אילוסטרציה: Shutterstock
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קבע בתחילת החודש כי דירה שניתנה במתנה על-ידי אם לבתה, ונרשמה בטאבו על שם הבת, תוחזר לאם, והסכם המתנה יבוטל. הסיבה: הבת נהגה באופן לא מכבד ובאלימות כלפי אמה.
● הרשה לאמו החורגת להישאר בדירה - וקיבל השתלטות של כל המשפחה
● שלושה פסקי דין בשבוע | הקרקע נרכשה על-ידי האב, אך נרשמה על הבן. למי היא שייכת?
● למי שייכים מענקי המילואים? המחלוקת שמפצלת משפחות וגם את בתי המשפט
האם היא אלמנה ואם לשניים. הבת טיפלה באמה באופן רשמי מתוקף תפקידה כמטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי. בשנת 2022 האם חתמה על הסכם מכר העברה לבתה ללא תמורה, והרישום הושלם במחצית 2023.
לאחר מכן החלה בתה לנהוג באלימות קשה כלפיה, שבעקבותיה נזקקה האם לטיפול רפואי. אלימות זו הביאה למעצרה של הבת, להגשת כתב אישום נגדה, להרשעה ולעונש מאסר בפועל.
האם פנתה לבית המשפט לענייני משפחה, באמצעות עו"ד ויסאם דעאס מהסיוע המשפטי של משרד המשפטים, כדי לבטל את הסכם המתנה בשל התנהגות הבת. היא טענה להפרת חובת תום-הלב.
מנגד, הבת טענה כי בהסכם המתנה לא נרשמה התחייבות או תנאי מתלה. היא גם הבהירה כי אם הרישום יישאר על כנו, אין לה כוונה להוציא את אמה מהדירה, שבה היא מתגוררת.
"מחויבת לכבד את האם"
השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה כי ניתן לבטל מתנה במקרקעין, אפילו אם הושלם הרישום. נקבע כי גם אם הסכם המתנה לא כלל תנאים, דיני תום-הלב ודיני החוזים רואים בהתנהגות המחפירה של הבת כלפי אמה "תנאי מפסיק מכללא".
נקבע כי בת המקבלת מאמה את כל רכושה בעודה בחיים, מחויבת לכבדה. לא הייתה מחלוקת שהבת נהגה באלימות קשה כלפי אמה. "שיקולי צדק, הגינות ותום-לב אינם יכולים להתיישב עם העובדה שבת המקבלת מתנה מפנה עורף לאמה, מכה אותה, מכנה אותה בכינוי גנאי ואינה מכבדת אותה. שיקולי צדק והתנהגות מחפירה ניתנים לקביעה משפטית בחוזה, גם אם לא נרשם הדבר במפורש, וזאת מכוח חובת תום-הלב הכללית".
נקבע גם כי חוק המתנה מניח כי מקבל המתנה ינהג בתום-לב ובהוגנות, שחלק ממנה היא כיבוד אב ואם.
מומחים לדיני משפחה מסבירים כי מדובר בהחלטה חריגה. לדברי עו"ד ליאת שקלרז ממשרד שקלרז-תירוש, "המקרה חריג ומצדיק ביטול. בדיוק למקרים קיצונים כאלה נועדה הפסיקה, גם כאשר אין תנאי מתלה בהסכם המתנה".
"פסק הדין יוצר אי-ודאות", מוסיף עו"ד רפי שדמי. "אפילו אם החוק קובע במפורש כי רישום בטאבו אין בלתו, מסתבר כי גם הרישום בטאבו אינו סופי. אני מניח שפסק דין זה אינו סוף פסוק, ומן הסתם ערכאת הערעור תידרש ליישב את הסתירה. הכלים המשפטיים שניתנו לנו עורכי הדין הם ספר החוקים הרלוונטיים ופסקי דין מנחים או מחייבים. על-מנת שצדק ייעשה, נדרשת רמה של ודאות".
"רק במצבים קיצוניים"
עו"ד ד"ר שרון פרילינג מסבירה כי פסק הדין הוא תקדימי, אך אינו הראשון שמתווה את האפשרות לעשות זאת. "חשיבות פסק הדין היא בביסוס העיקרון התקדימי שלפיו גם במתנה שהושלמה, קיים תנאי מפסיק מכללא (תנאי שלא נאמר במפורש בחוזה) בדמות חובת כיבוד אב ואם. כלומר, יש לראות בכל מתנה בין הורה לילדו ככוללת תנאי, שהענקת המתנה מבוססת על הציפייה שהילד ינהג בכבוד בהורה לאחר קבלתה".
עו"ד פרילינג מוסיפה כי "הרחבת אפשרות החזרה ממתנה גם ביחס למתנה שהושלמה, תיושם רק במצבים קיצוניים, שבהם התנהגותו של הילד היא כזו שהדעת אינה סובלת להשאיר את ההורה כבול במתנה שנתן".
"המקרה מציב דילמה אמיתית בפני בית המשפט", אומרת עו"ד יהודית מייזלס. "בין תוצאה שהלב מכתיב ובין תוצאה שהראש המשפטי מוביל אליה; בין צדק למשפט; בין המקרה הפרטני הייחודי ובין הכלל המשפטי המקובל, הקובע כי מרגע שמתנה במקרקעין הושלמה ברישום - אין לבטל אותה.
"זוהי פסיקה המנוגדת לכלל שלפיו כאשר מדובר במתנה שהושלמה, קרי, רישום הדירה בטאבו, לא ניתן לחזור ממנה, אף בשל התנהגות מחפירה של המקבל. מדובר בפסיקה אמיצה, שכן בית המשפט מניח, בצדק, כי האם לא הייתה מעבירה לבתה את הדירה, אילו ידעה כי כך תנהג בה".
עו"ד מייזלס מוסיפה כי "פסק הדין מבקש בעצם להכיר בכך שיש צורך לייצר דינים מיוחדים ליחסים האינטימיים בין בני משפחה, ולהגמיש את הכללים המשפטיים בנוגע לאלה".