קיסליוב (מימין) מראיין את פוטין בקרמלין. מכחיש שהוא עוסק בתעמולה / צילום: ap, Gavriil Grigorov
עבור עשרות מיליוני צופים ברחבי 11 אזורי הזמן של רוסיה יום ראשון בערב פירושו להדליק טלוויזיה כדי לצפות בדמיטרי קיסליוב. הוא מגיש החדשות המשפיע ביותר במדינה וכבר יותר מעשור מפרש אירועים עולמיים עבור האומה, כפי שעשו בעבר וולטר קרונקייט או דן ראת'ר בארה"ב. תוכנית האקטואליה השבועית שלו, "חדשות השבוע", נראית במבט ראשון דומה לכל מהדורת חדשות ב-CNN או ב-BBC, עם נעימת נושא מתוחה ופתיח שמציג שעון גדול שמתקתק.
אבל המסר שהוא משדר רחוק מאוד ממהדורת חדשות כזאת.
● הספר שמגלה: מה הופך עסקים משפחתיים חסינים יותר למשברים
● ראיון | "כדי להתחרות בנו וויז וצ'ק פוינט יצטרכו לאחד עשר חברות שונות"
היא כוללת עדכונים מתנשפים על ההתקדמות הצבאית של רוסיה, עם צילומים קולנועיים של מטוסי קרב שכותשים ערים באוקראינה וקטעים ממצעדי גאווה בסן פרנסיסקו מוצגים כראיה שארה"ב ניצבת על סף קריסה. לאחרונה קיסליוב הפגין נימה חיובית כלפי הנשיא טראמפ, כהד לקרמלין, אך הזהיר שאיומיו בהטלת מכסים עלולים לטרפד את רצונה הטוב של רוסיה כלפיו.
אחד מהדיווחים התחיל באזהרה אפוקליפטית למערב: רוסיה לא תהסס להשתמש בפצצות גרעיניות אם היא תרגיש מאוימת. בצילומים של הנשיא ולדימיר פוטין פונה אל בכירי הקרמלין שובצו סרטוני טילים שעפים באוויר.
"אל תתלוננו אחר כך", דקלם קיסליוב בקולו הצרוד שהפך לסימן ההיכר שלו. "אל תגידו לנו שלא הזהרנו אתכם".
רוסיה חסמה את פלטפורמות המדיה החברתית המערביות, דחקה עיתונאים עצמאים לצאת לגלות, וביצרה את תפקידה של הטלוויזיה כמקור החדשות העיקרי של המדינה. בשעה שפוטין מעמיק את הקשרים עם יריבי ארה"ב וחותר להגיע עם טראמפ להסכם שלום באוקראינה שישאיר שטחים בשליטה רוסית, קיסליוב עוזר להבטיח את תמיכתם של הרוסים מן השורה.
כשהוא לבוש בחליפות מחויטות, המנחה בן ה-70 צועד לאורך האולפן ומדבר בשקט כאילו הוא מסיט וילון כדי לגלות לצופים את האמת שאיש אינו רוצה שהם ידעו.
"המטרה של כל מנחה טלוויזיה היא לפרוץ דרך המסך כדי להיכנס מן הצד השני אל המטבח או הסלון של הצופה, כדי שהוא ירגיש שאני מדבר ממש אליו", אמר קיסליוב ממוסקבה בראיון הראשון שלו לתקשורת המערבית מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022.
"להיכנס לתודעה שלו, לנשמה שלו, זו כמובן המטרה העיקרית".
פרצופה של המדינה
קיסליוב לבש פעם דמות שונה מאוד. בשנות התשעים המוקדמות הוא התריס נגד הצנזורה הסובייטית ושפך אור על המחאות למען העצמאות שסחפו את מזרח אירופה. הוא העריץ את ה-BBC ועודד את פנייתה של אוקראינה לכיוון המערב במהלך עבודתו בקייב בשנות ה-2000. סיפור הפיכתו מאוהד נלהב של רשתות חדשות מערביות, במהלך שנות שלטון ילצין, לכוח מניע מאחורי מכונת התעמולה של פוטין מספק הצצה לאופן שבו כה רבים מבכירי ההוגים ומן הקולות המשפיעים במדינה קשרו בסופו של דבר את עתידם במנהיג הרוסי.
כך למשל, דמיטרי טרנין, שוויתר על קידום יחסי ארה"ב-רוסיה כראש מכון מחקר בגיבוי אמריקאי ותמך בפלישה. ולדימיר סולוביוב, עיתונאי שאמר פעם שרק "פושע בממדים בלתי נתפסים" יכול לצאת למלחמה עם אוקראינה, מנחה כיום תוכנית שהיא שיר הלל לפוטין בטלוויזיה הלאומית. דמיטרי מדבדב כיהן ארבע שנים כנשיא כאשר פוטין הגיע אל מגבלת הכהונה ב־2008. הוא הבטיח אז ליברליזציה וקשרים הדוקים יותר עם ארה"ב במהלך ביקור בעמק הסיליקון, אך כעת הוא קורא להשמדה מוחלטת של אוקראינה ולעתים קרובות מתלהם באיומים במלחמה גרעינית.
מיליארדרים רוסים שנפגעו מהסנקציות המערביות חזרו הביתה מאירופה ובשתיקתם הם תומכים בשלטונו של פוטין. מוזיקאים רוסים מקבלים כעת הצעות להופיע בחלקים הכבושים של אוקראינה. חלקם, כמו כוכב הפופ שאמאן (33), קיבלו מדליות והזמנות לקרמלין על כך שהקליטו שירים התומכים במלחמה, במטרה לאחד את המדינה סביב פוטין. לפחות שלושה מנחי טלוויזיה משרתים את המחוקקים. אחד מהם הוא יועץ נשיאותי. שום בכיר לא ערק, בניגוד לתחזיות המוקדמות של סוכנויות הביון המערביות.
קשירת גורלו בזה של הקרמלין העלתה את קיסליוב לדרגת המסביר הראשי של מדיניות הקרמלין. בעוד מתנגדי משטר נדחקים לשוליים או לפעמים נהרגים, התוכנית שלו מציגה את פוטין כערב היחיד ליציבות בעולם עוין, שמלחמתו היא מאבק קיומי להגנה על רוסיה מפני המערב השתלטני. קיסליוב נמצא ברשימות השחורות ונתון לסנקציות הן בארה"ב והן באיחוד האירופי.
בגרסתו של קיסליוב הראיות לזוועות שמבצעים הרוסים באוקראינה הן המצאה של מפיקים הוליוודיים, מבקרי הקרמלין הם בובות של המערב ובוגדים, והליברליזם הוא אידיאולוגיה שארה"ב מפיצה כדי להחליש את המרקם המוסרי של מדינות המאיימות על ההגמוניה שלה.
הוא אינו מזכיר אף פעם את האבדות הצבאיות העצומות של רוסיה באוקראינה, מתעלם מהנזק הכלכלי שהמלחמה גרמה בתוך רוסיה, ומבטיח לצופים שמצבן של מדינות המערב גרוע הרבה יותר. כשרוסיה לא הצליחה למנוע את השתלטות המורדים על סוריה בדצמבר, קיסליוב האשים בקריסה את משטר הסורי שמוסקבה תמכה בו במשך שנים.
המשפט הקבוע שלו - "צירוף מקרים? אני חושב שלא!" - הפך למם אינטרנט רוסי.
המהפך של העיתונאי האתי
בצעירותו קיסליוב אמר שהסתבך עם השלטונות הסובייטיים השמרניים משום שהתגרש פעמים רבות כל כך (שלוש עד גיל 23) והם ככל הנראה עיכבו את הקריירה שלו. כשעבד בערוץ טלוויזיה חדש ונועז בתקופת דעיכת השלטון הסובייטי ב-1990, הוא סירב להקריא בשידור דיווח מטעה מהקרמלין על תקיפה קטלנית נגד הפגנות בעד עצמאות בליטא, אז רפובליקה סובייטית. השלטונות הפוסט-סובייטיים של ליטא העניקו לקיסליוב פרס ממלכתי, אך ביטלו אותו מאז.
בהמשך הוא הצטרף לנוף התקשורת שלוחת הרסן ברוסיה של שנות התשעים, שעה שבוריס ילצין פתח את הכלכלה ומנחים תקפו והכפישו זה את זה ברשתות בבעלות אוליגרכים יריבים.
קיסליוב הוא גיטריסט קלאסי מיומן שלמד צרפתית ושפות סקנדינביות. הוא נהג לנפוש באתרי סקי בהרי האלפים וטייל ברחבי היבשת כמנחה תוכנית על תרבות אירופה שמומנה על ידי האיחוד האירופי.
ב-1998 הוא היה נשוי בשישית, לזמן קצר, לאישה בריטית, ושלח את אחד מבניו לבית ספר פרטי בקוטסוולדס שבאנגליה. אחיו המנוח אנדריי עבר לקולורדו והפך לאזרח אמריקאי. קיסליוב בנה בית בסגנון סקנדינבי מחוץ למוסקבה עם חומרים שהובאו מפינלנד ועם אורוות לסוסיו.
בעבודתו קיסליוב היה כזה קפדן בנוגע לעמידה בסטנדרטים עיתונאיים, עד שמפיקי תוכנית רוסית במימון ה-BBC על פרקטיקות מיטביות בעיתונות טלוויזיונית בחרו בו כאחד המנחים. אנה נרינסקאיה, עיתונאית שעבדה איתו בתוכנית בשנות התשעים, תיארה אותו כ"מגן הנלהב ביותר על אתיקה עיתונאית שפגשתי אי פעם".
באחד הפרקים הזהיר קיסליוב מפני הסכנות של ערבוב עיתונות ותעמולה. "אם נמשיך להוריד את הסטנדרטים שלנו ואת המוסר והעקרונות שלנו, נמצא את עצמנו בסופו של דבר שוחים בזוהמה כמו חזירים ואוכלים זה את זה עם הבוץ", אמר.
כשפוטין נעשה נשיא בשנת 2000, הוא פעל במהירות לרסן את כוחן של רשתות הטלוויזיה החזקות של רוסיה. מאחר שלא הצליח למצוא עבודה במוסקבה, עבר קיסליוב לקייב כעורך הראשי של ICTV, ערוץ חדש בבעלות האוליגרך האוקראיני ויקטור פינצ'וק. נשיא אוקראינה דאז, ליאוניד קוצ'מה, הבטיח לצרף את המדינה לאיחוד האירופי.
בקייב הפך קיסליוב לפטריוט אוקראיני קולני, הוא לבש את צבעי אוקראינה למשחקי כדורגל וחולצות רקומות אוקראיניות מסורתיות לאירועים. "אני מרגיש יותר אוקראיני", אמר בראיון טלוויזיה שצולם אז בקייב. "עכשיו אני מושקע כולי באוקראינה כחלק ממנה".
זמן לא רב לאחר מכן הוא שינה את דעותיו. כאשר מפגינים יצאו לרחובות קייב במהפכה הכתומה כדי לערער על ניצחון מזויף של מועמד פרו-רוסי ב-2004, הוא אמר שהוא ראה בכך הפיכה בתמיכת המערב. הוא כבר לא ראה באוקראינה מודל עבור רוסיה, שתיכנס יום אחד גם היא לאיחוד האירופי. כעת הוא אמר שרוסיה צריכה להתוות מסלול משלה, ללא תלות במערב.
"חזרתי למוסקבה ב-2005 והרגשתי כאילו חזרתי משדה קרב. הבנתי שאנחנו לא צריכים את זה ברוסיה", אמר.
בחזית הפנייה ימינה
קולגות לשעבר אומרים שזה לא כל הסיפור. עבור מגיש טלוויזיה שאפתני, רוסיה הייתה שוק רווחי הרבה יותר - ובאמצע שנות ה-2000, כאשר קיסליוב חזר, היא הייתה מוצפת בכסף מפריחת עסקי הנפט. עמיתים לשעבר אומרים שקיסליוב ראה את סוג ההיפר-לאומיות החדש של פוטין, והחליט שהוא חייב להתאים את עצמו אליו כדי לשגשג. אולכסנדר סמריאדצ'נקו, חבר וקולגה לשעבר ב-ICTV שהכיר את קיסליוב להוריו דוברי האוקראינית ובהמשך ביקר אותו במוסקבה, תיאר את הרוסי כאופורטוניסט.
"דימה יודע לתמרן כל מצב לטובתו", אמר סמריאדצ'נקו בריאיון בקייב, כשהוא משתמש בכינוי לשמו הפרטי של קיסליוב. "כשהועיל לו להיות דמוקרט באוקראינה, הוא היה דמוקרט באוקראינה. כשזה כבר לא היה מועיל, הוא הפך לתעמולן אימפריאליסטי רוסי ברוסיה אימפריאליסטית שמפיצה תעמולה".
קיסליוב מכחיש כי הוא עוסק בתעמולה ואומר שאופי עבודתו אינו שונה מזה של CNN או ה-BBC.
הנוף התקשורתי של רוסיה פנה פנייה חדה ימינה כאשר פוטין חזר לשלטון לקדנציה שלישית כנשיא בשנת 2012. קיסליוב היה בעמדה המושלמת כדי להוביל את ההסתערות. באפריל באותה שנה, הוא טען ש"יש לאסור על הומוסקסואלים לתרום דם וזרע". לאחר המוות "יש לקבור או לשרוף את לבבותיהם משום שהם בלתי מתאימים לשמש להארכת חיים", הוא אמר. הקהל שלו באולפן פרץ במחיאות כפיים.
ארבעה חודשים לאחר מכן, מונה קיסליוב למנחה של "חדשות השבוע", תוכנית אקטואליה מפורסמת המשודרת מאז 2001. בשנה שלאחר מכן, פוטין מינה אותו גם לראש Rossiya Segodnya ("רוסיה היום"), קבוצת תקשורת ממלכתית גדולה הכוללת את סוכנות החדשות הגדולה ביותר ברוסיה. בנאום בפני הצוות שלו, ניסח קיסליוב את כללי השקפת עולמו החדשה. "התקופה של עיתונות מזוקקת וח סרת פניות הסתיימה", אמר. "אובייקטיביות היא מיתוס".
קיסליוב חידד לא רק את אמונותיו. הוא הקדיש שנים גם לשכלול של סגנון הדיבור שלו ושל יכולתו להשפיע על הצופים, ותרגל בייסורים את הגינונים שלו. הוא תיאר כיצד למד לפתוח את שפת הגוף שלו כדי לזכות באמון הצופים ועבד על המחוות העדינות שכאשר הן נקלטות על ידי העדשה, הן יכולות "להיכנס לחומר הלבן של המוח, לתוך התת־מודע".
"לימדתי את עצמי ללכת בצורה חדשה, כמו שחקן שצועד על הבמה", אמר, וציין ששאב השראה מטיולי ילדות ל'תיאטרון מאלי' במוסקבה עם אימו. הטקסטים שכתב ל"חדשות השבוע" הכילו לפעמים ציטוטים של משוררים רוסים מפורסמים. הוא ניסח אותם כך שיהיו גם ליריים וגם פשוטים, במילים "שכל עקרת בית רוסייה יכולה להבין", לדבריו.
מקדים את דף המסרים
כאשר רוסיה כבשה את קרים ופלשה למזרח אוקראינה באביב 2014 בתואנה שברצונה לסלק את הממשלה פשיסטית המנהלת את קייב, עמד קיסליוב בחזית ההיסטריה הלאומנית ששטפה את המדינה, והרייטינג שלו זינק.
"רוסיה היא המדינה היחידה בעולם שמסוגלת באמת להפוך את ארה"ב לאפר רדיואקטיבי", אמר בתוכנית במרץ 2014, כשהוא עומד לפני מסך המציג פטריית עשן עצומה. קיסליוב עזר להזניק את אחוזי הפופולריות של פוטין לשיא, ותמך שוב ושוב בממשלתו כשהייתה זקוקה לכך.
סרגיי דורנקו, מגיש חדשות בולט, אמר בהרצאה פומבית שלושה שבועות לפני מותו ב-2019 כי פוטין צופה רק בשתי תוכניות טלוויזיה: תוכנית אירוח פוליטית בהנחייתו של ולדימיר סולוביוב, ו"חדשות השבוע". קיסליוב אומר שהוא משתתף בפגישות בקרמלין מדי כמה חודשים, שבהן דנים בנושאים אקטואליים כמו הכלכלה הרוסית או מדיניות תקציבית. "זה סוג של שיח, חילופי אנרגיות, החלפת רעיונות", הוא אומר על שיתוף הפעולה בין רשת הטלוויזיה שלו לבין הקרמלין.
כיום, הקרמלין סומך עליו שיהיה הקול שלו בעבור עשרות המיליונים שצופים בתוכניתו מדי שבוע. נראה שהגישה עובדת: סקרים של מכון Levada Center העצמאי מצביעים על תמיכה רחבה בפוטין והסכמה למלחמה, שלדברי כמה גורמים מערביים כבר גבתה את חייהם של כמעט 200 אלף חיילים רוסים. סוציולוגים מערביים, עם זאת, טוענים שאי אפשר לקבל תמונה מדויקת של דעת הקהל במדינה האוטוריטרית.
בסופו של דבר, הקהל החשוב ביותר של קיסליוב עשוי להיות הגורמים הבכירים שלהם הוא חייב את מעמדו. פוטין משתמש לעתים קרובות בנושאים שהועלו תחילה ב"חדשות השבוע". בפברואר, שבוע לאחר שקיסליוב לעג לדיווחים שלפיהם הכנסייה האנגליקנית שוקלת לייחס כינויים ניטרליים-מגדרית לאלוהים, הזכיר פוטין את היוזמה בנאום מצב האומה, וציטט את הברית החדשה: "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים".
כשקיסליוב הגיע לגיל 70 באפריל, פוטין התקשר להודות לו על עבודתו. "עבודה כה רבה ופורה ראויה לכבוד העמוק ביותר", נכתב בהודעה אחרת מטעם הנשיא שפורסמה באתר האינטרנט של הקרמלין.
קיסליוב מכחיש כי הוא מקבל הנחיות מהממשלה. אחרי שנים כה רבות שבהן הוא מקדם את דף המסרים של הקרמלין בפני קהל ארצי, ייתכן שהוא אינו נזקק להן.
"כולם יודעים מהם החוקים שלפיהם הם משחקים, מה מותר ומה אסור", אמרה מרינה אובסיאניקובה, מפיקה לשעבר בטלוויזיה הממלכתית שפרצה בסערה אל אולפן חדשות בשידור חי עם כרזה נגד המלחמה לאחר הפלישה לאוקראינה, ולאחר מכן ברחה לצרפת.
באוקראינה, עמיתו לשעבר של קיסליוב, סמריאדצ'נקו, אומר שצריך להעמידו לדין על פשעי מלחמה: "הוא נושא בחלק גדול מהאחריות למקרי המוות שספגה אוקראינה במלחמה הזו".
קיסליוב אומר שהאשמות כאלה הן צפויות, וכי הוא ממוקד במורשתו. "במערב יקללו ויגנו אותי, ויגידו שאני רוצה לשרוף את הלבבות של הומוסקסואלים" לאחר שהמלחמה תסתיים, אמר. ברוסיה, הוא המשיך, "יזכרו אותי בחיבה על כך שתמכתי בעמי בזמנים קשים".
השתתפה בהכנת הכתבה: קייט וטוריגינה.