נמל חיפה , ישראל / צילום: שלומי יוסף
התחרות בנמלים מתהדקת סביב נמל חיפה ומאיימת עליו יותר מאשר על כל נמל אחר. הנמל, שמתמודד בנוסף לכך גם עם מתחים פנימיים ועלויות ריבית גבוהות מאוד על הרכישה, מבקש כעת מהמדינה לשעבד את הכספים שהושארו בקופתו. בממשלה נוטים לאפשר שעבוד חלקי בלבד, תוך הבטחה להפקדת מיליארד שקל לפחות כמקדמה לשיפור התשתיות.
● הסטת הרכבות להילולה במירון: בג"ץ דחה את העתירה נגד משרד התחבורה
● השיטה והמחירונים נחשפים: כמה תשלמו בנתיבים המהירים החדשים
נזכיר כי הפעלת הנמל נמכרה בכ־4 מיליארד שקל, שחלקם הובאו כהון עצמי מהרוכשות, קבוצת אדאני ההודית וגדות הישראלית, וחלקם באמצעות מימון בנקאי כבד לטווח קצר ובריבית גבוהה במיוחד. על פי הסכם המכירה מול המדינה, בקופת הנמל "נעול" סכום של כ־2.7 מיליארד שקל שנועד לפיתוח תשתיות עתידיות ולהכשיר תכניות עסקיות.
בדיון שהתקיים בנושא השבוע, עלו חששות רבים והמרכזי שבהם הוא שאם המדינה תאפשר הפחתת הסכום, ייתכן שהנמל לא יעמוד במחויבותו להשקיע בתשתיות עתידיות. במצב קיצוני שכזה, המשקיעים קנו אותו בקצת יותר ממיליארד שקלים וקיבלו הסדר עוקף דיבידנד.
הפתרון שהוצע בישיבה יצירתי: את התשתית החדשה שתוקם בעשור הבא תבצע חברת נמלי ישראל (חנ"י) שכן היא הבעלים של תשתיות הנמל (ואילו הרוכשים הם מפעיליו בזיכיון). חנ"י תקבל סכום של כ־1.5־2 מיליארד שקל מקופת הנמל למשמורת עד שיוקמו התשתיות, ולנמל תשמר הזכות לבצע את התשתיות במסגרת שיקול דעתו בשנת היעד. בינתיים, בחנ"י יוכלו להתחיל בתכנון כדי לקצר את לוחות הזמנים העתידיים, והנמל ייהנה מתשלומי ריבית. את יתר הסכום בקופתו הנמל יוכל לשעבד ולהקטין את עלויות החוב. כך, המדינה מעוניינת לחשק את הרוכשים לבצע את עבודות התשתית, ובמקביל היא מנסה להקל על הבעלים את התשלומים שמונעים את יכולתם להרוויח.
היקפי העבודה ירדו
בגזרה הצפונית, נזכיר, פועלים לא פחות משלושה נמלים: נמל חיפה הוותיק שכאמור נמכר לאדאני וגדות בתחילת שנת 2023, נמל המפרץ בבעלות חברת SIPG הסינית שנפתח בשנת 2021, ונמל מספנות ישראל שמופעל על ידי קבוצת בעלי עסקים ישראלים ובהם שלומי פוגל, אסי שמלצר וסמי קצב.
רצף של משברים, הסדרות ומאבקים בבית המשפט הותירו את נמל חיפה עם הרבה פחות עבודה משתכננו רוכשיו. למשל, בנמל סברו תחילה שביכולתו של הנמל הסיני המתחרה לפרוק מכולות בלבד ולא מטען כללי שנשלח בתפזורת כמו ברזל ועץ. כך קיוו בנמל חיפה להתמקצע בתחום המטען הכללי ולהתמודד עם התחרות העזה בתחום המכולות הרווחי. אלא שאוניית ענק של ברזל שעגנה בנמל הסיני הציתה מאבק שהוכרע בבית המשפט, ובו נקבע כי אין כל התחייבות של המדינה שלפיה הנמל החדש לא יפרוק גם מטען כללי. זאת ועוד, עם תורי הענק שהתהוו במשבר הקורונה, המדינה הקצתה לנמל הזה רציף נוסף לפריקת מטען כללי למשך שנתיים.
גם ההסדרה בנמלים שיצאה לדרך לפני כחודשיים הגדילה את התחרות עימה מתמודד נמל חיפה, כאשר הוסרה מגבלה היסטורית שהוטלה על נמל מספנות ישראל עם הקמתו בתחילת המילניום, שלפיה הוא יוכל לפרוק עד 5% מהמטענים שנכנסים למדינה. זאת, כדי לשמור על עבודה בנמל חיפה שהיה אז בבעלות הממשלה. נמל מספנות התמקצע במטען כללי ונחשב ליעיל ביותר ומציע מחירים תחרותיים. משעה שהנמל נהפך פרטי והמטרה המשקית היא יצירת תחרות, כבר אין צורך באותה מגבלה. במסגרת אותה הסדרה החליטו שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' גם להעניק מחדש את הרציף הנוסף לנמל המפרץ.
הלחצים מהודו לא עזרו
המלחמה איזנה במעט את התמונה לנוכח הירידה בפעילות בנמל הסיני והגעת מכוניות שיועדו לנמל אילת הסגור אל נמל חיפה, אבל מדובר באיזון זמני בלבד. על כן, בנמל עשו בכל כוחם כדי למנוע את ההסדרה בנמלים מבלי שהם יקבלו הטבות רבות.
במסגרת המכירה של נמל חיפה, המדינה רצתה כאמור להבטיח את השקעת הנמל בתשתיות כדי לייצר יתירות תשתיתית ולא מחסור תשתיתי בפעילות הנמלית בישראל, ולכן ננעל אותו סכום של כ־2.7 מיליארד שקל. עד לסוף העשור, על נמל חיפה להחליט האם יעמיק רציף קיים (הרציף המזרחי) או שייבחר להקים רציף חדש לעומק המים בעבור אוניות ענק בשם כרמל ב'.
החובה הזו נועדה כדי לאזן בין האינטרסים ולהבטיח השקעה בתשתיות גם אם אינן "משתלמות", שכן אינטרס עסקי של נמל יכול לבוא בידי ביטוי בתור מתמיד לשירותיו, כך רציפיו פועלים תמיד ורווחיותו עולה ־ בעוד שהאינטרס המשקי הוא דווקא לרציפים שמחכים לאוניות, ובאמצעות זאת ייעול שירותי הסחר והורדת מחיריהם.
עם זאת, הטבה מרכזית שביקשו בנמל במסגרת ההסדרה היא לשעבד את הסכום הזה שנמצא בקופת הנמל וכך להוריד את עלויות החוב שתפח. אך בעוד שבתחילה נמל חיפה היה שחקן וטו, ואף הופעלו לחצים מאת ממשלת הודו, השרים חתמו לבסוף על ההסדרה והותירו אותו מאחור.
ההתנהלות סביב הגישה הרצויה בהסדרה גרמה למתיחות בין השותפות גדות ואדאני כשהיתה ביניהן מחלוקת על אסטרטגית המו"מ מול המדינה. לאחר מכן, החלה מסכת התכתבויות בין אדאני ההודית, שזו השקעתה הראשונה בישראל, ובין נציגי הממשלה, בטענה הדדית לסטייה מהסכמי הרכישה.
בממשלה החלו דיונים מי הגורם המוסמך לפתוח את ההסכם. הסוגיה הועברה לטיפולו של מנהל רשות החברות ונדון בוועדה בין־משרדית, הוועדה למכירת מניות המדינה. השבוע עלה בדיון הפתרון היצירתי לחלק את הסכום, אך בענף מביעים סקפטיות לגבי הצלחת המשא ומתן. יחד עם זאת, אחרים טוענים שאין סיבה שאם הנמל אכן מעוניין למלא את חובותיו ולהשקיע בתשתיות, בעליו לא יסכימו להפקיד חלק מהכסף שבין כה לא שמיש לו בקופת המדינה. כך או כך, גם אם הנמל יצליח להקטין את עלויות החוב עומדים בפניו אתגרים משמעותיים שעליו לצלוח כדי לשרוד בעידן של תחרות עזה והרבה יותר תשתית ביחס לביקוש.