איור: גיל ג'יבלי
המתיחות בין סין לארה"ב מסלימה מדי יום, כשאף צד אינו מוכן לוותר. טראמפ הטיל מכסים של 125% על היבוא מסין, וזו הגיבה עם מכסים של 84% על סחורות אמריקאיות. המלחמה מחריפה אף יותר בהשוואה למדיניות האמריקאית מול שאר העולם. בלילה שבין רביעי לחמישי הנשיא טראמפ הוריד את המכסים על חלק ממדינות העולם ל-10% והודיע על הקפאה של 90 ימים בהחלתם. אך מאחורי מלחמת המכסים מסתתר עימות עמוק יותר, שגלי ההדף שלו עלולים להיות משמעותיים הרבה יותר ממה שראינו עד כה.
● הנתון שעשוי להעיד - בשווקים מתמחרים חזרה קרובה לנורמליות?
● הגענו לתחתית? כמה השוק צריך עוד לרדת לפני שמגיע הזמן לקנות מניות
● לפי ריי דליו, הבעיה האמיתית היא לא מכסים. ויש לה פתרון מפתיע
אמנם תוכנית המכסים של טראמפ אינה ייחודית רק לסין, אך היא היעד העיקרי ועליה מוטלים המכסים הגבוהים ביותר. נראה כי עד שהסוגיה בין שתי המדינות לא תיפתר, כך גם המשבר הגלובלי כולו סביב המכסים.
הנפיצות בין המעצמות הולכת שנים אחורה. יובל וינרב, מומחה לסין וראש התכנית הטכנולוגית ב־MIND Israel אומר בשיחה עם גלובס כי מרגע שסין נפתחה לעולם, כשביצעה את הרפורמות בגדולות בסוף שנות ה־70 של המאה שעברה, היא מנסה לחזור לקדמת הבמה והכוח העולמית. "סין תופסת מעצמה מדינה שלא נופלת מאף מעצמה ולא מוכנה להתכופף מולן כמו שהיה בעבר", אמר.
וינרב מזכיר את "מאה שנות ההשפלה", שלפי התפיסה הסינית, החלו במלחמת האופיום באמצע המאה ה־19 ונגמרו בעליית הקומוניזם. בשנים אלו מעצמות העל, החל מאירופה ועד יפן, כופפו את סין לרצונן והשפיעו על סין: "אנחנו רואים שהחזרה של סין נעשית בצעדים הדרגתיים. עד לעלייתו של שי, הנשיא הנוכחי שהעלה את הווליום הן מבחינות הגאווה הסינית והם מבחינת ההשפעה שלה".
נקודות המפנה בעלייתה של סין
יש מספר צעדים משמעותיים שסין עשתה במסגרת עלייתה לצמרת הפירמידה. בין היתר, היא הצטרפה לארגון הסחר העולמי בסוף 2001, אחרי שנים של משא ומתן עם הארגון. לפני כן, היצוא שלה עמד על כמה מאות מיליוני דולרים בלבד. מספר אפסי בהשוואה לעשור השלישי של המאה ה־21 - כיום סין מייצאת לעולם בטריליונים.
נקודת מפנה נוספת ביחסים בין ארה"ב לבין סין היא מפלת השווקים ב־2008. משבר הסאב פריים גרר את מעצמות העל ובראשן ארה"ב למיתון עמוק. סין עצמה לא נפגעה ישירות מהמשבר, שכן השוק שלה לא סחר הרבה בנגזרי אשראי כמו בארה"ב. אבל היצוא של סין קרס ־ וינרב מתאר כי רובו היה צעצועים פשוטים. משם סין החלה לשנות את הפרדיגמה שלה ולהתחיל להתערב בצורה עמוקה יותר במסחר התעשייתי.
תחת נשיא סין הנוכחי, שי ג'ינפינג, הושקה תוכנית "Made in China 2025". תכנית שאפתנית שהושקה ב-2015 במטרה להפוך את סין ממדינה שמבוססת על ייצור זול למעצמה תעשייתית מתקדמת. התוכנית שמה דגש על שדרוג תעשיות מפתח, קידום חדשנות טכנולוגית, שיפור איכות המוצרים והפחתת התלות בטכנולוגיות זרות. בין הענפים המרכזיים שנבחרו: רובוטיקה, ביוטכנולוגיה, רכבים חשמליים, ציוד רפואי וחצי מוליכים. התוכנית עוררה דאגה בקרב מדינות המערב, שראו בה איום אסטרטגי.
ואז הגיע טראמפ לבית הלבן
בנקודה זו מגיע טראמפ, שנכנס בפעם הראשונה לתפקיד הנשיא בתחילת 2017. בנקודה זו, מאבק הסחר בין מדינות החל להיות מעל פני השטח, המתיחות בין המעצמות עולה, וארה"ב מתחילה לראות בסין מתחרה על הכלכלה העולמית. ממשל טראמפ הטיל מכסים נרחבים על סחורות סיניות בשווי מאות מיליארדי דולרים, בטענה לגניבת קניין רוחני, העברת טכנולוגיה בכפייה וגירעון מסחרי מתמשך מול סין. גם ממשל ביידן המשיך במדיניות המחמירה כלפי סין, בעיקר בתחום השבבים.
ד"ר הדס פלד, מהחוג ללימודי אסיה בבר אילן ועורכת דין המתמחה בסחר, השקעות ופרויקטים עם אסיה, אומרת כי "הטלות המכסים החלו בצעדים קטנים במהלך הקדנציה הראשונה של טראמפ, אך אחר כך הוחרפו ובמקביל נענו במכסים הדדיים מצד סין". הטלות המכסים ע"י שתי המעצמות גבו מחירים כלכליים, והלחץ הוביל למשא ומתן מתמשך בין הצדדים - שהסתיים בהסכם ב-2020. משם העניינים שוב הסתבכו.
"סין לא עמדה בכל היעדים שהוצגו בהסכם, מעבר לכך גם לאחר ההסכם תכנית המכסים של שתי המדינות לא הופסקה ונשאר מאז ועד היום". פלד מוסיפה שבעניין זה היה קונצנזוס בין הרפובליקנים לדמוקרטים בארה"ב וכך גם בממשל ביידן, שהחליף את טראמפ הדינימיה הזו נמשכה: "השינוי שחל בחילופי הממשל הוא שביידן מתחייב גם למענקים גדולים כדי לעודד מעבר של חברות טכנולוגיות לייצר בארה"ב ולא במקומות אחרים. עם זאת, בתקופת ביידן לא חלו שינויים תכופים כמו בזמן ממשל טראמפ".
וינרב מדגיש את השבבים כאלמנט מהותי במאבק בין הצדדים, בטח על רקע עליית הבינה המלאכותית: "הם נתפסים כטכנולוגיה בעלת כוח מניע. כל הבינה המלאכותית מסתמכת על טכנולוגיות שבבים. ארה"ב הייתה מדינת הדגל של הענף ועד תחילת המאה היא ייצרה הכל בצורה מקומית. אך לאחר מכן החלה מיקור חוץ לטייוואן ולקוריאה. המהלך הזה גרם לכך שמומחיות הייצור הגיעה לאסיה, וגם לסין יש גישה לשווקים שם". ארה"ב הגבילה את יכולות הפיתוח הטכנולוגי של סין, מה שאכן פוגע בה ומעכב את יכולת ההתפתחות שלה, אך זה לא עוצר בעדה", אמר.
החוב העצום כפצצה מתקתקת
גם בפן הפיננסי הדברים מורכבים. לפי נתונים רשמיים, סין מחזיקה ביותר מ־750 מיליארד דולר חוב אמריקאי, שנייה רק ליפן (מסך המדינות הזרות). יותר מכך, יש הסבורים כי היא מחזיקה כמויות גדולות יותר של חוב, זאת ע"י גופים משניים המצויים באירופה. מדובר בכלי שיכול להפוך לנשק רב־עוצמה במלחמת סחר אם הממשל הסיני ימכור כמויות חוב גדולות. ההשלכות של יהיו קפיצה בעלויות גיוס ההון של ממשלת ארה"ב.
רכישות החוב האמריקאי על ידי סין החלו לתפוס תאוצה מתחילת שנות ה־2000, כאשר עודף הסחר המשמעותי של סין מול ארה"ב ייצר לה עודפי דולרים ניכרים. בשיא, ב־2013, החזיקה סין בכמעט 1.3 טריליון דולר של אג"ח אמריקאיות.
למהלך קיצוני כזה מצד סין יהיו השלכות לא פשוטות גם עבור הסינים. אם תתחיל למכור, השוק יגיב בירידה חדה בערך הדולר, מה שיקטין את שווי יתר הנכסים הדולריים של סין.
גם לארה"ב יש עוד כלים בארסנל מעבר למכסים. הממשל יכול למנוע מסין גישה למערכות הפיננסיות הגלובליות, כמו שנעשה לרוסיה בשל המלחמה באוקראינה. יתרה מכך, מכירת האג"ח ע"י סין יכולה להביא לשינוי המדיניות של הבנק הפדרלי. עד כה הפד ביצע ריסון כמותי ונמנע מקניית אג"ח אמריקאי, אך ברשותו היכולת להדפיס כסף ולרכוש אג"ח על מנת לאזן את הביקוש וההיצע בשוק.
פלישה אפשרית לטייוואן וההשלכות
האיום של פלישה סינית לטייוואן נמצא על השולחן כבר תקופה ארוכה, הרבה לפני חזרתו של טראמפ לבית הלבן. ד"ר פלד מציינת כי בעיניים סיניות מדובר בסוגייה פנימית שאינה קשורה לארה"ב. "העניין מול טייוואן אינו קשור כלל למלחמת הסחר, היא לא קשורה לאמריקאים ולפי סין היא לא צריכה להתערב בעניין", היא אומרת.
דורון פלדמן, דוקטורונט וחוקר מדיניות סייבר לאומית באוניברסיטת תל אביב אומר כי לאמריקאים יש אינטרס משמעותי בטייוואן: "מעבר ליכולות השבבים שיש בטייוואן, קבוצת האיים הקטנה בזאת מונעת מסין שליטה על נתיבי הסחר באיזור. כמו כן, אם סין תשלוט על טייוואן היא מאפשר שליטה צבאית באיזור האויינוס השקט עד לחופי ארה"ב מה שהאמריקאים לא מעוניינים בו".
לאחרונה, מפעל של ענקית השבבים TSMC, נפתח בארה"ב בשנים האחרונות והיא אפילו התחייבה להשקיע 100 מיליארד דולר בארה"ב. הפעולה הזא, אומר פלדמן יוצר שתי גישות באי הקטן: "חלק סבורים שהקמת המפעל וההשקעה בארה"ב תתרום לחיזוק התמיכה האמריקאית ושמירה על טייוואן. אך הדעה השנייה מעריכה כי ההשקעה בארה"ב תביא לארה"ב לאבד את הערך שהיא רואה בטייוואן ולהימנע מלהגן עליה".
מה יכול למנוע הסלמה נוספת
המומחים מסכימים כי הידרדרות נוספת ביחסי המעצמות תכביד מאוד על הכלכלה העולמית. עלייה באינפלציה וכניסה למיתון יהיו רק חלק ממהשלכות. עם זאת, וינרב מדגיש כי יש לשתיהן הרבה מה להפסיד. "קיימת תלות בין שתי המעצמות. סין שולטת במתכות שלאמריקאים יהיה קשה בלעדיהן. מצד שני, ארה"ב היא הדרך של סין להיפטר מהעודף המסחרי ומכל מה שהיא מייצרת".
ד"ר פלד מחלקת בין ההשלכות של מלחמת הסחר לבין האירועים הגיאופוליטיים: "בעניין הסחר, כפי שראינו בקדנציה הקודמת, המכסים אינם הצהרת מלחמה. יש פגיעה כלכלית לשני הצדדים אך לא מעבר לכך. הסחר לא הפך להיות קונפליקט צבאי ונותר בתחום הסחר".