר עצמאות לבנון בשנות ה-40. לבנונים רבים "נמלטו ממאבקים עדתיים, משברים כלכליים, רעב בזמן מלחמת העולם הראשונה, התנקשויות פוליטיות ומלחמת האזרחים בין 1975 ל-1990".
באוסטרליה, ברזיל, ניגריה וארה"ב, הלבנונים הצליחו לבנות חיים חדשים. "ביניהם ניתן למנות את עורכת הדין הבינלאומית אמל קלוני ואת הסוחר שהפך לפילוסוף, נאסים ניקולאס טאלב".
אולם רבים שמרו על קשר הדוק עם מולדתם: ב-2023 שלחה הפזורה הלבנונית בעולם "כ-6 מיליארד דולר בהעברות כספים - כ-27.5% מהתמ"ג של לבנון, לפי נתוני הבנק העולמי", נכתב.
ככל שהמלחמה הלכה והסלימה בשנה שעברה, הלבנונים בחו"ל המשיכו להתגייס ולשלוח כספים. "רבים אומרים שהם עוקבים אחר תוכניות הממשלה החדשה לשיקום הכלכלה, לשמירה על הפסקת האש השברירית בין ישראל לחיזבאללה ולייצוב המדינה - לפני שיחליטו לשוב".
מתוך הניו יורק טיימס מאת אבדי לטיף דהיר. לקריאת הכתבה המלאה.