שרון חצור התגלגלה במקרה למשרת סטודנט במשרד להגנת הסביבה, והתאהבה בעשייה הממשלתית ● כיום היא סמנכ"לית במשרד האנרגיה, מובילה את הקמת כבל חשמל בין ישראל לקפריסין, ומשוכנעת: "ישראל במיקום גיאו-פוליטי פנטסטי, אנחנו יכולים להיות גשר בין המזרח למערב"
עד לפני כמה שנים שרון חצור עוד הייתה שחקנית כדורסל מדופלמת. "נולדתי בקיבוץ דורות ועברנו למושב ניר משה, בבית תמיד הייתה אהבה לספורט, ומאז שאני ילדה שיחקתי כדורסל. המשכתי גם בחיי הבוגרים, במקביל לעבודה, אבל יום אחד קרעתי את הרצועה ברגל". זה לא גרם לה להתייאש, ומאז היא מאמנת גברים בליגה למקומות עבודה.
הדבקות הזאת במטרה מלווה אותה לא רק בכדורסל. היא זו שגם הוציאה אותה למשימת חייה - העשייה הממשלתית - והביאה אותה עד לתפקיד סמנכ"לית מדיניות, תכנון ואסטרטגיה במשרד האנרגיה, שבו היא מכהנת היום. את הזיקה לתחום היא זוקפת לימי התיכון. "היה לי מורה להיסטוריה, יוסי, שרק כעס עלינו שאנחנו לא מספיק מתעניינים במה שקורה במדינה. זה השפיע עליי מאוד והדהד במשך שנים".
הרצון הזה לחולל שינוי הביא את חצור לשמש כמ"כית טירונים בצבא, ואחרי הטיול הגדול, במהלך התואר הראשון בכלכלה, היא התגלגלה למשרת סטודנט במשרד להגנת הסביבה. "התאהבתי שם בעשייה הממשלתית", היא נזכרת. "בכנות, הייתי די בהלם בהתחלה שאני יכולה להתעסק בדברים החשובים האלה".
משם עברה חצור לרשות התחרות ועסקה ביישום חוק המזון ובמיזוגים בתחום התעשייה, "זה גם היה התפקיד הראשון שלי כראש צוות", ואז הגיעה למשרד האנרגיה. "עסקתי בפריסת רשת חלוקת הגז הטבעי. במקור היו שש חברות עם מכרזים ביניהן, אבל ראינו שהתשתית דורשת הרבה יותר תקציב, ועשינו תוכניות מיוחדות כדי להאיץ את זה. אחרי שנה ומשהו התמניתי לראש אגף מדיניות, וב־2020, בגיל 33, מוניתי לסמנכ"לית האסטרטגיה הראשונה במשרד" - התפקיד שהיא מכהנת בו היום.
מה בעצם כולל התפקיד?
"אנחנו עוסקים בתקצוב של המשרד ובניהול כמות הנתונים האדירה. הממשלה נמצאת כרגע מאחור ב-BI (בינה עסקית, בניית המערכות העוזרות לארגון להפיק מידע עסקי - ע"א), והבינה המלאכותית יכולה לאפשר לנו לעשות קפיצה. אבל ההסתכלות העיקרית היא ארוכת טווח, לעשרות שנים". עוד אחראי המשרד על חדשנות ושיפור תהליכי התכנון והבקרה.
יבוא חשמל ואיפוס פליטות
בין הפרויקטים שהובילה: איפוס פליטות במשק האנרגיה עד 2050, יבוא החשמל והנחת צינורות גז וב-30 השנים הקרובות גם קווי חשמל. "לישראל יש מיקום גיאו-פוליטי פנטסטי. אנחנו גשר בין מזרח למערב. יש רעיון לקיים מסדרון תשתיות מהודו וערב הסעודית לאירופה, ויש לזה היתכנות". חצור קידמה גם את פרויקט פרוספריטי, מים תמורת חשמל, מול ירדן. "זה מסתמך על היתרונות היחסיים של כל אחת מהמדינות. כשהמלחמה תסתיים, אנשים יחפשו את החיבורים".
היתרון הגדול בעבודה שלה, לדבריה, הוא שהיא "יכולה להסתכל בטווח הארוך ולהבין מה זה אומר על המדיניות היום, איך נישאר משק נקי, אמין ובר־השגה. זה דבר חמקמק מאוד. יש משקים בעולם שלא תוכננו כמו שצריך ומחירי האנרגיה קפצו. זה מעסיק אותנו מאוד".
אחת התוכניות שהיא גאה בהן במיוחד היא חבל תקומה. "צריך להפוך אותו לדוגמה לאיך משק האנרגיה צריך להיראות, איך משלבים אנרגיות מתחדשות ועמדות טעינה, ואיך מכניסים תשתיות מים וטכנולוגיות מתקדמות. זה מהלך משמעותי שמבוצע בשטח. אני גאה מאוד באנשים שעובדים בצוות שלי. זו נבחרת יוצאת דופן של עובדי מדינה וכשאני חוטפת כאפה איפשהו, אני חוזרת הביתה למשרד וזה ממלא אותי".
איפה נראה אותך בעוד עשר שנים?
"תמיד יש לי תוכניות קדימה, אבל הן אף פעם לא מתקיימות. כשסיימתי לימודי כלכלה, חשבתי שאתעסק יותר בעולמות האלה. אבל בסוף אני במקום שונה מאוד. אני רוצה להיות בתפקיד ניהולי שמשפיע על החיים שלנו, במגזר הציבורי או במגזר הפרטי. אני מאמינה בתנועה. גם הבחירה ל-40 הצעירים יכולה לעזור בזה, כי זו חשיפה שיכולה לתת עוד חתיכה בפאזל. כקיבוצניקית אני די גרועה בלפרסם את עצמי. אולי יום אחד גם אהיה מורה, אני מאוד אוהבת ללמד".