עבירות בנייה / צילום: שלומי יוסף
בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר בפסק דין תקדימי את גבולות שיקול־הדעת השיפוטי במקרים בהם מי שהוטלו עליהם קנסות מינהליים - מערערים. הדרך לערער על קנס מינהלי היא להגיש בקשה להישפט - כך שבמקום הקנס מוגש כתב אישום פלילי.
שלושת שופטי העליון, המשנה לנשיא העליון נעם סולברג והשופטים יוסף אלרון וגילה כנפי־שטייניץ, דנו בשאלה - האם במסגרת הערעור (כלומר בהליך הפלילי) - ניתן להפחית את הקנס, או שהקנס הקבוע בחוק העבירות המינהליות הוא עונש מינימום. המחלוקת התייחסה רק למקרה בו עונש הקנס הוא העונש היחיד.
● פסק דין: "מינוי בן ממשיך טומן בחובו תנאי של כיבוד אב ואם"
● גניבת ביטקוין בשווי מיליונים? תביעת ענק נגד עורכי דין הסתיימה בלא כלום
חוק העבירות המינהליות (עבירות בנייה למשל) קובע כי קנס שהוטל על המבקש להישפט לא יפחת מגובה הקנס המינהלי, אלא בנסיבות מיוחדות. לעומת זאת, חוק העונשין מאפשר מתווה שונה לגזור את העונש וכולל שלל שיקולים.
השופטים קבעו בדעת רוב של סולברג וכנפי־שטייניץ, מול דעת המיעוט של אלרון, כי לעבירות שאכיפתן החלה במסלול המינהלי - לא ניתן יהיה להפחית מהקנס הקצוב הקבוע במסגרת בקשה להישפט, אלא בנסיבות חריגות. בכך התקבל ערעור המדינה.
שופטי הרוב קבעו כי מטרת המחוקק הייתה הגברת אפקטיביות האכיפה והחמרת הענישה בעבירות תכנון ובנייה. גם אם מדובר ב"משקולת על צוואר הנקנס", קנס המינימום מגשים את המטרה ומונע הגשת בקשות סרק להישפט.
בדעת מיעוט, השופט אלרון סבר כי הקנס המינהלי צריך לשמש כ"סמן מנחה" ולא כעונש מינימום. לדעתו, קביעת עונש מינימום פוגעת בזכות הנקנס לפנות לערכאות, ועלולה להרתיע גם מי שמאמינים כי הצדק עימם.
"בלי יכולת אמיתית להתגונן"
"פסק הדין יוצר תמריץ שלילי ואפקט מצנן כלפי מי שמבקשים לממש את זכותם להישפט", אומר עו"ד פאדי מקלדה ממחלקת הליטיגציה במשרד ארנון, תדמור־לוי. "הקביעה כי הקנס שהוטל מראש מהווה את רף הענישה המינימלי, מרתיעה אזרחים מלפנות לערכאות מחשש שייגזר עליהם עונש חמור יותר".
לדברי עו"ד ד"ר קייס נאסר, שותף במחלקת תכנון ובנייה במשרד פירון-חיפה, "מאז הפעלת כלי הקנסות המינהליים בתכנון ובנייה ב-2018 ועד מאי 2024, הוטלו על בעלי העסקים 2015 קנסות בסכום כולל של יותר מ־415 מיליון שקל. כאשר בעל הקנס מבקש להישפט, המדינה לא מסתפקת בקנס, אלא מבקשת שבית המשפט יוסיף עליו עוד. כך בעלי העסקים יחויבו מבלי שתהיה להם יכולת משפטית אמיתית להתגונן".
לדברי עורכי הדין דורון טל ונועה טלבי, העוסקים בתכנון ובנייה, "פסק הדין יגרום לפגיעה עצומה באנשים שנקלעו בעל־כורחם לעבירות בנייה או שימוש, שייאלצו להיות מחויבים בקנסות אסטרונומיים, כשלבית המשפט נותר שיקול־דעת מאוד מצומצמם, אם בכלל, לתת משקל לנסיבות ביצוע העבירה או לנסיבות אישיות של הנקנסים".
עוד הוסיפו השניים כי לתובעים יש כוח רב, ומשמעות הפסיקה היא שכאשר תובע יחליט על הטלת קנס מינהלי, הוא ימנע בכך מבית המשפט להסתכל על נסיבות המקרה.
במקרה הנוכחי אליו נדרש בית המשפט העליון, הוטלו קנסות של 300 אלף שקל ו־600 אלף שקל בהתאמה על שלמה גרין, שהחזיק בשטח לייעוד חקלאי, ועל חברת ארקו SN, לה הושכר השטח. הנקנסים בחרו להישפט, והורשעו בהליך הפלילי בשימוש אסור במקרקעין. בית המשפט המחוזי הפחית את הקנסות. המדינה ערערה, והעליון ביטל את ההפחתה והציע לצדדים להגיע להסכמות או לחזור למחוזי לגזירת העונש.
רע"פ 6621/23