כבר בראיון הראשון של מוריה שליסל במשרד האוצר היא הודיעה שבעוד שנה וחצי היא עוזבת - כי יש לה תפקיד סגור בחוץ ● מאז עברו שמונה שנים והחיידק לא עזב אותה ● כממונה על ערבויות המדינה היא מסייעת לעסקים בצפון ובדרום: "קו דק בין האינטרס של המדינה ושל הבנקים"
במהלך לימודי חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, מוריה שליסל כבר הייתה עם התמחות סגורה בתחום המסים באחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים. אלא שאז היא ראתה מודעה של משרד האוצר שחיפש סטודנט עם "יצירתיות וראש גדול". למרות שלא הכירה אז מישהו שעבד בממשלה, היא החליטה להגיש מועמדות.
"את ראיון העבודה עשה לי יהלי רוטנברג, היום החשב הכללי, ואמרתי לו שאני יכולה להגיע רק לשנה וחצי כי יש לי התמחות בחוץ", היא נזכרת בחיוך. "לא ידעתי אפילו מה זה חשב כללי. כששאלו אותי מי החשבת - מיכל עבאדי באותה התקופה - לא ידעתי את התשובה".
להתמחות המיוחלת שליסל מעולם לא הגיעה, ושמונה שנים מאוחר יותר היא עובדת עדיין באגף החשב הכללי. בארבעת החודשים האחרונים היא אף משמשת כממונה על ערבויות המדינה. "בכל פעם שהבוס שלי רואה אותי הוא אומר: שנה וחצי, אה?".
משפחה דתית בתל אביב
היא גדלה בצפון הישן של תל אביב, במשפחה דתית, הרביעית מבין ארבעה אחים. "דתיים בתל אביב זה נדיר, אבל יש כאלה. גדלתי בבית ליברלי, נחשפתי לכל החלקים באוכלוסייה. ההורים שלי חינכו אותי להיות פתוחה לדעות של אחרים ושכל אדם יכול להיות חבר". אביה הוא איש העסקים ראובן שליסל, מבעלי ספקית המזון הגדולה ליימן שליסל. לאחר התיכון היא התגייסה לצבא ולא לשירות לאומי כמו רוב חברותיה. "חונכתי על אהבת העם והמדינה".
את עבודתה באגף החשב הכללי התחילה שליסל בחטיבת המימון, שם הייתה אחראית על הגבייה, ובמהלך הקורונה עסקה בתחומי התעסוקה והתמיכות. במשך שלוש וחצי שנים היא ליוותה את משרדי החינוך, הקליטה, התרבות והספורט בביצוע התקציבי שלהם, ונוסף על כך כיהנה כדירקטורית בחברה הממשלתית לשירותי קורספונדנציה.
"במכרז הראשון לתפקיד בחשב הכללי אמרתי להם שאני כאן בגלל שאני אוהבת ביורוקרטיה ושונאת ביורוקרטיה באותה מידה", היא מסבירה. "אני אוהבת אותה כי מבחינתי 'לא' היא לא תשובה. אני לא מסתפקת בתשובה 'ככה זה בממשלה'. צריך להבין למה אנחנו עושים דברים בדרך מסוימת ולחשוב איך אפשר לעשות תהליכים אחרת. אני שונאת ביורוקרטיה כשמקדשים את התהליך ללא סיבה. אני לא אוהבת שמסתכלים על אגף החשב הכללי כאילו הוא מלך הביורוקרטיה, כי אנחנו דווקא מאוד משתדלים לשנות את התהליכים ואת התדמית. אנחנו לחלוטין בדרך לשם".
בתפקידה הנוכחי שליסל אחראית על ערבויות המדינה - כלי המאפשר לעסקים לקבל אשראי בתנאים מועדפים, כשהמדינה ערבה לחלק מהסיכון. "המיקוד שלנו כרגע הוא צמיחה בצפון ובדרום והחזרת המשק לפעילות. אנחנו חושבים על כלים לעסקים קטנים, בינוניים וגדולים ועל שותפויות עם משקיעים לקרנות צמיחה".
המשימה הזאת כמובן מורכבת ודורשת איזון עדין. "בסוף הבנקים הם השותפים שלנו. רוב הסיכון הוא על המדינה, ששמה ערבות, ואנחנו לא רוצים שהיא תתממש לגמרי. אנחנו רוצים שהיא תתממש באחוז מסוים, כי אם לא היו בכלל סיכונים, לא היה צריך אותנו. אבל בסוף גם הבנקים צריכים להרגיש ששווה להם להסתכן, ומנגד צריך לשמור על האינטרסים של המדינה. יש קו דק בין הדברים".
בתקופת המלחמה הובילה שליסל מהלכי תמיכה. "החברה האזרחית עמדה בשער עד שהממשלה הגיבה. הקמנו בתוך חודש וחצי מבחן תמיכה של הממשלה שחילק 40 מיליון שקל לגופים שעמדו בתנאי הסף. בתחילת דצמבר כבר חילקנו כספים למוסדות כדי לעזור להם לנשום".
"חולמת להדליק משואה"
לצד עבודתה התובענית שליסל מתנדבת במד"א, מאז גיל 15, ובתשע השנים האחרונות מלווה משפחות ומדריכה בארגון פעמונים. "בבית לימדו אותי שאם רוצים, יש זמן לכול. אפשר להישאר במשרד עד חצות ואפשר שלא".
כשהיא חושבת על העתיד, שליסל רואה אפשרויות מגוונות. "אני רוצה לעשות דברים משמעותיים עבור המדינה. לצד זאת, יש בי רצון למנכ"ל חברה עסקית ולעסוק בתחום עם אימפקט. לפני שמונה שנים לא חשבתי שאשב במשרד האוצר, אז הכול אפשרי. אה, ויש לי עוד חלום: להדליק משואה".