איומים בשביתות, ולעתים גם מימוש האיום, הם לא דבר נדיר במדינת ישראל. האם יש דרך להימנע מכך? ח"כ נעמה לזימי הציעה ב־103FM לקחת דוגמה ממדינות סקנדינביה, בהן "אין שביתות. הכול תמיד נסגר בהסכמי רוחב והסכמים קיבוציים או הסכמים ענפיים". מה הגורם לכך? "83% מהחברה מאוגדת", היא טענה. "אנחנו כ־20% לדעתי". האם כך?
נפתח במספרים: לפי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי ל־2019־2020, חמש המדינות הסקנדינביות הן המובילות בעולם בשיעורי העובדים המאוגדים: באיסלנד מדובר ב־91%, בדנמרק 67%, בשבדיה 65%, בפינלנד 59% ובנורבגיה 50%. ישראל מדורגת במקום ה־37, עם 25% עובדים מאוגדים, שהם אלו שמשלמים דמי חבר ודמי טיפול.
אלו לא המספרים בהם נקבה לזימי, אבל ייתכן שהיא התכוונה לעובדים שנהנים מהסכם קיבוצי: לפי ד"ר עמי וטורי, יו"ר הנהגת כוח לעובדים, שהתמחה בסוציאל־דמוקרטיה הסקנדינבית, 83% מעובדי דנמרק ו־90% מעובדי שבדיה חוסים תחת הסכם קיבוצי, המחייב את כל המועסקים במקום העבודה. אלו מספרים שהרבה יותר קרובים למה שנאמר בריאיון.
ובכל זאת, גם אם היא התבלבלה במספרים, היא כן צדקה במגמה: העובדים הנורדים מאוגדים הרבה יותר מהישראלים. ממה זה נובע? וטורי מסביר שבעוד בישראל עובדים במקום עבודה עם ארגון יציג מחויבים להיות מיוצגים על ידו (מה שהוא מכנה "union shop"), בסקנדינביות כל העובדים אולי נהנים מההסכם הקיבוצי, אך האיגוד מחויב להגנת משלמי דמי החבר בלבד. בנוסף, כפי שמסביר אלון תבל, המנכ"ל לשעבר של תנועת תחרות, העובדים יכולים לבחור את האיגוד אליו הם רוצים להשתייך. במילים אחרות, מערכת התמריצים של העובדים הישראלים להצטרף לאיגוד כדי לזכות להגנה היא שונה מבמדינות הנורדיות.
בסקנדינביה ישנה גם שיטת הגנט (Ghent), לפיה האחריות לשירותים חברתיים שונים, ובראשם ביטוח האבטלה, לא נמצא בידי המדינה אלא בידי האיגוד, תמריץ נוסף להצטרפות. עם זאת, אין חובה להצטרף כדי ליהנות מביטוח האבטלה, וניתן לשלם רק דמי חברות בקרן באופן נפרד. ד"ר וטורי ציין בפנינו עוד שורת הבדלים מוסדיים ותרבותיים בינינו לבינם, אותם תוכלו לקרוא בבדיקה המלאה באתר.
ד"ר לילך לוריא, ראש החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל־אביב, מסבירה שבעבר גם בישראל שיעורי העובדים המאוגדים היו גבוהים בהרבה, אבל מאז עברו עליה כמה תהליכים: "ההסתדרות כאן לא הייתה רק איגוד עובדים. במשך שנים רבות היה קשר הדוק בינה לבין הממשלה. זה דבר ייחודי: איגודי עובדים שקמים לפני קום המדינה למען העובדים, וממשיכים כחלק אינטגרלי מהממסד. אלא שהקשרים ההדוקים בין ההסתדרות לבין מוסדות המדינה נחלשו משמעותית לאורך השנים". כך, היא מסבירה, יצירת ביטוח הבריאות הממלכתי והלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות שברו את האחיזה של הארגון במנגנוני הרווחה.
מח"כ לזימי לא נמסרה תגובה.
בשורה התחתונה: דברי לזימי נכונים ברובם. שיעור העובדים המאוגדים במדינות סקנדינביה אכן גבוה משמעותית מבישראל, אך לא במספרים בהם נקבה לזימי. בנוסף, בישראל היכולת לזכות להגנת האיגוד מבלי להצטרף אליו גדולה יותר.
תחקיר: עדין קליין