כך ניצחה ממשלת בריטניה את המשפחה של סבתא כוכבה בקרב על דירה בירושה

אם ושני ילדיה טענו לזכויות במבנה מגורים בשכונת תלפיות בירושלים בו בשנות ה־60 שיכנה מדינת ישראל את סבתם ב"מעברת עולים". בתביעה שכנגד, עתרה בעלת המקרקעין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, לסילוק יד התובעים והאנשים האחרים מהמבנה.

התובעים טענו כי בשנות ה־60, הגב' כוכבה (חורשיד) גולזאר ז"ל, סבתא רבתא של בעלה המנוח של התובעת, שוכנה על ידי מדינת ישראל והסוכנות היהודית ב"מעברת עולים". משפחת התובעים התגוררה במבנה במשך עשרות שנים ונהגה בו "מנהג בעלים", טיפלה והשביחה אותו. נטען כי כאשר הם יצאו מהנכס בשל נסיבות אישיות, הם מינו נציג שיתגורר בנכס מטעמם. התובעים עתרו להכרה בזכויותיהם בנכס כ"דיירים בעלי זכות דיור מוגנת" וכן כבעלי זכויות הבעלות בו מכח "החזקתם" לאורך השנים.

הממלכה המאוחדת טענה מנגד כי היא בעלת זכויות הבעלות במקרקעין עוד לפני קום המדינה, ומאז שנת 1948 המקרקעין מוחכרים למדינת ישראל. נטען כי התובעים נעדרי זכויות במקרקעין שכן לסבתא רבתא ניתנה, לכל היותר, זכות שימוש אישית וזמנית במקרקעין כברת־רשות, אשר אינה עולה כדי דיירות מוגנת. מדינת ישראל והסוכנות היהודית תמכו בעמדת הממלכה המאוחדת וכן הוגשה הצהרה אשר נחתמה בטביעת אצבע של חורשיד, בה נקבע כי לעולים אשר שוכנו במעברה ניתנה זכות שימוש זמנית, אישית ובלתי עבירה להתגורר בנכסים.

שופט ביהמ"ש השלום בירושלים אלעד לנג קבע כי לסבתא רבתא ניתנה רק זכות שימוש והחזקה אישית וזמנית במבנה כברת־רשות, שחלה כלפיה וכלפי בני משפחתה מקרבה ראשונה בלבד, ולא נוצרו זכויות דיירת מוגנת בנכס. עבירותה של זכות השימוש הוגבלה באופן מפורש בתנאי מסמך ההצהרה עליו חתמה ולא עברה בירושה ליורשיה, ליורשי יורשייה (נכדיה) וליורשיהם (הנינים התובעים), אלא פקעה עם פטירתה ופטירת בני משפחתה מקרבה ראשונה. ביהמ"ש אף פסק הוצאות בסך 300 אלף שקל לטובת הממלכה המאוחדת והמדינה.

משמעות הפסיקה: זכות שימוש מכללא היא הדירה (ניתנת לביטול) ואי־תשלום עבור רשות השימוש מקימה לנותן הרשות זכות ביטול מיידית של הרשות

מספר תיק: ת"א 42550-01-21

הצדדים, בני זוג לשעבר, נפרדו בשנת 2016. הבעל, עוסק במיזמי נדל"ן, ובמהלך החיים המשותפים עיקר הכנסותיו התקבלו מחברת "ג' בע"מ" אשר הוקמה על ידו לפני הנישואין. ב־2013 התקבל בחברת "ג' בע"מ" החזר מס שבח אותו הפקיד הבעל בחשבון האישה. ב־2015 הוקמו על ידי הבעל, יחד עם אחיו, חמש חברות נוספות שעיסוקן במיזמי נדל"ן.

מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש לצורך איזון משאבים קבע כי על הבעל לשלם לאישה סך של כ־3.5 מיליון שקל, תוך שהוא מכניס לאיזון גם את שווי חברת "ג' בע"מ" והחברות הנוספות שהקים הבעל עם אחיו. המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם יש לכלול את חברת "ג' בע"מ" בנכסים לאיזון משאבים והאם יש לכלול סך 720 אלף שקל בחשבון המשותף - אותו סכום שקיבל הבעל כהחזר עבור החברה והפקיד בחשבון האישה.

ביהמ"ש קיבל את דרישת האישה כי העסק יכלל באיזון המשאבים וכן הכספים, שכן הוכח שיתוף ספציפי ביחס לחברת "ג' בע"מ" שהוקמה לפני הנישואין. היקף השיתוף נקבע על שיעור 22% לאישה ו־78% לבעל. בנוסף, נדחתה טענת הבעל כי הסכום שהתקבל בחברה והופקד בחשבון האישה אינו משותף. השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה כי הוכחה מעורבות ממשית של האישה בעסק המקימה "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפית. השופטת ציינה כי שיתוף האישה בפעילותה העסקית של החברה חורגת "מהתייעצות זוגית" ומעידה על כוונת שיתוף ממשית.

עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן ופרידנברג: "פסק הדין מדגים את היכולת המשפטית להעניק לבן או בת הזוג שיתוף בנכסים על אף שהחוק קובע שהם נפרדים, זאת במקרה של הוכחת השקעת משאבים במימון כספים משותפים בנישואין וכן מעורבות ממשית בניהול עסקים שהיו קיימים לפני הנישואין".

משמעות הפסיקה: לא כל מעורבות בעסקים שהוקמו לפני הנישואין מעידה על כוונת שיתוף ספציפית בנכס, אך כשמוכחת מעורבות ממשית - הנכסים יאוזנו

מספר תיק: תמ"ש 6030-10-16

התובע, שעבד כנהג המסיע חלקי חילוף בעסק למכירת חלקי חילוף לכלי רכב, פוטר מעבודתו לאחר בעקבות ויכוח עם אחד ממנהלי החברה והגיש תביעה לקבלת כ־164 אלף שקל בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשים בגין הודעה מוקדמת, הפרשי תגמולים, הפרשי ימי חופשה, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות וכן פיצוי בגין תלושי שכר שאינם כדין.

לטענתו, הוא גורש מהעבודה על ידי המנהל וקיבל הודעה על פיטורים ביום למחרת באמצעות הודעת וואטסאפ. עוד הוא טען כי קיבל בתלושי השכר רכיב קבוע שכונה "בונוס" בסך 729 שקלים שלא נכלל בחישוב זכויותיו, ועל כן תובע הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי הודעה מוקדמת וכן הפרשים על הפקדות לפנסיה, וכן פיצוי בגין מסירת תלושי שכר עם נתונים כוזבים ומטעים.

המעסיק טען מנגד שהתובע סירב לקבל על עצמו עבודה ולמחרת לא התייצב לעבודתו ולכן יש לראות אותו כמי שהתפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים ואף חב בהודעה מוקדמת. לעניין תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, נטען שהתובע עבד בהיקף נמוך ממשרה מלאה, נהג להגיע באיחור, לצאת מוקדם וליטול הפסקות. לרכיב "הבונוס" בתלושים לא ניתן הסבר.

בית הדין דחה את טענות החברה כי העובד התפטר וקבע כי עליה לשלם לתובע פיצוי של כ־140 אלף שקל בגין רכיבי התביעה שתבע, בתוספת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. בין היתר נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בסך 31.5 אלף שקל בגין תלושי שכר פיקטיביים לאחר שנמצא כי תלושי השכר מעידים על תבנית חוזרת של דיווח חסר ביחס לרכיבי השכר והיקף שעות העבודה בפועל, וכן מנהל החברה לא הצליח לספק הסבר סביר לרכיב הבונוס.

עו"ד אבי מור יוסף שייצג את התובע: "פסיקת בית הדין לעבודה בהליך זה בעניין תלושים פיקטיביים נוגעת להרבה מאוד עובדים שלהם מופיעים בתלושים רכיבים שאין להם הצדקה. הפסיקה תסייע לעובדים להתמודד עם הפרת זכויות".

משמעות הפסיקה: כשתלוש שכר אינו מלא או כולל מרכיבים "לא מוסברים", ייתפס התלוש כפקטיבי וכמזכה את העובד בפיצוי, אלא אם הוכח אחרת ע"י המעסיק

מספר תיק: סע"ש 6687-06-23