Water Clinic / צילום: דבי סיני
כשרוני ליף, מטפלת מוסמכת במים ובעלת Water Clinic, הציעה לי יום בילוי בכפר שמריהו, זקרתי גבה, שכן מה יש ליישוב מהאלפיון העליון להציע כבילוי ביום חול, ובכלל מה יש שם שאינו מוכר, מנוכר ומנקר.
● בריכת שכשוך בעמק, סנפלינג במערה וקמפינג בנחל: המקומות האהובים על הנופלים
● הסופר הגדול במזרח התיכון נמצא בישראל, ואתם חייבים לבקר בו
● ללגום, לנשום, לנשנש ולרגע לשכוח: ארבעה יקבים וטיולים לסוף החג
ליף, בקולה המדוד, ביקשה שאאפשר לה להפתיע אותי, שאתמסר, ובתוך כמה שעות חזרה עם הצעה שהיה קשה לסרב לה - טיפול רוגע בבריכה הטיפולית שבחצר ביתה, טיול שקיעה למצוק שמשקיף לים, ולסיכום היום, כך הפטירה באגביות, יש עגלת יין חמודה. הסכמתי אלא מה. וכך, במיקום הכי לא צפוי בישראל, חמש דקות מכביש החוף, מצאתי פשטות, שלווה וענווה.
15:00 | משהו לנשמה: להתמסר למים ולרצות לבכות
התחלנו את היום בגינת הקליניקה של ליף, שנדמתה לנו כמעין מיני־ג'ונגל בקוסטה ריקה. על השלט בכניסה למתחם היה תלוי הציטוט "טיפות מים יש בכוחן לבקוע סלע" (תיאוקריטוס). כמה דקות אחרי, בעודנו מתפרקדות על הספות, שותות תה צמחים ומורידות דופק, הבנו עד כמה המשפט הזה מדויק.
ליף היא הידרותרפיסטית (מטפלת מוסמכת במים) ותיקה, חיית מים מנוסה שכבר ראתה ונשאה אינסוף גופי כאב. אבל את מה שהיא רואה מאז 7 באוקטובר במרחב שלה, שבו היא מטפלת בוואטסו, היא לא צפתה: אינספור לוחמים ששבו מהקרבות עם לב סדוק וגוף שאגר אינסוף צער ומכאוב. לאחר כמה חודשים של טיפול בהם, היא גייסה כסף, אספה סביבה צוות של 15 אנשי מקצוע, ויצאה עם הלוחמים למסע של ריפוי באי יווני, בים, במה שהיא מכנה "טבע חי". כעת, כששבה לביתה, היא ממשיכה את שליחותה ומרחיבה את המעגל.
נכנסנו שתוקות לבריכה, מתמסרות לשקט ולידיים. כבר במגעה המרפרף הראשוני התחשק לי לבכות. המים לא משקרים, הם מסלול עוקף מיינד, ולא מאפשרים לטייח ולהדחיק. החוויה דוממת ועוצמתית מעין כמותה. למי שחשקה נפשו להעמיק בחוויה מציעה ליף ב־Water Clinic גם טבילה באמבט קרח, סאונה וסדנאות למשפחות או לקבוצות קטנות, שבהן היא מעבירה את המשתתפים מסע של ריפוי.
Water Clinic
17:00 | משהו לעשות: רכיבה בשדות ובמטעים
היה מעט קשוח להתנתק מחמימות הבריכה, בייחוד כשהתחנה הבאה היא פעילות עצימה כמו רכיבה. אבל ליף הבטיחה לנו שגם הסוסים מביאים נחמה. חמש דקות נסיעה לצדה המזרחי של רשפון חצינו את מסילת הרכבת ופסענו ל"חוות הכוונות הטובות" של מישאל בן אהרון - חקלאי, לוחם, רוכב ומאלף סוסות מדופלם.
בן אהרון, מתברר, הוא שאיתר ראשון את הצורך של הלוחמים במגע המים ושלח אותם לליף. כלוחם בצנחנים הוא הוקפץ לשטח והשאיר את החווה בידיהם של מדריכי הרכיבה. כששב משדה הקרב הביא איתו חיילים כדי לאפשר להם ריפוי. הרכיבה מחייבת אותם להיות בכאן ועכשיו, ללא מחשבות והסחות דעת. בשעת אחר הצוהריים, עת החליפה השמש פלטת צבעים, התקבצו בחווה בני נוער, צעירים חבושים בכובעי בוקרים ולוחמים שהתיישבו סביב המדורה.
"הסוסים הם סוסי צעד", ניסה מישאל להרגיע אותי לקראת הרכיבה על בארי, סוסה בצבעי שחמט מגזע מיזורי פוקס טרוטר. בארי מצדה הפגינה אדישות מוחלטת, צנפה ורקעה עת התיישבתי על אוכפה וניסיתי לשוות טון סמכותי לקולי. "תפעילי עדינות ומחשבה, לא כוח", חייך מישאל, ויצאנו לדרך, שיירה קטנה של רוכבים. חצינו מטעי אפרסמונים ואת השדות המצהיבים של פארק השרון וסיימנו על הצוק בשקיעה אל מול כדור השמש שצלל לתוך האינסוף הכחול.
חוות הכוונות הטובות
20:00 | משהו לאכול ולשתות: בר יין על גלגלים
הגוף צחק ובכה, דאב אך הודה בסיומה של הרכיבה. עם שאר רוכבי השיירה התיישבנו ללגימה של יין ומשהו קטן וטוב לאכול.
משק 100, מול מגרשי הטניס של רשפון, הוא מיזם קולינרי מהחמודים שראיתי: עגלה ובה מבחר עצום של יין בכוסות או בבקבוקים מזמינה את הלוגם לבחור את המשקה שאהבה נפשו, ולהתיישב לצד אחד השולחנות הפזורים במתחם המשקיף על הספורטאים בלבן.
האוכל הנלווה אינו עושה מעצמו עניין, כמו המקום עצמו, חף מיומרות ומצטיין במנות נדיבות המוגשות בכלים חד־פעמיים. זה מקום לבוא אליו לעת ערב, בכפכפים, להתיישב על בקבוק רוזה, פיצה ששוליה תפוחים ובמרכזה כדור בורטה או פלטת שרקוטרי או גבינות.
משק 100