כוחות צה''ל מסיירים על הגבול ברצועת עזה. אין מודל דיפרנצאלי / צילום: דובר צה''ל
כשצווי 8 שוב מחולקים בהמוניהם, ועשרות אלפים עוזבים את משפחותיהם ויוצאים להגן על כולנו, צריך לפני הכול להיות אסירי תודה. אבל בזהירות מתבקשת, מוכרחים לדבר על "הטרמפיסטים". יותר משנה וחצי לאחר שפרצה המלחמה, לא רק שהצבא לא מצליח להרחיב את מעגל המשרתים, הוא גם לא מצליח לייצר מודל דיפרנציאלי שיודע להבחין בין חייל מילואים למשנהו. בשוליים, הלוחמים אמנם מקבלים מעט יותר (בעיקר בכל הנוגע למימון טיפולים, סיוע לבני ובנות הזוג וכדומה), אבל אפילו בכל הנוגע להגדרת לוחמים, מי כן ומי לא, הצבא נכשל. הדוגמה האחרונה היא החלטתו הטרייה של מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, שמפעילי כלי טיס המופעלים מרחוק ייחשבו לוחמים.
● טראמפ חוזר למזרח התיכון - וישראל כבר לא בראש סדרי העדיפויות
● המדינה שעוינת את ישראל מתחמשת גם בצוללת גרעינית
● "יוכל לשמש לתקיפה באיראן": חשיפת גלובס מעוררת סערה בעולם
הימ"מים הפכו למטבע עובר לסוחר
הבלגן הכי מרתיח הוא בכל הקשור לחלוקת ימי מילואים (ימ"מים). כשעשרות אלפים מגויסים, וכל אחד מתייצב לעשרות ימים לפחות, הצבא מנהל כרגע כמות ימ"מים אדירה. מכאן, קצרה הדרך עד שהם הפכו למטבע עובר לסוחר, גם למי שכלל לא עולה על מדים. לא מעט נותני שירותים, בין השאר כאלה שנועדו למעטפת חשובה ללוחמים עצמם, למשפחותיהם וכדומה (ימי עיבוד וגיבוש למשל), גילו שאפשר לדרוש ולקבל תשלום בימ"מים, במקום בכסף של ממש. כמה נוח. היחידות בסה"כ צריכות לבקש ולקבל עוד ימ"מים, כי מלחמה, והמעמסה נופלת על קופת הביטוח הלאומי (כלומר עליי ועליכם).
הצבא עצמו מגלגל את האחריות על קציני משאבי האנוש בכל יחידה. אבל כשהצבא עמוס עד צוואר, ועל אחת כמה וכמה כשקל להצדיק הוצאות נוספות עבור אותם חיילים יקרים (וקשה במערכת היררכית כל כך לקבל תקציב ייעודי לשם כך בדרכים המקובלות), השימוש הנרחב בימ"מים הפך לפתרון נוח למדי. חוקי? לא ממש.
בצה"ל מסרו לנו כי "במידה ויש מקרים שאינם עומדים בנהלים, הם יטופלו בהתאם". בצבא גם מדגישים כי "משרת מילואים יקבל תשלום על ימי מילואים אך ורק למטרות המוגדרות על ידי חוק שירות המילואים ואגף כוח האדם, ולא על שירותים אחרים שניתנים לצה"ל". הבעיה היא, שלאף אחד - לא נותן השירותים ולא מקבלם - אין אינטרס להפסיק את העניין, שהוא פשוט ומהיר בהרבה מלחכות לאישור תקציב ממשרד הביטחון ומצה"ל. זו רק הקופה הציבורית שנפגעת.
תיקון שהיה חוסך 600 מיליון שקל ב־2024
והנה עוד דוגמה לבלגן: רק בשבוע שעבר נסגרה פרצה ענקית אחרת בתגמול לחיילי המילואים, שניפחה מלאכותית את המשכורות של עשרות אלפים כאלה. מדובר באלו שהצליחו גם לשרת במילואים, וגם להיות בעבודה באותו פרק זמן. ככה הסביר אריאל הבר, רכז הביטחון באגף תקציבים במשרד האוצר, את המחדל במהלך דיון בכנסת: חייל שהשכר הממוצע שלו 20 אלף שקל בחודש, "לא רחוק מהשכר הממוצע של משרת מילואים בחרבות ברזל". מקבל מהביטוח הלאומי 20 אלף שקל בחודש הראשון של שירות המילואים שלו. טוב ויפה. אבל במקביל, אם הוא גם ממשיך ללכת לעבודה - כי הוא משרת במשמרות, כי הוא רק בכוננות ויכול להמשיך כמעט כרגיל, כי יש לו יציאות נוחות במיוחד וכדומה - הוא מקבל גם מהמעסיק, בצדק כמובן, שכר על עבודתו.
עד כאן הכל מובן, אבל לקח זמן עד שהמדינה הבינה שיש פה כשל מובנה. הביטוח הלאומי - שמשלם שכר לפי הממוצע שהרוויח החייל בחודשים אחרונים - ראה בעקבות התגמול הכפול משכורת גבוהה יותר, מלאכותית בלבד (בעקבות תגמול גם על שירות וגם על עבודה). בעקבות זאת, המדינה שילמה לו יותר עבור "המילואים" בחודש הבא, וכן הלאה. רק מהחודש, בעקבות תיקון שנכנס לתוקף ב-1 במאי, התגמול הכולל למשרת מוגבלת ל-220% משכרו. כלומר, זה לא יפגע ביכולת חייל לעבוד ולקבל תגמול כפול, אלא יגביל את הקפיצה בשכר לעד פי 2.2. לפי הערכת האוצר, העיוות עד כה הביא ל"ניפוח שכר מלאכותי" בסך מאות מיליוני שקלים. לדברי נציגי המשרד, אם התיקון היה עובר בתחילת 2024, הייתה נחסכת לקופת המדינה 600 מיליון שקל.
ושימו רגע את תגמולי ביטוח לאומי בצד. העובדה שהכנסת נדרשת להגביל תגמול של חייל לעד 220% בחודש, חייבת להזכיר לנו כמה המילואימניקים אינם עשויים מקשה אחת. המוני חיילים, עורפיים בעיקר, גורפים לא מעט כסף משנה וחצי של מלחמה. חיילים שמצליחים לעבוד גם וגם - כולל ב-100% משרה פה ושם. זה לא אומר שהשירות שלהם לא חיוני ונדרש, ועדיין. לפי נתוני ביטוח לאומי, למשל, השכר של 60% ממשרתי המילואים עלה ביותר מ-5% בשנה האחרונה. וכמו שאמר נציג האוצר בדיון בכנסת, זה כנראה לא יכול לקרות "לאדם קרבי ששלושה חודשים נמצא בציר נצרים בעזה".
כוכבי השבוע
מצוין: הבורסה תגדר לכם את מצב הכלכלה האמיתי
הבורסה של תל אביב חגגה השבוע שיא כל הזמנים. ראשונה בכל מדינות המערב לחזור לעצמה מאז מלחמת המכסים. הישג מרשים ויוצא דופן, שגם קורה בזמן מלחמה, גיוס מילואים נרחב, ומתקפות מתימן ובתימן.
ובכל זאת, אליה וקוץ בה. הבורסה הישראלית, ודאי המדדים המובילים שלה, הם כבר מזמן לא בבואה של הכלכלה המקומית ושל משקי הבית הישראליים. את הנתח המשמעותי ביותר במדדיה המובילים תופסים הבנקים, חברות הביטוח והתעשיות הביטחוניות - ענפים שפורחים כשהתותחים רועמים, כשהריבית בשמיים וכשאנחנו, האזרחים הקטנים, מוציאים יותר מדי בחודש.
הבורסה הפכה למעין "תוכנית גידור" לא רעה. אם המצב הביטחוני ימשיך להיות בכי רע, הבנקים ימשיכו לעשוק את הציבור וחברות התעופה הישראליות ישארו לשלוט בשמיים בתעריף מפולפל, לפחות תוכלו לגזור קופון בהשקעה במניות. נחמה זוטא.
בלתי־מספיק: מה שווה מילה של מורה וגננת
בתי הספר והגנים שלנו הפכו מזמן למוסדות שרק שומרים על הילדים שלנו בזמן שאנחנו בעבודה. שירותי בייביסיטר לגיל הרך. לכן, הלחץ גדל עשרות מונים משביתה בגילאי גן ויסודי - ילדים שאנחנו לא יכולים לנטוש בבית ולשכוח שהם שם (כשתיכוניסטים שובתים, אפשר לשמוע את אנחת הרווחה של הורים שלא צריכים להיאבק להעיר אותם). לכן, חישוב הנזק מתמקד בשעות העבודה שמאבד המשק, ולא חלילה בחומר הלימודי שפספסו הילדים אחרי שבוע בבית.
אבל השבוע, הערכים והחינוך שאמורים ילדינו לרכוש במוסדות הלימוד נשחקו עוד קצת. גם בלי להיות נאיבי יותר מדי, כשאלפי מורים וגננות מצהירים שהם "חולים", תרבות השקר רשמה עוד פרק מפואר. הילדים החכמים שלנו, ששומעים כל היום שכל הפוליטיקאים שקרנים, ושאסור להאמין לשום דבר שהם רואים וקוראים ברשתות, הבינו שגם מילה של מורה וגננת לא שווה יותר מדי.