טרנד הרכב החשמלי פסח על החברה הערבית בגלל שורה של חסמים

מהפכת הרכב החשמלי בישראל נמצאת בעיצומה. בסוף שנת 2023 נעו על הכבישים כ-95.8 אלף כלי רכב חשמליים - 18.6% מכלי הרכב החדשים שעלו לכביש באותה שנה. המגמה ברורה: ישראלים רבים בוחרים במעבר לרכב חשמלי, כנראה בשל החיסכון בעלויות הדלק ובשל הרצון לשמור על הסביבה.

מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בפברואר 2024 מצא כי בעלי כלי רכב חשמליים נוסעים בממוצע 57.8 קילומטרים ביום, המסתכמים בכ-21,100 ק"מ בשנה. לעומת זאת, בעלי כלי רכב רגילים (בנזין, סולר, היברידי וגז) בני עד שלוש שנים נוסעים בממוצע 41.1 ק"מ ביום, שהם כ-15,000 ק"מ בשנה. פער של 40.8% בנסועה היומית מצביע על כך שרכישת רכב חשמלי משתלמת יותר עבור נהגים המבצעים נסיעות ארוכות באופן קבוע.

לפי הערכות, עלות הנסיעה ברכב חשמלי מגיעה לכחמישית בלבד מעלות הנסיעה ברכב בנזין. בשקלול אגרת רישוי מופחתת ועלויות תחזוקה נמוכות, החיסכון למשק בית עשוי להגיע לאלפי שקלים בשנה. פוטנציאל החיסכון משמעותי במיוחד בפריפריה, שם מרחקי הנסיעה ארוכים יותר.

המחיר: מחוץ להישג ידם של רוב האזרחים

למרות היתרונות הכלכליים הברורים, כלי רכב חשמליים נותרו מחוץ להישג ידם של רוב האזרחים. מסקירה של חלק מיצרניות הרכב הגדולות, מחיר התחלתי של כלי רכב בנזין חדשים נע סביב 140 אלף שקל, והוא צפוי לעלות עוד. שתי סיבות עיקריות תורמות לכך: ראשית, עלויות הייצור הגבוהות, בעיקר בשל מחירי הסוללות. שנית, מדיניות המיסוי: מס הקנייה על כלי רכב חשמליים עלה ל-35% בתחילת 2024 והגיע למס אפקטיבי של 75% בינואר 2025.

פערי תשתית: עמדות טעינה ציבוריות ופער בין מרכז לפריפריה

סקר הלמ"ס מצביע על סוגיה בעייתית: 64.5% מבעלי כלי הרכב החשמליים מדווחים על מחסור בעמדות טעינה מהירות, ו-28.4% מצביעים על מחסור כללי בעמדות טעינה. מתוך כ-400 עמדות הטעינה הציבוריות הקיימות, כמחצית הן בעלות הספק נמוך שאינו מתאים לדגמים החדשים.

ניתוח מפת עמדות הטעינה של חברת צ'ארג'ינג פוינט מראה שהפער מחריף בפריפריה: בעוד אזור המרכז וערי גוש דן נהנים מריכוז גבוה של עמדות טעינה, באזורי הפריפריה, ובמיוחד בדרום הארץ וביישובים הערביים, המצב שונה בתכלית. ברוב היישובים הערביים אין כלל עמדות טעינה ציבוריות.

באזורים פריפריאליים וביישובים הערביים הנגישות לתחבורה ציבורית פחות טובה, מה שהופך את האוכלוסיה לתלויה יותר ברכב פרטי - ולכן המעבר לכלי רכב חשמליים משתלם אף יותר. אבל האימוץ איטי.

"האתגרים בהטמעת כלי רכב חשמליים בחברה הערבית בישראל משקפים פערים חברתיים-כלכליים עמוקים יותר", אומר פרופ' עאמר אבו קרן, ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "המחיר הגבוה של כלי רכב חשמליים, בשילוב עם המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביישובים הערביים, יוצר חסם משמעותי לאימוץ טכנולוגיה זו".

פרופ' אבו קרן מוסיף כי "התשתיות הלקויות והמחסור בעמדות טעינה ציבוריות במרכזי הערים ובמרכזים המסחריים ביישובים הערביים מהוות חסם נוסף המקשה על המעבר לתחבורה חשמלית באזורים אלה".

הפתרונות: רפורמה במס

נראה כי ללא התערבות ממשלתית מקיפה ותכנון מושכל של תשתיות, צפויה התרחבות נוספת של הפערים החברתיים-כלכליים בין המרכז לפריפריה. המענה לאתגר זה מחייב התייחסות לשני מישורים עיקריים - הרכב הפרטי והתחבורה הציבורית

רן רייז, מנהל אגף תחבורה במשרד להגנת הסביבה, מדגיש: "צריך להעביר כמה שיותר מההתניידות שלנו לתחבורה מקיימת, בעיקר בפריפריה בשל הקושי לספק מענים של תחבורה ציבורית איכותית, ולהעביר לתחבורה ללא פליטות. הטכנולוגיה המובילה הקיימת היום היא כלי רכב פרטיים חשמליים, וכדי לקדם זאת צריך שהטכנולוגיה תשתפר, שמחירי כלי הרכב ירדו, וגם לפרוס תשתיות שיאפשרו התניידות. בעתיד הקרוב והרחוק השאיפה היא להגיע למצב של נגישות מלאה מבחינת פריסת תשתיות ועמדות טעינה לכלי רכב חשמליים".

 רן רייז / צילום: שלומי אמסלם - לע''מ

בתחום הרכב הפרטי, המפתח להצלחה טמון בשילוב של תמריצים כלכליים ופיתוח תשתיות. נדרשת רפורמה במדיניות המיסוי שתעניק הטבות משמעותיות לרוכשי רכב חשמלי בפריפריה, בדגש על אזורים מוחלשים. במקביל, יש לגבש תוכנית סבסוד מקיפה להתקנת עמדות טעינה ביתיות. תוכנית זו יכולה לכלול מענקים מוגדלים לתושבי הפריפריה. בהיבט התשתיתי, נדרשת תוכנית ממשלתית שאפתנית לפריסת עמדות טעינה מהירות לאורך צירי תנועה מרכזיים, במרכזי ערים ובאזורים מסחריים בפריפריה, תוך הקפדה על פריסה שוויונית ביישובים הערביים ובפריפריה החברתית.

בתחום התחבורה הציבורית, מסבירים בענף, נדרשת חשיבה מחודשת המותאמת למאפייני הפריפריה. יש לפתח רשת קווים חשמליים שתתאים למרחקים הארוכים ולתדירות הנמוכה המאפיינת אזורים אלה, תוך שימוש באוטובוסים חשמליים בעלי טווח נסיעה מוגדל והקמת מסופי טעינה אסטרטגיים. נוסף לכך, יש להקים מערך היסעים חשמלי גמיש הכולל מיניבוסים ושאטלים לפי דרישה, שיתבסס על טכנולוגיות הזמנה חכמות ויזכה לסבסוד דיפרנציאלי על פי מדד סוציו-אקונומי.

ההצלחה תלויה ביצירת אינטגרציה בין שני המישורים. דוגמה לכך היא הקמת חניוני "חנה וסע" בצמתים מרכזיים בפריפריה, המשלבים עמדות טעינה לרכב פרטי עם תחנות מעבר לתחבורה ציבורית חשמלית.

להבטחת יישום מיטבי של התוכנית, מוצע להקים מינהלת תחבורה חשמלית בכל מחוז. גוף זה יפעל בשיתוף הרשויות המקומיות, יתאם בין כלל הגורמים הרלוונטיים, יעקוב אחר ביצועי המערכת ויספק מענה מהיר לאתגרים העולים מהשטח. רק גישה מערכתית כוללת כזו תבטיח שמהפכת התחבורה החשמלית תשרת את כלל אזרחי ישראל באופן שוויוני ויעיל.