הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם ד''ר תמי גרוסוולד–עוזרי / צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית
ד"ר תמי גרוסוולד־עוזרי, איך בעצם התחיל סיפור האהבה שלך עם סין?
"בתחילת שנות ה־2000 הייתי סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית, ותחום המשפט היה מאוד רווי. תהיתי במה אני יכולה לשלב את התואר כדי למצוא נישה ייחודית ואמא שלי אמרה לי: סין נכנסה לארגון הסחר העולמי. בזכות הטיפ הזה החלטתי ללמוד שני תארים במקביל - משפטים ולימודי מזרח אסיה. אחרי התמחות במשרד עורכי דין מסחרי גדול נסעתי לשנגחאי והתגוררתי שם שנתיים".
● היזם שהפך חברה בחובות לאימפריית ביוטי עולמית
● המניה צללה ב-90% מהשיא. המנכ"לית הפורשת: "המספר הזה הוא לא המורשת שלי"
נעבור לנושא שלשמו התכנסנו: להבין את הכלכלה הפוליטית בסין. ב"יום השחרור" מתחילת אפריל טראמפ הכריז על מלחמת סחר שנייה מול סין, עם מכסים של 145%. באחרונה ראינו טוויסט בעלילה: ארה"ב וסין הגיעו להבנות ולהפחתת מכסים.
"כבר מהשלב הראשון של מלחמת הסחר 2.0 סין הבהירה שזה לא דבר שהיא מעוניינת בו. המסר היה: אני לא חוששת ממלחמת סחר, אבל במלחמת סחר אין מנצחים. היא מציגה את עצמה כשחקן שקול. בשורה התחתונה, שתי המדינות לא באמת מעוניינות בהיפרדות כלכלית. נוצר מצב שבו יש שווי גדול של סחורות, בערך 600 מיליארד דולר, שנעצר בגלל אי־ודאות בשווקים. זה הוביל לפגיעה בשוקי ההון, ולמה שעלול היה להתפתח לכדי ספירלה של פגיעה בצמיחה ואינפלציה בארה"ב.
"אז מה קורה עכשיו? יש הסכמות ל־90 יום, כשהמדינות מנסות לצעוד צעד ראשון שהוא בונה אמון. מלבד המכסים, בתגובה של סין ל'מלחמת השחרור' של טראמפ, היא הטילה מגבלות על חברות אמריקאיות וחסמי יצוא על מינרלים ומתכות נדירות. זו הייתה הפצצה הגדולה - המשקל הכבד שהביא את הממשל והמשק האמריקאי ללחוץ על דוושת הברקס".
כי זה המקום שבו ארה"ב הכי תלויה בסין. 70% מהמינרלים של ארה"ב מגיעים ממנה, והם משמשים לייצור חזית הטכנולוגיה.
"הם משמשים גם למודרניזציה צבאית. המשך הפיתוח הצבאי האמריקאי תלוי באספקה של אותם מינרלים ומתכות מרחבי העולם".
בשורה התחתונה מי תלויה יותר במי? אם להסתמך על המספרים, הסיפור ברור: סין היא התלויה יותר, כי היצוא שלה לארה"ב הוא בהיקף של 440 מיליארד דולר, ואילו היבוא מארה"ב הוא בהיקף של 145 מיליארד דולר בלבד.
"אין ספק שסין נפגעה מאותם מכסים של 145%, אבל אני חושבת שהיא נפגעה פחות מכפי שהמספרים מראים. למרות הנזק הגלוי חשוב לבחון עד כמה שוקי החלופה של סין צמחו בעקבות המצב. סין נקטה הרבה צעדים כדי לגדר את הסיכונים שלה, ובראשם הפניית יחסי הסחר שלה לשווקים חלופיים כמו אירופה, הדרום הגלובלי, אפריקה והמזרח התיכון. במובן הזה היא יכולה לרכוב על מלחמת הסחר ולשנות את מיקומה בכלכלה הגלובלית.
"הנקודה היחידה שבה עדיין קיימת תלות משמעותית של סין בארה"ב היא בתחום המימון והידע. כשאני אומרת מימון, הכוונה היא להשקעות אמריקאיות ולתלות של הסינים בדולר כמטבע הסחר הגלובלי. לכן סין משקיעה משאבים רבים כדי לחזק את בינאום היואן ולהפוך אותו למטבע בינלאומי של סחר ורזרבה. זה נעשה מתוך חשש שארה"ב תמנף את אחיזתה בדולר להטלת סנקציות, במקרה של החרפת מלחמת הסחר".
"לחסוך במקום לצרוך"
עם הצמיחה המטאורית שחוותה סין בעיקר ב־2010-1990 גם הלך והתרחב במדינה הפלח של מעמד הביניים. סין יכולה לבנות עליו שיצרוך במדינה וכך יתרום לכלכלה?
"לא, זה לא מעמד צרכני אקטיבי. משק הבית הסיני מכויל לחסוך במקום לצרוך - משפחות סיניות משקיעות סכומים גדולים בחינוך פרטי של ילדיהם והן צריכות לחסוך לשם כך. בשל כך שיעורי החיסכון בסין גבוהים יותר מכל כלכלה אסייתית אחרת. חוסר האיזון הזה מוביל לכך שהמשק הסיני אמנם יצרני מאוד אך פחות צרכני, ולכן הוא מפנה את עודפי הייצור לשווקים הגלובליים. זו אחת הסיבות שהעולם מוצף ברכבים חשמליים סיניים ובמוצרים סולאריים.
"זה אתגר שלא פשוט לפתור, כי הוא קשור גם בבעיה הדמוגרפית - האוכלוסייה מזדקנת, והמשמעות היא שהקבוצה העובדת צריכה לחסוך הרבה לטובת הקבוצה המבוגרת. הפתרון הקל יותר, שהזכרנו קודם - הפניית עודפי הייצור לייצוא - מחזק את התלות של סין בכלכלת יצוא, ויוצר מעגל קסמים שהיא מנסה כיום לפרוץ".
סין אמנם פנתה לכלכלת יצוא כדי להתמודד עם בעיותיה, אבל היא עשתה זאת בצורה חכמה. כבר לפני עשור היא החלטה לעבור למשק מבוסס טכנולוגיה.
"כן, זו החלטה שנעשתה כחלק מתוכנית Made in China. הרעיון הוא שמשק מבוסס טכנולוגיה הוא כזה שבו התעשיות הן מוטות פריון גבוה. בשנת 2015 הוחלט להעביר את כל התעשיות הסיניות תהליכי דיגיטציה, אוטומציה ורובוטיקה. עוד תוכנית שיצאה לדרך היא מיזם 'חגורה ודרך' - נתיב סחר יבשתי וימי שמחבר את סין עם אירו־אסיה ואפריקה, ונועד להבטיח את ערוצי הסחר באנרגיה וכן לייצר נתיבי סחר והשקעות חלופיים לתלות שהיא פיתחה בסחר עם המערב".
כלומר: סין רוצה לצאת מהמשבצת של "המפעל של העולם" - המדינה שייצרה בזול צעצועים ובגדים - ולהתחיל להביא ערך גם בתחומים הטכנולוגיים. היא הולכת ומתהווה כאיום טכנולוגי על ארה"ב.
"נכון, זו כמובן בעיה מבחינת ארה"ב, כי היא מאוימת במקום שבו הכי חשוב לה להוביל. זה מקור הרעש והמקור למלחמת הסחר".
לפני כמה שבועות עיתונאי ניו יורק טיימס הנודע תומאס פרידמן אמר בראיון: "אין לך מושג עד כמה אנחנו בצרות". הוא חזר מביקור בסין ותיאר תעשיית מכוניות חשמליות מפוארת וסיפר איך חברות טכנולוגיה כמו וואווי הפכו לדומיננטיות בתעשיית הרכב. הקדמה הזאת כאילו מכה באמריקאים בהפתעה.
"זה כמובן לא מפתיע את מי שעוקב אחרי סין. המערב וממשלות המערב הדחיקו את הסוגיה הזאת כי באמת היה לא נוח להתמודד איתה. ממשל טראמפ הראשון אמר לראשונה: אנחנו צריכים להתעורר. זה קרה 15 שנה אחרי שסין התחילה לתת גז בתחום הטכנולוגיה".
איך את מסבירה את זה שארה"ב התעוררה 15 שנה מאוחר מדי?
"זה לא פוספס ברמה העובדתית, אלא ברמת הפרשנות. ארה"ב ויתר מדינות המערב היו תחת קונספציה שתגיע ההתפכחות בסין ונראה אותה נפתחת לעולם ונעשית יותר דמוקרטית. ב־2013, כששי ג'ינפינג מונה לנשיא, המפלגה שחררה מסמך שדיבר על החשיבות של פתיחות לעולם. כל הפרשנים ראו בזה רגע של תקווה.
"אבל ב־2015 המפלגה שחררה מסמכים שהראו שלמרות הליברליזציה סין מחזקת את שליטתה במשק הפנימי שלה. אחר כך פורסמה תוכנית Made in China 2025, שבה סין הצהירה על רצונה לנתק את התלות במערב, לפתח משק עצמאי ולהוביל מבחינה טכנולוגית. זה היה הרגע שבו המערב התחיל להבין שהוא היה שבוי בקונספציה".
סכנה למדינת ישראל?
מנקודת המבט שלנו ראינו התקרבות בין סין לבין איראן וכן את העובדה שסין לא גינתה את טבח 7 באוקטובר.
"יהיה נאיבי להתעלם מזה שיש כאן סיכון. העובדה שסין מתקרבת לשחקנים שאנחנו לא אוהבים עשויה להיות בגדר סכנה למדינת ישראל. אבל נקודת המוצא היא שאי אפשר לעצור את ההתקדמות של סין. להשקיע הרבה משאבים בניסיון לעצור את ההתקדמות - זה מיותר וגורם לנזק כלכלי עצום. הרעיון הוא לייצר מצב שבו יש שיתופי פעולה מחד, ומאידך לייצר הגנות בתחומים המצריכים זאת.
"בנקודה הנוכחית, החשיבות האסטרטגית הפוטנציאלית שהייתה לישראל עבור סין כבר לא ממש קיימת, כי התנערנו מפרויקטים רבים בשנים האחרונות. דוגמה אקטואלית היא ההחלטה של ישראל לעצור חוזה בהיקף של כ־2 מיליארד שקל לרכישת קרונות בעבור הרכבת הקלה בירושלים מהקונצרן הסיני CRRC בגלל לחצים אמריקאיים. המשבר נפתר בכך שכן יירכשו מהחברה קרונות, אך רק כאלה שייוצרו בארה"ב. המציאות בשטח היא שסין והשכנות שלנו, כמו מצרים, מתקדמות כרגע בלעדינו".
ישראל חוששת מריגול.
"לא כל כביש סיני מציב חשש לביטחון המדינה. צריך לעשות איזון בין אינטרסים. סין היא בראש ובראשונה מדינה פרגמטית.
"בכל מקרה, מה שבעיניי עשוי להביא לקריסה ביום מן הימים של הכלכלה הסינית - זה לא כוחות חיצוניים אלא חוסר יציבות פנימית. אני מדברת בעיקר על הקשיים הדמוגרפיים, היקף הצריכה הפנימית, וכל הדברים המוסדיים שמקשים מאוד על סין. מאז 2010 היא סובלת מהאטה בכלכלה".
רבים מהמומחים שהתארחו בצוללת לאורך השנים תיארו את האספירציה של סין להפוך להגמוניה של העולם. את מסכימה?
"אין לי תשובה חד־משמעית, אבל אין ספק שסין מקדמת מהלכים להעלאת משקלה בעולם וגם ליצירת אזורי השפעה שבהם היא רוצה כוח משמעותי יותר. הרטוריקה הסינית, מה שאנחנו שומעים בקול ברור מהמפלגה, הוא: אנו רוצים לראות שיווי משקל הוגן יותר בעיצוב הכללים הבינלאומיים. יש כאלה בסין שמנסחים זאת כראשון בין שווים. סין רוצה להשפיע על הנרטיבים הבינלאומיים, לקבוע סטנדרטים כלכליים ולהוביל תפיסת ביטחון גלובלית חדשה".