ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט / צילום: ראובן קסטרו
הכותב הוא פרופסור למשפטים וחבר סגל במרכז האקדמי למשפט ולעסקים
בימים האחרונים גוברות הקריאות לסיים את משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בין אם בחנינה ובין אם בביטול מוסכם של המשפט. כך למשל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בעלת בריתה הגדולה ביותר של ישראל, הצהיר לאחרונה כי יש לבטל את משפט נתניהו או להעניק לו חנינה. ברוח דומה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק, אמר לפני ימים בודדים: "אני בעד הסכם עם נתניהו, לא חשוב אם זה חנינה או הסדר טיעון".
● דעה, עמירם גיל | הכוונות הטובות של אהרן ברק עלולות להסתיים באסון לשלטון החוק
● משפטנים על הקריאות לביטול משפט נתניהו בעקבות ציוץ טראמפ: "הסיכוי שואף לאפס"
אף ששתי הדרכים - חנינה וביטול מוסכם של המשפט - עשויות להיראות דומות מבחינה ציבורית, הרי שמבחינה משפטית וחברתית מדובר בשתי פעולות שונות בתכלית, הנושאות עמן מסרים שונים בתכלית.
מה אומר החוק
שתי הוראות חוק מרכזיות רלוונטיות לשאלה כיצד ניתן לסיים את משפט נתניהו. ההוראה הראשונה, הנוגעת למתן חנינה, היא סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, לפיו "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם".
ההוראה השנייה, הנוגעת לביטול מוסכם של המשפט, היא סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], הקובע בין היתר: "בהסכמת התובע והנאשם, רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין".
במישור המשפטי, חשוב להבהיר כי מתן חנינה לנתניהו הוא אפשרי גם בטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו. כך, לדוגמה, בפרשת קו 300 העניק נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, חנינה לחלק מאנשי השב"כ - עוד בטרם ניתן פסק דין בעניינם. החלטתו התבססה, בין היתר, על מסירותם יוצאת הדופן של אנשי השירות למדינת ישראל. וכך נכתב, בין היתר, בהודעת החנינה: "כנשיא המדינה, אני חש חובה להתייצב לצידם של אנשי השב"כ, ביודעי את מלאכת הקודש המסורה, המפרכת והחשאית שהם עושים יום-יום ושעה-שעה". סמוך לאחר מכן, נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, קבע כי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה מקנה לנשיא הרצוג את הסמכות לחון אדם בטרם ניתן פסק דין בעניינו.
עוד חשוב להבהיר כי במישור המשפטי יש להבחין בין ביטול מוסכם של משפט נתניהו לבין זיכויו המלא. אכן, סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לתביעה לחזור בה מכתב האישום, בהסכמת הנאשם, גם לאחר תחילת ההליך, ולסיים את המשפט ללא הכרעת דין. ואולם כפי שנקבע בפסיקה, מהלך זה אינו שקול לזיכוי ואינו מעניק לנאשם מעמד של חפות מלאה. כך, ברע"פ 1955/12 נמרי נ' בנימיני, פסק בית המשפט העליון כי חזרה מאישום לפי סעיף 94(ב) "אינה זיכוי לכל דבר ועניין".
ביטול מוסכם של המשפט - פיוס מוסדי וחברתי
על רקע המסגרת המשפטית האמורה, הבחירה הממלכתית הראויה היא סיום מוסכם של ההליך - ולא מתן חנינה. יתרונו המרכזי של ביטול משפט נתניהו במסגרת הסדר הוא בכך שהוא מבוסס על הסכמה הדדית של שני הצדדים להליך: מדינת ישראל מחד וראש הממשלה נתניהו מאידך.
מדובר בהבנה בין הצדדים כי המשכו של המשפט אינו משרת עוד את טובת הציבור, ויש לסיימו באחריות, בשיקול-דעת ובהבנה. מהלך כזה מבטא רצון משותף להניח את הסכסוך המשפטי מאחור. המדינה מוותרת על שאיפתה לפסק דין מרשיע, ונתניהו מוותר על שאיפתו לפסק דין מזכה.
ביטול מוסכם של המשפט יוצר לא רק פתרון משפטי, אלא גם רגע של פיוס מוסדי וחברתי - בין רשויות המדינה לבין אזרח בכיר העומד לדין, ובמידה מסוימת גם בין המחנות השונים בחברה הישראלית: בין תומכי נתניהו למתנגדיו.
חנינה - מסר של עבריין שנחסך ממנו הדין
חנינה נשיאותית, לעומת זאת, אינה תוצאה של שיח או הבנה הדדית בין הצדדים. היא אינה מגלמת ריפוי חברתי אמיתי, אלא אקט פורמלי וחד-צדדי של סיום ההליך על-ידי הנשיא. חנינה מחמיצה את ההזדמנות להביא לפתרון מוסכם בין הצדדים להליך - ועלולה להעמיק את תחושת הניכור הציבורי.
חנינה עשויה להעביר מסר ציבורי שלפיו נתניהו הוא "עבריין" שנחסך ממנו הדין. אלא שמסר זה אינו נושא עמו רוח של אחדות, פיוס או הכרת תודה ממלכתית - אותה רוח שהכרחית דווקא כאשר מדובר באדם שהקדיש את חייו למדינת ישראל ופעל עבורה במסירות לאורך עשרות שנים.
מסר שלפיו נתניהו הוא עבריין גם מתעלם מצבר של נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן התומכות דווקא בביטול ההליך: המנהיגות יוצאת הדופן שהפגין נתניהו בהתמודדות עם האיום הקיומי והגרעיני מאיראן; הימשכותו הבלתי ראויה של ההליך המשפטי; הסדקים הראייתיים הממשיים שהתגלו באישום השוחד החמור והמשחיר; העובדה שהתקשורת עוסקת מזה שנים באישומים נגד נתניהו, וחלק מהעיתונאים אף גזרו הלכה למעשה את דינו כאשם - עוד בטרם הכרעת הדין; והמחלוקת העמוקה שהמשפט מעורר בקרב ציבור רחב.
הכרת תודה על מסירות יוצאת דופן
ביטול מוסכם של המשפט, בשונה מחנינה, מגלם את ההבנה שבמקרים חריגים - כאשר קיימת מסירות יוצאת דופן של אדם למדינת ישראל, ובהצטרף צבר של נסיבות ייחודיות כאמור - נדרשת הכרה אמיתית בתרומתו, המצדיקה את ביטול ההליכים הפליליים.
יודגש כי עצם ההכרה במסירות יוצאת דופן של אדם למדינה חוצה מחנות פוליטיים. כך לדוגמה, בהספדו של נתניהו לשמעון פרס - יריבו הפוליטי במשך עשרות שנים - הביע נתניהו הערכה עמוקה ואמר: "שמעון פרס - אחד מן האבות המייסדים של מדינתנו, אחד המנהיגים הדגולים שקמו לעמנו, מנהיג בעל שיעור קומה בעולמנו, שמעון פרס המופלא". דברי הערכה דומים השמיע שמעון פרס עצמו כאשר הספיד את אריאל שרון, יריבו הפוליטי במשך שנים: "אריק שרון היה מנהיג גדול ונועז. מצביא משכמו ומעלה. הוא אהב את עמו, עמו אהב אותו... הוא ייזכר לעולם כמנהיג ייחודי בתולדות עמנו וכאישיות מוערכת בעולם כולו". בדומה, נתניהו ראוי להכרת תודה על מסירותו יוצאת הדופן למדינת ישראל - וזאת ללא קשר לשיקולים פוליטיים צרים.
חשוב להבהיר: הכרת תודה על מסירות יוצאת דופן של מנהיג למדינה אין פירושה התעלמות מטעויותיו - לעתים אף טעויות משמעותיות - שנובעות לעתים מעצם ההיקף והאינטנסיביות של עשייתו הציבורית. כך, ההוקרה הציבורית לשמעון פרס על תרומתו רבת-השנים למדינת ישראל אינה מתעלמת ממדיניותו השנויה במחלוקת - ובראשה אמונתו השגויה כי יאסר ערפאת הוא פרטנר ליצירת מזרח תיכון חדש במסגרת הסכמי אוסלו. באותה מידה, ההערכה הציבורית לאריאל שרון על מסירותו יוצאת הדופן למדינה אינה מתעלמת מפרקים קשים בעברו - ובכללם אחריות מסוימת לאירועי סברה ושתילה.
בדומה, גם הכרת התודה לנתניהו על מסירותו רבת-השנים למדינת ישראל אינה שוללת ביקורת, ובכלל זה כלפי תפקודו בפרק הזמן שקדם לאסון ה-7 באוקטובר. ואולם טעויות אלה - של כל אחד מן המנהיגים הללו, לרבות נתניהו - אינן יכולות למחוק את העובדה המהותית: עם ישראל חב להם תודה עמוקה על נאמנותם המתמשכת, על פועלם רב-השנים ועל מסירותם החריגה למדינה.
הגיעה העת לריפוי חברתי
ישראל ניצבת מול מציאות ביטחונית מאתגרת, לנוכח אויבים באזור השואפים לערער את קיומה. במקביל, ישראל ניצבת בפני הזדמנויות היסטוריות להרחבת הסכמי שלום עם מדינות חשובות באזור. דווקא כעת, כאשר החברה הישראלית זקוקה לאיחוי וליציבות, נדרשת גישה ממלכתית. לא אקט חד-צדדי של חנינה, הניתנת בדרך-כלל ל"עבריינים", כלשון סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה - אלא ביטול מוסכם של המשפט. הגיעה העת לריפוי חברתי - מתוך עוצמה, ומתוך הבנה אמיתית של גודלו ההיסטורי של הרגע.
מדינת ישראל ידעה במשך השנים לנסות להתפייס עם אויביה המרים ולחתור לשלום אמת עימם. עתה הגיעה העת לפיוס בינינו: בין חלקי העם, בין מוסדות השלטון לבין הציבור, ובין מדינת ישראל לבין אחד ממנהיגיה המרכזיים. פיוס כזה לא יתבסס על מחיקת מחלוקות פוליטיות, אלא על כבוד הדדי, תחושת אחדות גורל וערבות הדדית ועל ההבנה הברורה שהמשך משפטו של נתניהו רק יעמיק את הקרע המדמם בין חלקי העם.
הגיעה העת לבחור בדרך של אחריות, פיוס ותקווה. בחירה בביטול המשפט - לא ככניעה, אלא כצעד ממלכתי, מודע ומוסכם בין מדינת ישראל לבין נתניהו - תאפשר לישראל להתאחד, להתחזק ולצמוח.
*** חזקת החפות: בנימין נתניהו, נוני מוזס, שאול ואיריס אלוביץ' לא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות.