הרמטכ''ל, רא''ל אייל זמיר / צילום: דוברות משרד הביטחון
לאחרונה אנו עדים לעוד ועוד אנשים החותמים על עצומות הקוראות להשבת החטופים כולם, גם במחיר של הפסקת המלחמה בעזה. המשותף למכתבים השונים, בניגוד למה שנראה עד כה, הוא שהחותמים עושים זאת בשם תפקידם הצבאי במילואים: מכתב הטייסים, מכתב הרופאים ועוד. למרות שלא איימו בסרבנות או באי-ציות, מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר והרמטכ"ל אייל זמיר הודיעו על הדחת הטייסים. "הניסיון לגרור את צה"ל, ובכלל זה לדבר כקבוצה בשם יחידה צבאית - פסול ולא נאפשר זאת", נימק רא"ל זמיר. הסאגה הזו מעוררת מספר שאלות לגבי מילואים ופוליטיקה, היכולת להדיח את אנשי המילואים ועוד. באנו לעשות קצת סדר.
מה מותר למילואימניק?
פקודת מטכ"ל 8.0105, שעניינה "פעילות ציבורית של אנשי צבא, התבטאויות פומביות וקשר עם עיתונאים, עם הציבור ועם הדרג הממלכתי הבכיר", אוסרת על חיילים בסדיר או בשירות מילואים פעיל להביע דעות פוליטיות, להתאגד או להשתתף במחאות כשהם על מדים. אבל מה לגבי המקרה שלפנינו, בו החותמים הם אנשי מילואים שלא משרתים בזה הרגע?
"בכל זמן נתון חלק ניכר מאזרחי המדינה הם מילואימניקים שאינם בשירות פעיל, אלא רק נמנים עם מערך המילואים", מסביר עו"ד ואל"מ (מיל') רן כהן רוכברגר, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי ומומחה בדיני צבא. "אי אפשר כמובן לשלול מהם את זכויותיהם הדמוקרטיות להביע את קולם. עדיין חלות עליהם חובות מסוימות ביחס לצבא, אך הן מאוד מצומצמות ביחס למשרתים".
ומהן אותן חובות? "החובות על משרתי מילואים שאינם בשירות פעיל נובעות משני מקורות: תקנות שירות המילואים (חובות חיילי המילואים) ופקודת מטכ"ל 8.0105", מסביר כהן רוכברגר. "תקנה 9 לתקנות - שאליה מפנה גם פקודת מטכ"ל - אוסרת על חייל מילואים שאינו בשירות לפנות, במישרין או בעקיפין, לאדם שאינו בצבא 'בעניינים הנוגעים לצבא', אלא באמצעות הגורמים הצבאיים. לכאורה, מתקנה זו ניתן לייחס לחותמי העצומות פעולה אסורה. אך נוסח התקנה כוללני ועמום מאוד. מלבד זאת, 'מכתב פתוח' אינו בדיוק בגדר פנייה וספק אם זו הייתה תכלית התקנה".
"חייל במהלך שירות המילואים שלו לא יכול להביע עמדה", מוסיף תא"ל (מיל') ד"ר אריאל היימן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר קצין המילואים הראשי. "אך הדיון הוא האם הוא יכול להציג את עמדתו כשהוא לא מחויל. האם זה בכלל ראוי להדיח חייל שהתייצב מאז תחילת המלחמה למען המדינה, בעקבות כך שהביע עמדה? והעמדה שלו אינה קשורה לפעולתו - המילואימניק אינו מאיים בסרבנות, רק מביע דעה.
"בעיניי, המהלך שקרה כאן מוצדק ולגיטימי. מטאפורית, המילואימניקים חזרו מטיסה, יצאו לאזרחות, חתמו על המכתב, ואז אחרי כמה ימים חזרו לטיסה הבאה. אי אפשר לעצור את המילואימניק מהבעת עמדה כשהוא אזרח. כמו שניתן לו ללכת להפגנה באותו זמן, או לחתום על מכתב מהצד השני התומך במלחמה. כל אלה מוצדקים כל עוד הוא בין מערכות - כפי שהיו הטייסים כשחתמו".
איך מותר להדיח?
עוד שאלה היא האם מותר לרמטכ"ל, או לגורם אחר בצבא, להדיח חיילים משירות מילואים באווחת יד. סעיף 47 לפקודת מטכ"ל 03.0226 קובע: "ניתן להדיח חייל אם קיים יסוד סביר להניח, כי התנהגותו היא אחת מאלה (אף אם לא נפתחו הליכים): א) התנהגות הפוגעת במשמעת היחידה, במורל היחידה או ביעילות פעולתה; ב) התנהגות הפוגעת בטוהר המידות או בערכי הצבא; ג) התנהגות החורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל בדרגתו או במעמדו בצבא, או שיש בה משום סטייה בולטת מהנדרש מהחייל במילוי תפקידו".
כלומר, הסמכות הפורמלית קיימת. אבל, הדבר מעלה מספר שאלות משנה. ראשית, מה בכלל אומרת ההדחה הזו? האם היא מוגבלת בזמן והאם היא תקפה לכל החותמים? על כך השיב לנו דובר צה"ל: "את הטייסים שחתמו ניתן לחלק לשתי קבוצות. הראשונה, הוזהרו כי אם יחתמו - יודחו. קבוצה זו החליטה לחתום בכל מקרה, ובכך אינם יכולים להמשיך לשרת. הקבוצה השנייה - טייסים שלא הוזהרו. אלו הם הקבוצה שנמצאת כעת בשיחות לגבי השאלה איך ממשיכים מפה".
שנית, מהו הליך ההדחה? "ניתן להדיח חייל מבלי שיעבור בבית דין צבאי", אומרת סא"ל (מיל') עו"ד אפרת נחמני-בר, לשעבר סגנית הסנגור הצבאי הראשי ושותפה-מייסדת בנחמני-בר, משרד עו''ד העוסק בדיני צבא וביטחון. "אם הוא עובר לבי"ד, פירוש הדבר שהוא ביצע עבירה פלילית. הבעת דעה אינה פלילית, והחתימה לא נעשתה כשהמילואימניקים היו פעילים. גם כתוב בפקודת מטכ"ל 'קיים יסוד סביר להניח', ולכן אין צורך במשפט. תאורטית, ניתן לטעון ש'ההתנהגות חורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל בדרגתו או במעמדו בצבא'. כלומר, טייס אינו אמור לחתום על מכתב כזה גם כשאינו במדים, בעקבות מעמדו המיוחד. מנגד, קיימת טענה, שבעיניי צודקת יותר: הם אזרחים במדינת ישראל. הבעת דעה אינה רק זכות אלא גם חובה דמוקרטית".
השאלה הבאה היא האם ניתן לערער איכשהו על החלטה להדיח. "הדחה היא הליך מינהלי", מסבירה נחמני-בר. "לכן הטייסים יכולים לפנות לבית דין מנהלי כאזרחים ולא כמילואימניקים על העניין". לעומתה, עו"ד כהן רוכברגר סבור שמנעד האפשרויות של המודחים קטן יותר: "המודח רשאי לערער על ההחלטה והערעור יידון על ידי מפקדו של המפקד שהורה על ההדחה. בעוד שמשרתי קבע יכולים להשיג על החלטת הצבא גם בערעור שיישמע בפני בית משפט אזרחי - ביהמ"ש לעניינים מינהליים - ביחס להחלטות הדחה שפוגעות באופן חריף בשירותם (למעשה, ב'העסקה' שלהם), למילואימניקים אין אפשרות כזו והחלטת גורמי הצבא היא סופית. יש להם אפשרות לפנות בעתירה לבג"ץ, אבל ניתן להניח שמידת ההתערבות של בג"ץ בהקשר זה תהיה נמוכה".
ומה לגבי אופן קבלת ההחלטה? לעו"ד נחמני-בר יש ביקורת: "רשות מינהלית, כולל הצבא, מחויבת לסבירות, שוויון, מידתיות וכללי הצדק הטבעי. אלו מחייבים שלפני שפוגעים באדם חייבים לתת לו זכות טיעון מראש. ההחלטה להדיח מיידית הייתה נמהרת ובעייתית. היה צריך לקיים שימוע לפני קבלת החלטה מרחיקת לכת כזו. לא התקיימו כללי הצדק הטבעי. גיבשו דעה לפני שנתנו להם הזדמנות לשכנע אחרת. כעת מתקיים שימוע בדיעבד, ויש שאלה מה ערכו, כיוון שכבר פורסם שהם מודחים. בנוסף, הסנקציה אמורה להיות שוויונית. ניתן לטעון שהסנקציות האלו מופעלות רק על צד אחד של המפה הפוליטית, שכן אם יש חיילים שתמכו בהמשך המלחמה או פרסמו תיעוד שלהם מעזה, ואולי נגדם לא ננקט הליך. אם זה נכון, ייתכנו טענות לשיקולים זרים, פגיעה בשוויון ואפליה, וכדומה. עוד טענה היא המידתיות: הסנקציה צריכה להתאים למעשה. בנושא ההדחה אפשר לשאול: האם זה מידתי?"
לעומת זאת, כהן רוכברגר יותר מסויג: "הפקודה מבהירה שאין מניעה להדיח גם מילואימניק שאינו בשירות פעיל. נקודת המוצא היא שיש למפקדים שיקול דעת רחב בהפעלת סמכות ההדחה, שהיא עניין שבלב השיקול הפיקודי. אם מפקד סבור שפקוד פועל באופן לא ראוי, על יסוד העילות הרחבות המפורטות בפקודה, ניתן להדיחו, כשברור שיש לעשות שימוש בסמכות חריפה זו גם ברגישות ובשום שכל. משמעות ההדחה היא בתוך הצבא עצמו, ללא השלכות למודח בחיים האזרחיים והיא אפשרית גם בלא הליך משמעתי או פלילי".
איך מתמודדים?
זו לא הפעם הראשונה בה אנשי מילואים משתמשים במעמדם כדי למחות. כך היה במחאת המילואימניקים אחרי מלחמת לבנון השנייה, וכמובן ב-2023 עם הקריאה להפסיק התנדבות למילואים בשל הרפורמה המשפטית. זה מעלה את השאלה איך נכון להתמודד עם הסיטואציה הזו.
"ברור שמשרתי מילואים שאינם פעילים הם בראש ובראשונה אזרחי המדינה, שנתונה להם זכות הביטוי והביקורת", אומר כהן רוכברגר. אבל, הוא מוסיף, "דווקא לאור הקיטוב החברתי והמתחים המפלגים מתחדד הערך של שימור הצבא מחוץ להקשר הפוליטי, וביתר שאת לאחר 7 באוקטובר. ניתן לערוך הבחנה בין משרתי מילואים החותמים על עצומות ביקורתיות בהקשרים מדיניים וביטחוניים ב'כובעם' כאזרחים, לבין מי שכורכים את התבטאותם בהקשרים צבאיים בעצם הדגשת תפקידם הצבאי, דרגתם ושיוכם היחידתי. הסוג האחרון של ההתבטאות עלול חלילה לעורר מתחים בין יחידות בצבא, בין מפקדים לפקודים ובין המשרתים בפועל כתף אל כתף ובעיניי נכון להימנע ממנו".
"למרות שלדעתי חייל במילואים הוא חייל בכל השנה עם עשרה חודשי חופשה, אי אפשר לומר לאזרח שאסור לו לחתום על מכתב" מוסיף על הדברים ד"ר היימן. "בכך, אתה אומר לכל מערך המילואים שאסור להם להביע עמדה בשום צורה. ההשלכות של ההדחה במערכת הן קצרות טווח, אך הן יכולות לחלחל למקומות אחרים. לדוגמה, זה עלול להקשות על מערך המילואים, שהוא ממילא מערך מתוח, וכל טלטול שבו גורם ליותר קושי. הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר יאמרו שהמילואימניקים התחילו את זה עם החתימה שלהם - אך זו לא סיבה להכביד על כל המערכת".
לקריאה נוספת: