הדפסת דולרים / צילום: Shutterstock
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
בשנת 1971 קרסה "שיטת ברטון וודס" שהייתה הבסיס לשיטה המוניטרית של פוסט מלחמת העולם. בבסיס השיטה הזו הייתה הצמדת הדולר לזהב ושל שאר המטבעות בעולם לדולר. עם ביטול השיטה ע"י הנשיא ריצ'רד ניקסון, בא לעולם לראשונה עידן הפיאט, שבבסיסו כסף המיוצר על ידי הבנקים המסחריים והמרכזיים מן האוויר וזאת בדמות חוב.
● הוא חזה את אחד המשברים הגדולים. למה הפעם הוא אופטימי
● הבנקים הגדולים: ארה״ב בדרך למיתון, והאם וול סטריט בתחתית?
בעולם הפיאט כסף הוא חוב, וחוב הוא כסף. לכן כאשר בסוף 2001 לאחר משבר הדוטקום, וביתר שאת לאחר אירועי הטרור בניו יורק, כשהפדרל ריזרב הוריד את הריבית הבסיסית מתחת ל־2%, הוסר החסם העיקרי, קרי העלות, לגידול עצום בביקושים לאותו חוב-כסף. כך גדל פי ארבעה החוב של כל כלכלת ארה"ב מ־26.8 טריליון דולר בתחילת שנת 2000 לכ־103 טריליון כיום. לייצור הדולרים המסיבי היו השפעות דרמטיות על הכלכלה והחברה האמריקאית - אך לא פחות על הכלכלה העולמית ובפרט של סין.
המאזן המסחרי בארה"ב קרס, בעוד סין צמחה
עם הייצור האדיר של הכסף הזה, אותו היו מוכנים בכל העולם לקבל כתשלום בתמורה לסחורות ושירותים, קרס המאזן המסחרי של ארה"ב. בעוד שבשנת 1991 עמד הגירעון במאזן זה על פחות מ־30 מיליארד דולר, עד 2001 הוא כבר טיפס ל־375 מיליארד דולר, זינק כדי ממוצע שנתי של כ־650 מיליארד בעשורים שמאז, עד שהגיע להיקף של כטריליון דולר לשנה מאז 2022.
שותפת הסחר עימה יש לאמריקה את הגירעון הגדול ביותר הייתה סין. בשנת 1990 יבאה ארה"ב מסין 15 מיליארד דולר של סחורות ושירותים וייצאה 5 מיליארד דולר. הגירעון עמד איפוא על 10 מיליארד דולר. בשנת 2002 חצה הגרעון את קו המאה מיליארד דולר, ב־2005 את קו ה־200 מיליארד דולר ומאז 2007 ועד 2024 הוא עמד בממוצע על מעל 300 מיליארד דולר לשנה. בשנות כהונתו הראשונה של טראמפ עמד הגירעון בממוצע על כ־375 מיליארד דולר לשנה.
בסך־הכול אמריקה קנתה מסין במאה הזו, בדולרים של היום, כ־12 טריליון דולר של סחורות ושירותים. כ־9 טריליון דולר מסכום זה הפכו לעודפים בקופתה של סין, כסף זמין לבניית כלכלתה, צבאה ורכישת השפעה בכל רחבי העולם.
מעל הכול, טריליוני הדולרים הללו, ובמיוחד נוכח ערכם במונחי כוח קנייה מקומי בסין, הפיחו רוח חיים בכלכלה הסינית. בשנת 1990 היה התמ"ג הסיני 6% מזה האמריקאי, בשנת 2000 הוא הפך ל־12%, בשנת 2022 הוא כבר עמד על 75% מגודל התוצר האמריקאי. אך השוואה זו מטעה: כשמתרגמים את התוצר ליחס כוח הקנייה המקומי, מדד המכונה PPP והנכון לחישוב במיוחד לסין בשל המניפולציה הסינית בשער החליפין של היואן, הרי שאפילו לפי ספר הנתונים של ה־CIA, סין הינה כבר היום הכלכלה הגדולה בעולם.
על פי הספר האמור, בשנת 2023 כלכלת סין עמדה על כ־31 טריליון דולר מתואמים לכוח הקנייה, לעומת 25 טריליון דולר של ארה"ב. הנה כי כן, הייצור המסיבי של כסף-החוב האמריקאי בשלושים השנים האחרונות, אפשר לסין לזנק קדימה ולהפך ליצרנית הגדולה בעולם עם כ־33% מכושר הייצור העולמי - יותר מארה"ב, אירופה ויפן יחדיו. אך כפי שמיד נראה, ההתפתחות הסינית העצומה לא הוגבלה רק לייצור.
כך ה"הלם של ניקסון" שהפך את הדולר האמריקאי למטבע הרזרבה העולמי, מחליפו של הזהב, הביא בסופו של דבר חורבן על אמריקה. הוא גידל את סין למעמד של מתחרה מובילה מול ארה"ב, הביא להתמכרות אמריקאית לחוב ולצרכנות חסרות מעצורים או בסיס, ואגב כך גם רושש את מעמד העובדים ואת מעמד הביניים. ובעקבות כל אלו, הביא גם לעליית הפופוליזם הפוליטי, עתה בימין, ובקרוב מאד גם בשמאל, זה המבטיח תרופות פלא בין לילה, למחלה קשה בת דור וחצי.
החזית הבינלאומית הופקרה לטובת הסינים
אך את הנעשה אין להשיב. באשר לאתגרים העומדים היום בפני ארה"ב, צעדים נמהרים ופופוליסטיים עלולים רק להחריף את הבעיות. כך למשל אילון מאסק כראש מחלקת DOGE המקצצת, והסוכנות הממשלתית לסיוע חוץ (USAID) שנסגרה כמעט לחלוטין ורוב עובדיה פוטרו.
בין 2013 ו־2022 סין השקיעה 679 מיליארד דולר בפרויקטי תשתיות ב־150 מדינות ברחבי העולם, כולל אגב בישראל. בין השאר היא בנתה 226 תחנות כוח ב־64 מדינות, והשקיעה כ־400 מיליארד דולר במאות מכרות, מחצבים, ופרויקטים של תשתיות, תחבורה וכיוב'. השקעות אלו, פעמים רבות בתחרות ישירה עם מוקדי כוח אמריקאיים, סייעו דרמטית למדינות מתפתחות רבות - אך הן נעשו ברובן באשראי. כך מחזיקה סין מדינות רבות כבעלות חוב אליה, על כל המשתמע פוליטית וכלכלית.
בינתיים, ארה"ב הוציאה בתקופה האמורה פחות מ־600 מיליארד על סיוע בינ"ל (מזה כ־40 מיליארד דולר לישראל). הבעיה של סיוע החוץ של אמריקה היא, אולי, שהוא לא מספיק אסטרטגי, וגם אולי שאינו מבוזר דיו. אך בוודאות לא שיש יותר מדי ממנו.
כעת, מאסק חיסל בין לילה וללא שום עבודת מטה יסודית את הסוכנות הממשלתית היחידה לה הידע, הניסיון, והכלים בתחום זה. וחסך אגב כך בסה"כ פחות מאחוז מתקציב הממשלה הפדרלית. והתוצאה, עתה שכמעט כל העובדים והקבלנים פוטרו ו־90% מהתקציב קוצצו? הפקרת החזית הבינלאומית אקסקלוסיבית לסינים. זו מיהרה כבר להיכנס לחלל שהותירה אחריה הסוכנות, והודיעה כי תממן שני פרויקטים בקמבודיה שארה"ב החלה אך נטשה עתה.
אך לא רק בסיוע ופעילות בינ"ל אמריקה איבדה את ההובלה לסין. בספטמבר 2024 פורסם מחקר מקיף שערך גוף מחקר בשם ITIF, שניסה לענות על שאלה קריטית אחת: האם סין יכולה לא רק לייצר אלא גם לחדש - ובכך להתחרות עם ארה"ב בקרב על העליונות הטכנולוגית. בניסיון לענות על השאלה, בדק המחקר במשך 20 חודשים 44 חברות סיניות גדולות בתחומי טכנולוגיה מרכזיים, כמו כוח גרעיני, שבבים, בינה מלאכותית, כלי רכב חשמליים, מדע החומרים וכיוב'.
החוקרים הסבירו: "אם סין יכולה להצטיין גם בחדשנות באותה רמה כמו ארה"ב ובעלות בריתה במערב, יש לה סיכוי של ממש להחליף את ארה"ב ואת חברותיה כמרכז טכנולוגי. זאת נוכח מדיניות ממשלתה הממוקדת בלהפוך את המדינה להיות הטובה ביותר במדע וטכנולוגיה, בנוסף ליתרונות אחרים כמו גודלה והתשתית התעשייתית הענקית".
מסקנת החוקרים הייתה מדאיגה: "זה כמו להסתכל החוצה ולראות אוקיינוס שקט נטול גלים, אבל מעבר לאופק גל צונמי ענקי של מאות חברות סיניות, חזקות, חדשניות, תחרותיות במחיר, שנערכות לקחת נתחי שוק גדולים בעשרות תחומים מהמובילים העולמיים כיום", שהם מערביים־אמריקאים ברובם.
סין, כך המשיך והסביר הדוח, "הגיעה לשלב חדש בהתפתחותה הכלכלית. עם הרבה יותר חדשנות באוניברסיטאות ובחברות המקומיות ... בהרבה אינדיקטורים לחדשנות היא מובילה או שווה לארה"ב". בין תחומים אלו מנה הדוח כוח גרעיני לצרכי מסחר ואנרגיה, כלי רכב חשמליים וסוללות לאגירת אנרגיה. אומנם, פירט הדוח, היא עדיין מאחור בתחומים כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה וכימיקלים - "אך התקדמותה בתחומים אלו הינה מהירה ביותר".
לקיצוצים של מאסק כבר יש השלכות קשות
מול אתגר זה ללב היתרון היחסי האמריקאי, קשה להבין מדוע גופים ותוכניות של הממשל, שמטרתם לעודד חדשנות ומחקר מדעי, היוו יעד לקיצוצי מאסק. כך הוקפאו עשרות תוכניות העוסקות במתן מימון לפרויקטים של מחקר מדעי בסיסי, ממנו חברות מסחריות נמנעות, והמהווה את היסוד למה שאח"כ הופך למוצרים וחברות (כזו הייתה למשל בזמנו תרופת הקופקסון שיצרה את חברת טבע, אך נולדה במעבדות מכון ויצמן).
במסגרת קיצוצי מאסק פוטרו, במהירות שיא וללא בחינה ספציפית יסודית ומעמיקה, אלפי עובדים העוסקים במדע או קידומו, וידע שנצבר במהלך עשורים פוזר או התאדה. כך בוטל כמעט כל המימון לענפי מחקר בהם אמריקה הצטיינה, כמו מחקר ביו־רפואי.
התוצאות בשטח לא איחרו להגיע. אוניברסיטאות כבר החלו להקפיא ולקצץ בתוכניות המתקדמות, כולל לימודי דוקטורט במדעים, נוכח הקיצוץ בתקצוב הממשלתי לתוכניות אלו. כך למשל אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו הודיעה כי תקצץ 30% ממספר המתקבלים לתוכנית הדוקטורט לביולוגיה, והאוניברסיטה של פנסילבניה הודיעה לסטודנטים שכבר התקבלו לתארים מתקדמים במדעים כי קבלתם בוטלה.
והתופעה הולכת ומתפשטת. בשנת 2021 הצהיר ג'יי.די ואנס, מי שהיום הוא סגן נשיא ארה"ב, כי "האוניברסיטאות הן האויב", ומדיניות הממשל משקפת תפיסה זו. כך היא מחזקת מגמה בת עשורים של היחלשות אמריקאית והתחזקות סינית בתחום המדעים. למשל, בשנת 2000 היה מספר הבוגרים בארה"ב לתואר דוקטור במדעים גדול פי שניים ממספרם בסין. השנה צפוי המצב להתהפך, ומספר הבוגרים עם תואר דוקטור במדעים בסין יעמוד על קרוב לפי שניים (77.1 אלף) מזה שבארה"ב (39.9 אלף), כך על פי דוח של המרכז למדעים באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון.
וזה לא התחום היחידי שבו סין מתעלה על ארה"ב. על פי ניתוח של המכון האסטרטגי של אוסטרליה, במספר טכנולוגיות חשובות כל 10 מכוני המחקר המובילים בעולם נמצאים בסין, והם ביחד מפיקים פי תשעה ניירות מחקר משמעותיים מאשר המדורגת השנייה, בדרך כלל ארה"ב.
גם האקדמיה הסינית מדורגת במיקום גבוה, בדרך־כלל הראשונה או השנייה בעולם, ברובם של 44 מתחומי הטכנולוגיה החשובים ביותר, כך על פי הדוח. כמו כן, על פי יו.אס ניוז, דירוג מקובל של אוניברסיטאות ברחבי העולם, מתוך חמש מהאוניברסיטאות המובילות בתחום מדעי המחשב, שתיים הן בסין (מספר 1 ו־4) ורק אחת (מספר 5) נמצאת בארה"ב. מתוך 21 המובילות בעולם, 11 נמצאות בסין ורק ארבע בארה"ב.
אם בעבר סין הייתה המובילה העולמית בייצור צעצועים ונעליים, כיום היא הפכה למובילה בתחומים חשובים בהרבה. בזכות החיבור של הגודל, המחירים, המדיניות הממשלתית, והדגש הגדול על השכלה, חברות סיניות הפכו תחרותיות בתחומים עתירי טכנולוגיה כמו ציוד תקשורת, מחשבים, פאנלים סולריים, רכבות מהירות, כלי רכב חשמליים, חלל ועוד.
על פי אינדקס המילטון, המודד את ביצועי 40 מדינות בעשרה תחומים של טכנולוגיה מתקדמת ובעלי חשיבות אסטרטגית כמו כימיקלים, אלקטרוניקה, פארמה ועוד, לסין נתח השוק הגדול ביותר בשבעה מתוך עשרת התחומים, וארה"ב מובילה בשלושת הנותרים. בשנת 2020 השוק של עשרת התחומים הללו הגיע לכ־10 טריליון דולר, שהם כ־12% מהכלכלה העולמית. בסך־הכול, סין ייצרה כרבע מהתפוקה העולמית בתחומים אלו.
להתקדמות האדירה הזו בעוצמתה הכלכלית והטכנולוגית של סין משמעויות גיאופוליטיות וכלכליות מרחיקות לכת. אלו עלולות להתרכז בשנים הבאות סביב טייוואן, השער להפיכת אסיה כולה לאזור השפעה סיני. איך, מדוע, ומה המשמעויות לכלכלת ארה"ב והעולם? במאמר הבא בסדרה.