משבר הדוט.קום בשנת 2000 בוול סטריט / צילום: ap, BETH A. KEISER
הכותב הוא יו"ר מיטב ניירות ערך
רבים מאיתנו זוכרים את המשבר הגדול של 2008, משבר פיננסי עולמי שהזכיר את שאירע כ-80 שנה קודם לכן, המשבר של 1929. שני המשברים החלו אומנם בארה"ב, אבל היו להם השלכות בקנה-מידה עולמי.
● כבר לא 40/60: מנכ"ל חברת ההשקעות הגדולה בעולם מגלה - איך ייראה התיק העתידי
● למרות הכול, ענקיות ההשקעות צופות מהפך בוול סטריט. וזו הסיבה
המשבר של 1929 הביא ל"שפל הגדול", מיתון עולמי שהיו לו גם השלכות גיאופוליטיות נרחבות; הוא סייע מאוד לעליית משטרים דיקטטוריים כמו זה בגרמניה הנאצית.
המשבר של 2008 יצר פאניקה בשווקים הפיננסיים, עם חששות כבדים להתמוטטות טוטאלית של מערכת הבנקאות העולמית.
העולם יצא משני המשברים האלה, הגם שזה לקח זמן והיה כרוך בכאבים גדולים ובמחירים גבוהים. במשבר 1929 הייתה זו תוכנית ה"ניו דיל" של הנשיא רוזוולט, ומלחמת העולם השנייה שהאיצה את הפעילות הכלכלית, ובמשבר של 2008 היה זה הממשל האמריקאי והבנק המרכזי (פד) שהזרימו סכומי עתק לבנקים ולשווקים, הפחיתו את הריבית כמעט לאפס ומנעו משבר נזילות חמור ושיתוק של המערכות הפיננסיות והריאליות.
בתחילת האלף, במרץ 2000, התרחש משבר שאולי היקפו היה קטן יותר אבל לא כך השלכותיו על השווקים הפיננסיים - ה"דוט.קום", או התפוצצות בועת האינטרנט.
לנוכח הסיטואציה הנוכחית בשוק המניות האמריקאי, שנאסד"ק נכנס היום ל"שוק דובי" - עם ירידה של 20% מהשיא, אני מציע בחום למשקיעים החדשים של היום, מי שטרם נולדו אז וגם בני ה-30 שהיו אז ילדים בני 5, להכיר את מה שהתרחש וללמוד מכך כמה לקחים חשובים.
משבר "לא ריאלי"
וחזרה למפולת ההיא בנאסד"ק, כשנה וחצי לפני פיצוץ אותה בועה, ב-1998 פרץ משבר קשה מאוד ומידבק במדינות דרום מזרח אסיה ורוסיה שהפיל את המטבעות שם. אחת מתוצאות הלוואי של הטלטלות הייתה פשיטת רגל של קרן השקעות אמריקאית נחשבת בשם LTCM. אבל לא חלף זמן רב ושוקי ההון התייצבו והמשיכו במסלול העליות שלהם שהחלו עוד ב-1995.
ברקע, פורסמו אזהרות חוזרות ונשנות של נגיד הפד באותה עת, אלן גרינספאן מפני התפתחות בועה. השיא היה כשמדד נאסד"ק טיפס מיולי 1999 ועד מרץ 2000 ב-100% בקירוב, ואז התנפצה לה בועת הדוט.קום, של מניות האינטרנט שנופחו ללא אבחנה. לאחריה ירד המדד תוך שנתיים וחצי בלא פחות מ-78%(!) גם בהשפעת פיגועי ה-11 בספטמבר 2001.
ההשפעה בישראל הייתה נכבדת. השנים 2003-2000 היו קשות מאוד למשק הישראלי ולשוקי ההון. אחרי כמה שנים של צמיחה נאה בשתי הגזרות, זו נעצרה בחריקת בלמים והמשק נקלע למיתון קשה עם אבטלה בשיעור של 10%, גירעון גדול, אינפלציה בשיעור 6.5%, העלאת ריבית דרמטית מ-3.5% ל-9.1% וקריסה בו-זמנית של שוק המניות ושוק איגרות החוב הממשלתיות.
המשבר של שנת 2000 בשונה מקודמיו לעיל היה משבר של שוק המניות "נטו", שנבע מתמחור גבוה, עד מופרך בחלק מהמקרים. הוא לא נבע מסיבות ריאליות, אבל השלכותיו היו מאוד ריאליות עבור המשק האמריקאי והעולמי. המכנה המשותף הוא שקדמו לו כמה שנים של אופוריה, שבמהלכן נשמעו אזהרות מקדימות, לרבות זו של יו"ר הפד גרינספאן כאמור, שהזהיר מפני "התרוממות רוח בלתי רציונלית". גם לפני 1929 הופיעו אזהרות והיו רמזים מטרימים למה שעומד להתרחש, וכך גם לקראת המשבר של 2008, דוגמת נבואת הזעם של נוריאל רוביני, ונוספים.
המשקיעים נוטים להתעלם מהאזהרות ומהסימנים המוקדמים כשהם מתקשים לעמוד בפני הפיתוי של לקחת חלק ב"חגיגה". אבל הסיכונים, בתורם, גם מתממשים לפעמים, בדיוק כשלא מחכים להם.
עוד סימנים שקדמו למשבר של מרץ 2000 היו עליות חסרות רסן והגיון במניות הטכנולוגיה, אך גם קצב מוגבר שבו חברות קיקיוניות עם "חלום" גדול על האינטרנט של אז יצאו להנפקה בבורסה. לא די שהן הונפקו במחיר גבוה מאוד, זה לא מנע מהמניות לעלות עם פתיחת המסחר עוד ב-50% ומעלה. המודל העסקי בבסיסן של רוב החברות האלה היה: 'תראה חדשנות, תתפוס נתח שוק, והרווחיות תגיע בהמשך'. אלא שהמודל הזה קרס עבור מרביתן, ורבות בגל הזה פשטו את הרגל.
הגאות המטורפת הזו כאמור נמשכה כמה שנים בחסות הריבית הנמוכה יחסית. ואז הפד לקח צעד גדול והעלה את הריבית ליותר מ-6%. בענף סברו שחברות האינטרנט לא אמורות להיות מושפעות מכך, שכן "מדובר בכלכלה חדשה". אבל הכלכלה "הישנה" לא התרשמה, הריבית עשתה את שלה ומחירי המניות קרסו.
המניות תמיד "לוקחות"?
ההשלכות הפיננסיות של משבר הדוט.קום מזווית הראייה של המשקיעים היו חמורות יותר מאלה של משבר 2008.
אומנם, במשבר של 2008 מדד S&P 500 צנח בתוך כמה חודשים - מספטמבר 2008 ועד מרץ 2009 בכ-50% (אחרי שהחל לרדת כבר מאוקטובר 2007), אבל הוא התאושש מהר, כך שמשקיעים שלא מכרו בפאניקה ונשארו עם מניותיהם כבר חזרו בסוף 2009-תחילת 2010 לנכסים שהיו להם, ולעיתים אף ליותר. לעומת זאת, הנפילה במניות נאסד"ק שהחלה במרץ 2000 הייתה מתגלגלת, והגיעה כאמור עד 78% בתוך כשנתיים וחצי.
וכך, למשקיעים בקרן סל על מדד נאסד"ק לקח לא פחות מ-15 שנים לחזור לשווי של מרץ 2000. באותו פרק זמן הם יכלו להכפיל את שווי החזקתם לו השקיעו למשל באיגרות חוב ממשלתיות ל-10 ול-20 שנה.
ללמדכם שלא תמיד השקעה במניות לאורך זמן, ובמקרה זה ל-15 שנים, מוכיחה עצמה כעדיפה על השקעה באג"ח. כמובן שמאז 2015 היה עידן הזהב של המניות ומדד נאסד"ק עלה בשיעור פנטסטי של כ-250%, והיכה בגדול את האג"ח הממשלתית ל-10 שנים, עם תשואה שנתית ממוצעת של 13%. ובהסתכלות ארוכה של 25 שנים - מהשיא של מרץ 2000 ועד לקרבת השיא הנוכחי, מדד נאסד"ק עשה מהלך מרשים של 250% מעלה רק תודות לעשור האחרון, המשקף תשואה שנתית ממוצעת של כ-5% ומעט יותר.
אופוריה היא מלכודת דבש
ומה יכולים המשקיעים ללמוד מכך? הלקח העיקרי הוא שכאשר ההערכה היא שמחירי המניות גבוהים מדי, ולעיתים גם מופרכים, לא כדאי להידבק באופוריה המשכרת והמשקרת. במצב רגיש כזה תמיד יגיע הטריגר לנפילה, שבתורה עשויה להיות עוצמתית אך קצרה, ויכולה להיות הדרגתית וממושכת. היא יכולה לקבל דמות של מה שמכונה תיקון (Correction) - ירידה של 10% או יותר מהשיא, עד ל-20%. משם זו כבר כניסה לשוק דובי (20%- ויותר) שיכול להימשך שנים, ואז לוקח הרבה מאוד זמן למי שהשקיע ברמות השיא לראות את השקעתו חוזרת אליו.
מתכונת ההתנהגות של השווקים מאז 2008 הייתה דווקא של התאוששות מהירה גם מתיקונים וגם משווקים דוביים, וזה מחזק את תחושת המשקיעים שאחרי כל ירידה מגיעה עלייה מהירה. אבל זו אינה ערובה להמשך.
*** אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול-דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק