סיפורים וציטוטים רבים נקשרו לשמו של הפיזיקאי הדגול אלברט איינשטיין, כנראה המדען המפורסם בהיסטוריה, וללא ספק מהמשפיעים ביותר אי פעם. סיפור אחד שכזה, המופיע שוב ושוב בתצורות שונות, גורס כי אפילו אינשטיין, הגאון בדורו ואולי בכל הדורות כולם, התקשה כילד בתחום המתמטיקה, ואף נכשל בבית הספר במבחני המקצוע.
● בודקים את המיתוס | מארי אנטואנט לא באמת דיברה על עוגות
● בודקים את המיתוס | מתי ואיך צמחה האגדה על פסלי השיש הלבנים של העת העתיקה
● בודקים את המיתוס | מתי ואיך נולדה האגדה שנפוליאון היה קטן־קומה?
אך כמו סיפורים רבים שנמשמעים "טובים מדי בכדי להיות נכונים", גם זה למעשה, מיתוס מוחלט. מילדות איינשטיין הצטיין באופן חריג במדעים מדויקים, ועסק בנושאים מתקדמים הרבה לגילו. אז מהיכן הגיע המיתוס? שלא כתורת היחסות אותה פיתח אלברט, כאן ההסבר דווקא פשוט למדי.
איינשטיין נולד למשפחה יהודית בדרום גרמניה בשנת 1879, וב־1895 עבר ללמוד בשווייץ. באותם הימים מערכת הציונים בגימנסיות הגרמניות פעלה לפי סולם בו 1 הוא הציון הגבוה ביותר, ו־6 הנמוך ביותר. בשווייץ דאז, ובגרמניה ורוב העולם היום, משתמשים במערכת ציונים בה ככל שהמספר גבוה יותר, כך גם הצלחת התלמיד גדולה יותר.
לפיכך מקור המיתוס טמון בהבדלים בשיטות אלו - כאשר הגיע איינשטיין ללימודיו בשווייץ, כנראה שהיה עליו להסביר כי למעשה תעודתו הייתה של תלמיד מצטיין, ולא של מתקשה. ועשרות שנים לאחר מכן, כשכבר נהיה מפורסם עד מאוד וכל פרט שקשור אליו נהיה אוצר לאספנים, אותן תעודות בית ספר בשיטה ההפוכה תרמו מחדש להשארת המיתוס בזיכרון הקוקלטיבי.
כך או כך, בזכות מבחני הקבלה שעשה אז בגיל 16 כדי להתקבל לבית הספר הטכני הגבוה בציריך (ETH), אנו יודעים בוודאות שיכולותיו במתמטיקה ובפיזיקה תיאורטית היו גבוהות ויוצאות דופן כבר בזמן אמת, עד כדי שהרשימו את בוחניו באופן עמוק. אמנם זה נכון שבמקצועות אחרים, הומניים יותר, ציוניו לא היו גבוהים באותה המידה, אך מוריו דאז האשימו זאת בעצלנות ואדישות, לא בהיעדר יכולת.
אך למרות כישרונו החריג, מאז סיום לימודיו ועד "שנת הפלאות", 1905, בה פרסם שורת מאמרים ששינו לעד את הפיזיקה התיאורטית והיישומית, ובהתאם גם את יכולתנו להבין טוב יותר את העולם בו אנו חיים, הקריירה המקצועית של איינשטיין הייתה אפרורית למדי. הוא אמנם כבר היה דוקטור, אך את ימיו העביר במשרה זוטרה במשרד הפטנטים השווייצרי. "רוקסטאר" של עולם המדע והתרבות הוא נהיה רק עשרות שנים לאחר מכן, ולמעשה, אז עוד לא המציאו בכלל את הרוק.
לפיכך, במקום לעודד תלמידים מתקשים במיתוס שקרי לפיו גם איינשטיין הגדול נכשל במתמטיקה, עדיף לספר להם את סיפורו האמיתי. כיצד גם גאון שכמותו, שהיה עילוי חריג עוד מילדותו, כמעט והתפספס מבימת ההיסטוריה אלמלא לא חדל לרגע אחד מלהיות מדען סקרן, ואקדמאי חרוץ שעובד קשה.