נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. ''הבנקים העבירו את הסיכון אל הלקוח'' / צילום: ap, Mark Schiefelbein
פתאום נדמה שכולם מזהירים מסימני "סאב פריים" בישראל. האיתותים ברורים: הנה, גם בישראל של 2024-2025 אפשר לקנות דירה כמעט ללא הון עצמי, 10% ואפילו פחות ממחיר הדירה, בדיוק כמו אז, ערב המשבר הכלכלי הגדול והקריסה הפיננסית של 2008. וכמו אז, שגלגל הביקוש האינסופי נעצר לפתע (כי יש סוף לכל דבר) ומגדל הקלפים קרס (כי למה שנמשיך לשלם על דירה ששווה פחות מהחוב תמורתה), גם פה זה אוטוטו קורה. תחזיקו חזק.
● שאלות ותשובות | כללים חדשים: מה מתווך הנדל"ן שלכם לא יכול לעשות יותר?
● בדיקת גלובס | לקראת הסתערות חברות הבנייה על הבורסה: אילו הנפקות הכי השתלמו?
אז זהו, שממש לא בטוח. לא לעולם חוסן, אבל מוכרחים להחזיר דברים לפרופורציה. לא בגלל שנהדר פה ואין סכנות, אלא בגלל שהבנקים - ותראו את הדוחות ורווחי השיא שהם הציגו רק השבוע - הוכיחו יותר מפעם אחת שהצרות שלנו הן לא הצרות שלהם. אולי אפילו להפך.
לפני הכל, כי אין בישראל מודל הלוואות "נון ריקורס" שנהוגות באמריקה, ומשמעותן שכנגד ההלוואה עומדת רק הדירה שנרכשה על הנייר. כשהקערה התהפכה בארה"ב, אותם רוכשים ויתרו על המפתח, פשוט בגלל שהחוב לבנק היה גבוה ממחיר הדירה (כשקונים בהון עצמי זניח, די בירידה קלה במחיר כדי שזה יקרה). בישראל אין חיה כזו. הצרות והחוב הם של הלווה, בלי שום קשר לשווי הדירה עצמה. חייבים 2 מיליון שקל על דירה ששווה 1.8 מיליון? זו בעיה שלכם. אם אתם או הבנק תממשו את הנכס המשועבד ותישאר יתרת חוב, אף אחד לא יוותר לכם על שקל. ממילא קשה עד בלתי אפשרי לדמיין תסריט של ריצה המונית בבת אחת לבנק, הפסקת תשלום החוב והחזרת המפתח. גם אם יכלו כל הקצים, אנשים יעשו שמיניות כדי לא לתת לבנק למכור את הדירה בנזיד עדשים.
אתם תבכו, והבנקים יחגגו עם רווחיות פנומנלית
ועוד הבדל דרמטי: בישראל - בשונה ממרבית מדינות העולם המערבי - הרוב המוחלט מהחוב צמוד לריבית או לאינפלציה. משהו שאנחנו סוחבים מאז שנות ה-80, כאשר תקופת ההיפר-אינפלציה הפכה למתנה אדירה לבעלי החוב הישראלים, שהחזיקו הלוואות לא צמודות וגילו כי אינפלציה של מאות אחוזים שחקה לחלוטין חוב ענק שניטל לעשרות שנים. בעקבות זאת, הבנקים החבוטים יצרו בעיקר מסלולי הלוואות צמודים (לריבית בנק ישראל, למדד המחירים או למט"ח), שהיו מבחינתם מוצא יחיד למתן הלוואות ארוכות בסיכון סביר. כמו שהודה לפני יותר משנה נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, "הבנקים בישראל העבירו את הסיכון אל הלקוח". ובמילים אחרות: בימים של אינפלציה, יוקר מחיה וריבית גבוהה - אתם תבכו, והם יחגגו עם רווחיות פנומנלית.
ולא פחות חשוב, בארה"ב יש מאות רבות של בנקים. במשבר הסאב פריים, בין 2008 ל-2010, נסגרו שם יותר מ-300 בנקים. בישראל ישנם למעשה שלושה בנקים. מה שאומר שאצלנו, עם כל הכבוד ליזמים ולקבלנים בשטח, לאומי, הפועלים ומזרחי טפחות שולטים די בקלות בביקוש ובהיצע. בראותם שההיצע מוגזם, הם יכולים בקלות לכווץ את מספר המנופים - כי אף קבלן לא יכול להתחיל לבנות ללא אוקיי וכסף מהבנק. במקביל, עינינו רואות כיצד הם יודעים לנפח ביקושים ומשכנתאות די בקלות, כדי שחלילה הגלגל לא ייעצר, אפילו אם מלחמה ולהבדיל ריבית משתוללות בחוץ.
צריך גם להבין שהחוב שלנו יושב כמעט כולו על מאזני הבנקים. זה נשמע מאוד טריוויאלי, אבל בארה"ב בשעתו החוב כבר לא ממש עניין אותם - לאחר ש"נארז" מחדש, שוב ושוב, ועבר לידיים אחרות (ומהן הלאה לכל העולם הפיננסי). פה הוא של הבנקים עצמם, מה שמשאיר להם הרבה יותר שליטה, בקרה ויכולת, אם וכאשר, להוצאת אוויר מבוקרת משוק הנדל"ן, ולא בשיטת ה"זבנג וגמרנו" שהפילה את השוק בארה"ב.
המשקולת על האזרח מטיסה את רווחי הבנקים
ולכן, זו הבשורה הרעה והטובה. הנדל"ן למגורים אכן מאוד מסוכן בתנאים הנוכחיים. קודם כל ליזמים (שנוטלים חוב גם בשיעור של 100% ויותר, בריביות של 8% ומעלה) ואחר כך לקוני הדירות. אבל אם חלילה יהיה פה כדור שלג, סביר שהוא ייקח איתו הרבה יזמים וישראלים "קטנים" שנכנסו להרפתקה שגדולה עליהם בכמה מידות. ועדיין, עד שאותן צרות במיקרו של יזמים וקונים יהפכו לצרות מאקרו של בנקים, ויהפכו לאיום של ממש על כלכלת ישראל, הדרך מאוד מאוד ארוכה.
זו הסיבה שבנק ישראל והמפקח על הבנקים רגועים כל כך. ומי שאומר שאין סיכוי שכל כך הרבה ישראלים יספגו ואילו הבנקים ייצאו כמעט ללא שריטה, כנראה לא רואה מה קרה פה בשנתיים וחצי של ריבית ומלחמה. נד-נד: המשקולת על האזרח הקטן היא שמטיסה את רווחי הבנקים לשמיים.
כוכבי השבוע
מצוין: הגבלת השכר לא הפריעה לתוצאות
לפני 8 שנים החליט שר האוצר דאז משה כחלון להגביל את שכר בכירי הבנקים. פי 35 "בלבד" מהתגמול לעובד בעל השכר הנמוך, ותקרה שנתית של 2.5 מיליון שקל שתוכר לצורכי מס. שימו בצד את שאלת ההתערבות של הריבון בשוק החופשי ועד כמה היא לגיטימית.
אני פה כדי לחזור למבול האיומים שנשמעו בשעתו, על הידרדרות הבנקים ואיכות מנהליהם בעקבות רף השכר החדש. לפחות בינתיים, התחלופה של מנהלי הבנקים אכן התגברה משמעותית (בחוץ מציעים להם שכר גבוה בהרבה), אבל התוצאות לא ממש הזדעזעו. חנן פרידמן, למשל, מנכ"ל לאומי, הציג השבוע רווחי שיא - 9.8 מיליארד שקל בשנת 2024 - גם עם שכר "צנוע" של 4.4 מיליון שקל. ואם הוא יעזוב כדי לעשות את "הכסף הגדול" במשרה הבאה, תהיו בטוחים שבבנק ימצאו מחליף ראוי להמשיך לשמן את מכונת המזומנים.
בלתי־מספיק: מי צריך פתרונות כשיש מזל
משרד האוצר שלף השבוע מספר חדש. מבצעי ההגרלות של מחיר למשתכן, בשלל תצורותיהן, עלו עד כה לקופת המדינה כ-50 מיליארד שקל, גבוה משמעותית מההערכות המוקדמות. הסבסוד הזה הגיע למתי מעט מאושרים שזכו באותן דירות. במקביל, כבר ברור כישלון הדירות הללו במטרה שלשמה הומצאה השיטה: היכולת להשפיע על כלל השוק, ולהוריד את המחירים רוחבית.
אבל בכל זאת, מתברר שאי אפשר להוציא אבן מהבור. שר השיכון גולדקנופף הדגיש השבוע שההגרלות יימשכו. לפי התוכנית, כ-20 אלף דירות ישווקו השנה. מדינה שהתייאשה מפתרונות רוחביים תמשיך להציע חלומות לזכייה. עכשיו רק צריך לקחת את זה הלאה: במקום תחבורה ציבורית יעילה לכולם, בואו נגריל אחד מכל מאה אזרחים שיוכל לנסוע מדי יום במונית מסובסדת. או שאחד מכל 5 מבוגרים יגריל קצבת זקנה של 8,000 שקל. ככה זה נראה.