מערך תל''ם / צילום: דובר צה''ל
עד לפני כמה חודשים היה א' לוחם ביחידה קרבית שניהלה קרבות קשים מול מחבלים בלב עזה. אלא שאז הוא נפצע קשה, הגיע לבית חולים ומשם הביתה, ליחידת דיור שבה הוא מתגורר באחד הקיבוצים בדרום. כאשר ש', קצינת מילואים ממערך תל"ם, ביקרה אותו בשבוע שעבר היא נחשפה לתמונה עצובה במיוחד: יותר מחודשיים הוא לא יצא מהבית, המקרר שלו היה ריק, לא הייתה לו מיטה, ועל השולחן נערמו מכתבי דרישה לתשלום חובות מס וחובות לרשויות שהצטברו כבר חודשים.
בתוך 24 שעות מהביקור המקרר של א' היה מלא, הוא קיבל מיטה חדשה ונעשתה פנייה לקיבוץ, למועצה המקומית האזורית ולגופים נוספים כדי שיוותרו על החובות. שלושה ימים לאחר הביקור הוא יצא לראשונה זה חודשים מהבית והלך לחדר כושר. א' ביקש מש' לבוא גם מחר וגם מחרתיים, אבל הוא לא היה צריך לבקש. היא תהיה שם לצדו בחודשים הקרובים, תלווה אותו ותסייע לו למצות את כל הזכויות המגיעות לו מצה"ל וממשרד הביטחון.
ש' היא אחת מ־300 קציני מילואים שגויסו בחודשים האחרונים למערך חדש, תל"ם (תמיכה, ליווי ומיצוי זכויות), שהוקם בעקבות המלחמה לליווי פצועים, בשיתוף פעולה ייחודי בין צה"ל ומשרד הביטחון. "כל אחד שאנחנו מסייעים לו הוא עולם ומלואו עבורנו", אומר מפקד המערך, רס"ן במיל' עמיעד טאוב. "כשחושבים על פצועי מלחמה חושבים על קטועי רגליים, וכשחושבים על פוסט־טראומה חושבים על אנשים שכל פיצוץ מזכיר להם את המלחמה. אבל זה לא תמיד ככה. כששלחנו קצין תל"ם אל ד', שנשלח למשימת פינוי גופות לאחר 7 באוקטובר, ראינו אדם שכל הגוף שלו רועד והוא לא מסוגל לתפקד בעבודה ובבית. הוא כאילו בבית כי הוא לא פצוע פיזית, אבל אשתו עוברת גיהינום".
קציני תל"ם מגיעים אל אותם פצועים בשלב שהכי קשה שלהם: השחרור מבתי החולים. "שם נכנסת תחושת הנטישה", מסביר טאוב. "פתאום אנשים מוצאים את עצמם לבד, הם צריכים לתאם לעצמם תורים ולהגיש מסמכים. הם כבר לא מוקפים בכל מיני אנשים שהגיעו אליהם לבית החולים, כמו זמרים וסלבס. החברים שלהם חזרו להילחם בעזה או נסעו לטיול בדרום אמריקה, אבל הם צריכים להתמודד כל יום עם הטראומה או עם איך להגיע לתור לפיזיותרפיה.
"אנחנו קודם כל אומרים להם: אנחנו כאן. אנחנו מעריכים ומוקירים את התרומה שלכם למדינה. בשלב הבא אנחנו מסייעים להם למצות זכויות מהמדינה, מהחזר על הקבלה למונית לפיזיותרפיה, דרך חוגי ספורט בחינם ועד ליווי רגשי לאישה ולילדים. אנחנו גם מסייעים בזירוז תהליכים מול השלטון המרכזי והשלטון מקומי, אם צריך תג חניה לנכה או היתר בנייה מהיר למישהו שנקטעו לו שתי רגליים וצריך נגישות".
ניכר על טאוב שהוא גאה במה שבנה, אבל הוא ממהר להבהיר שהוא ממש לא לבד. "המלחמה הזאת שינתה הרבה דברים - אחד מהם הוא היכולת לעבוד ביחד בשביל המטרה הגדולה. התוכנית בשיתוף משרד הביטחון באגף השיקום, ואנחנו זוכים לשותפות מכל גורם ממשלתי וציבורי שאנחנו פונים אליו. זה לא תמיד מובן מאליו במדינה, אבל אני מרגיש שיש היום הכרה בחובה שלנו כלפיהם".
"האירוע בקושי התחיל"
באזרחות משמש טאוב (47) כסגן ומ"מ ראש העיר מודיעין־מכבים־רעות. בשירותו הצבאי שירת כקצין בעורב בתקופת אסון המסוקים ומדריך וקצין צלפים במלחמת לבנון השנייה. כשפרצה מלחמת חרבות ברזל הוא כבר היה פטור משירות מילואים, אך כשרמ"ח פצועים, נכים ושו"ן (שבויים ונעדרים), אל"מ ענבר סיטבון, התקשרה אליו וביקשה שיקים חטיבה שתלווה את הפצועים, הוא כלל לא התלבט. "זו הייתה זכות מאוד גדולה בעיניי", הוא אומר. מרגע שפורסמה הקריאה למילואימניקים להתגייס לטובת המערך החדש, הוצף טאוב בפניות. "היה ביקוש מטורף. בתוך יומיים המוקד קרס כי אלפי אנשים פנו. הציבור צמא לסייע", הוא מספר.
וכך החלה היחידה לעבוד בינואר השנה ומאז ליוותה ומלווה אלפי פצועים. אבל זה רק קצה הקרחון. "יש כמעט 17 אלף פצועים במלחמה הזאת, וזה מספר שלצערנו משתנה בכל שבוע", מסביר טאוב. "לפי הנתונים של אגף השיקום, 50% מהם מתמודדים גם עם אתגרים רגשיים. מטריד אותי מאוד שהם קצת נעלמים מהזירה הציבורית. יש פה מספר פצועים שמדינת ישראל מעולם לא התמודדה איתו. חשוב שאנשים יבינו שהאירוע בקושי התחיל - ההערכה של אגף השיקום היא שנגיע עד סוף העשור ל־100 אלף".
לרגל יום העצמאות מבקש טאוב מהציבור: שימו לב לפצועי צה"ל. "צריך לייצר פה שיח על התחום של המוגבלויות, כי יש לנו המון נכויות שקופות במלחמה הזאת. צריך לחנך אנשים להבין ולכבד פטור מתור ושיהיו זיקוקים שקטים. החברה הישראלית חייבת לייצר שיח, טרמינולוגיה וסובלנות חדשים".
הציבור לא סובלני מספיק?
"בבית החולים הפצועים היו גיבורים וסקסיים וכולם הגיעו לבקר אותם, ופתאום בשנייה אנשים כבר לא נותנים להם להתקדם בתור בסופר. הם לא קיימים בשיח".
"בצד האופטימי", אומר טאוב, "יש לי 300 קצינים שהם מסלתה ושמנה של החברה הישראלית, מלח הארץ. קיבוצניקים ומתנחלים, חילונים, דתיים וחרדים, דרוזים ובדואים, עולים מאתיופיה ומרוסיה - כולם התנדבו למשימה הלאומית לסייע לפצועים. אנחנו רואים פה את הערבות ההדדית שקצת איבדנו לפני 7 באוקטובר. ברמה האישית בשלב מסוים אני אחזור לחיים שלי ולעבודה שלי, אבל מערך תל"ם ימשיך ללוות פצועים, עד שכל אחד מהם יחזור לחיים יצרניים ויגיע הכי רחוק וגבוה שהוא רוצה ויכול".