עידו רון גדל בשכונה שהוא מכנה "מורכבת" ורצה קריירה במשטרה, אבל החלום להתעשר היה תמיד לנגד עיניו ● בגיל 28 הוא כבר הפך לשותף ב-KPMG, והיום הוא מנהל 100 עובדים ומוביל פרויקטי AI חדשניים בארץ ובעולם
כששאלו את עידו רון כילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול הוא תמיד ענה "עד גיל 30 אני אהיה מיליונר". היום, כשותף ומנהל מחלקת AI, הייטק וטרנספורמציה דיגיטלית בפירמת רואי החשבון והייעוץ KPMG, הוא כבר אחרי המיליון הראשון.
רון (32) עומד בראש שלוש חטיבות הטכנולוגיה בפירמה, מנהל כ-100 עובדים, מוביל פרויקטים טכנולוגיים חדשניים בארץ ובעולם ומייעץ לאנשי עסקים ומקבלי החלטות בכירים על אסטרטגיה בתחום הטכנולוגי. את המערך הזה הקים בעצמו כשהגיע לחברה בגיל 26 בלבד. בגיל 28 הפך לשותף הצעיר בכל פירמות הייעוץ הגדולות בישראל.
במקביל הוא מרצה בטכניון בקורס מנהלי מערכות מידע בכירים, במסלול האקזקיוטיב MBA ובקורס דאטה באוניברסיטת תל אביב, וכן במסלולי לימוד באוניברסיטה לאנשי צבא.
ואחרי כל זה הוא מדגיש: "מאז שנולדו לי ילדים הבנתי שאני רוצה להיות איתם, לגדל אותם ולהיות אבא נוכח, ושכסף זה לא הכול בחיים".
"אקדח בבית הספר"
רון גדל בשכונת כרמים בראשון לציון, אותה הוא מתאר כ"מורכבת". "בבית הספר שלי היו מסתובבים שוטרים כל הזמן, ופעם הם אפילו מצאו אקדח", הוא מספר.
הוא עצמו היה ילד שובב, עם ציוניים גבוליים ומטה. "עד החטיבה כמעט לא למדתי", הוא מעיד. אמו, אז סגנית מנהלת הגימנסיה הריאלית בעיר (כיום המנהלת), העבירה אותו לבית הספר שלה. "בכיתה י' ניסיתי להבריז והמורה ירדה למשרד שלה כדי לשאול איפה אני. אמא שלי לא ויתרה לי. זה בית הספר הכי טוב בראשון ועברתי שם טרנספורמציה. הכרתי אוכלוסייה חדשה, השקעתי בלימודים וסיימתי בהצטיינות יתרה עם בגרות מלאה".
את שירותו הצבאי עשה ביחידה מיוחדת ומסווגת במשטרה, וכמעט קבע את מסלול חייו כאיש קבע, אבל כשהביפר צפצף בארוחת שישי אצל החברה שלו (כיום אשתו) היא הציבה אולטימטום: אני או המשטרה.
כשהיה צריך להחליט מה ללמוד בחייו הבוגרים זה לא היה לו ברור. "רציתי להיכנס לניהול בכיר ולהרוויח הרבה כסף. אז בחרתי בתואר בהנדסה ובתוכנית של פיתוח תוכנה, היה נראה לי שזה מתאים ליעדים".
כבר בשנה הראשונה ללימודיו באוניברסיטת תל אביב השתלב בענקית הטכנולוגיה אינטל, ובגיל 22 הפך לסטודנט הכי צעיר שעבד אי פעם בחברה. "התחלתי כמפתח וקודמתי למנהל פרויקטים. הייתי הולך לעבודה, מסיים בחמש וחצי ויושב ללמוד עד הלילה. אלה היו שנים קשוחות, אבל התפתחתי מאוד במהלכן".
אחרי כשנתיים וחצי, עדיין סטודנט, גויס ל־IBM כמנהל תחום הבינה המלאכותית במחלקת התוכנה. "ה-AI היה בחיתוליו, רק יצאה המילה ווטסון - מהטכנולוגיות הראשונות בעולמות הבינה המלאכותית. היו לי שם שנתיים וחצי נהדרות".
טכנולוגיה בשדה הקרב
ואז הגיעה הפנייה מ-KPMG. "הייתי בן 26 וביקשו ממני להקים ולנהל מחלקה. זה לכאורה צעד הזוי בשיא הפריחה שלי בחברות הטכנולוגיה המובילות, אבל לקחתי הימור שהתברר כנכון. נתנו לי להקים משהו חדש עם צוות משלי". כיום, מתוך כ-1,800 עובדי הפירמה כ-300 הם אנשי טכנולוגיה - מפתחים, מטמיעים, מיישמים, ארכיטקטים. "הקמנו ממש חברת טכנולוגיה בתוך פירמת רואי חשבון".
במהלך המלחמה המחלקה שינתה מיקוד: "מאז 7 באוקטובר אנחנו עובדים על פרויקטים משמעותיים מאוד של סיוע לנפגעים, עם משרד הביטחון והצבא וגם עם בתי חולים וקופות חולים", הוא מספר. אחד מהם הוא בשיתוף בית החולים שיבא: "יצרנו פסיכיאטר דיגיטלי, מבוסס AI בצורה מלאה, שמאפשר לאבחן פוסט־טראומה בשלב מוקדם. זה כבר השפיע על אלפי אנשים". בפרויקט אחר בשיתוף משרד הביטחון, שרובו מסווג, הם פועלים לייעל את ההליכים בוועדות הרפואיות של המשרד.
הטכנולוגיה של המחלקה משמשת גם בשדה הקרב. "בצבא גם היו כל מיני צרכים טכנולוגיים של ניתוח תמונות, וידאו וניתוח טקסטים וכל מיני דברים שאסור לחשוף".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?
"אני רוצה להיות אבא ומנהל. בעוד עשור אעסוק באחד משני דברים - או בניהול בכיר מאוד או בסטארט־אפ שאקים, ואולי גם וגם. אני מרגיש שאני עוד צעיר להספיק גם וגם".