סכר הרנסנס על הנילוס הכחול באתיופיה / צילום: ap
נהר הנילוס מהווה מקור ל-90% מתצרוכת המים של מצרים, שאינה מסוגלת להתקיים בלעדיו. על כן, הודעת אתיופיה ביום חמישי האחרון כי השלימה את בניית סכר הרנסנס (GERD) על הנילוס הכחול, הנהר שדרכו זורמים 80% ממי הנילוס כולו, התקבלה בזעם רב במצרים.
● הקשיים של איראן בתחום הנפט והחשמל עשויים לזרז הסכם גרעין
● טורקיה מתחממת על הקווים: ההשלכות הכלכליות של הסכם בין סוריה וישראל
● טראמפ שם על השולחן: נשק לטורקיה בתמורה להסכם בין ישראל לסוריה
שר משאבי המים המצרי, האני סווילם, מיהר להביע את עמדת קהיר, כי הסכר מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. לדבריו, אתיופיה השלימה את הסכר ללא הסכמת שתי המדינות שבמורד הנהר: סודן ומצרים. החשש המצרי נובע לא רק מעצם הסכר, שתקציבו הראשוני היה כ-4 מיליארד דולר, כי אם מהיותו הפרויקט ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר באפריקה: 1.8 ק"מ רוחבו וכ-145 מטר גובהו. סווילם דרש כי אדיס אבבה תפסיק לקבוע עובדות בשטח, ותקיים שיח על שימוש מאוזן בנהר.
מנגד, האתיופים מנסים להרגיע את הרוחות, אף שכבר הכריזו כי טקס החניכה של הסכר מתוכנן לחודש ספטמבר. ראש הממשלה, אבי אחמד, אף הזמין את בכירי קהיר וח'רטום להשתתף באירוע. "כל פגיעה במצרים או בסודאן מהווה פגיעה באתיופיה עצמה", הוא אמר בפרלמנט של אדיס אבבה. "אפילו לא טיפה אחת של מים תפחת מסכר אסואן".
הפניית תשומת הלב של אבי לסכר ההידרו-אלקטרי בדרום מצרים אינה מקרית: הוא מהווה מקור לכ-10% מתצרוכת החשמל במדינתו של עבד אל-פתח א-סיסי. נשיא מצרים מתמודד בשנים האחרונות עם מחסור הולך וגובר באנרגיה, והוא תלוי בגז הישראלי בשביל להותיר את המצב קרוב לסביר. הפסקת ההפקה באסדות אנרג'יאן, ובמיוחד לוויתן, במהלך מלחמת 12 הימים עם איראן היוותה מכה קשה למצרים, שהביקוש לחשמל בה בעונת הקיץ מזנק.
זו הייתה מכה כלכלית קשה שנחתה אחרי חבטות קודמות במהלך מלחמת חרבות ברזל, ובמרכזן מתקפות המורדים החות'ים בים האדום, שהביאו לירידה דרסטית במעבר ספינות בתעלת סואץ. מנתוני קהיר עולה כי הכנסותיהם מהתעלה צנחו משיא היסטורי של כ-10.25 מיליארד דולר ב-2023 לכ-3.99 מיליארד דולר ב-2024. המתקפה החות'ית על אוניית סוחר בבעלות יוונית ביום ראשון, והתקיפה הישראלית בתימן בלילה לאחר מכן, מעידות כי עוד ייקח זמן מה עד שיחול שיפור במעבר הספינות בתעלת סואץ.
מצרים רואה בסכר "איום על הביטחון הלאומי"
כאילו שלא די בכך, האתיופים השלימו כאמור את פרויקט הרנסנס, שבנייתו החלה ב-2011, ובחודשים האחרונים כבר עובדות שש מתוך 13 הטורבינות בו. מחד, מצרים רואה בסכר הרנסנס "איום על הביטחון הלאומי", ומאידך - לא נראית היערכות לתקיפה של אתיופיה. הדבר נובע מסיבות שונות, אבל המרכזית שבהן היא המצב הכלכלי החמור של מצרים, שנמצאת תחת חובות כבדים. קהיר היא הלווה השלישית בהיקפה מקרן המטבע הבינלאומית (כ-7.49 מיליארד דולר), כמו בנגלדש, ירדן וקניה יחד.
ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון הבינ"ל למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, לא חושב כי צפויה מתקפה מצרית נגד אתיופיה בקרוב, על אף הסכנה למשק המים המקומי. "ראינו כיצד החות'ים תקפו ספינות שהשפיעו על תעלת סואץ, ומצרים לא תקפה. המשטר הצבאי דוגל בפתרונות בדרכים עקיפות ובהפעלת עוצמה רכה, למרות שאנואר סאדאת אמר בעבר כי עדיף למות בקרב עם האויב, ולא מצמא".
הפעלת העוצמה הרכה שבה עוסק ד"ר ברק משתקפת בהיבטים הצבאיים והדיפלומטיים. זה החל באוגוסט אשתקד, עת א-סיסי חתם עם מקבילו הסומלי, חסן שייח' מחמוד, על הסכם לשליחת 10,000 חיילים מצרים למוגדישו. מאז, קהיר כבר הצהירה כי בכוונתה לשלוח אלף חיילים נוספים, והיעד המוצהר הוא מאבק בטרור בסומליה ככלל ובארגון אל-שבאב בפרט. ואולם, בה בעת, סומליה חולקת גבול ארוך במיוחד עם אתיופיה, כזה שאין למצרים כלל. יתרה מכך, ב-2024 הגיעה אתיופיה להסכם עם סומלילנד, שהכריזה על עצמותה מסומליה ב-1991, שלפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה.
א־סיסי מרחיב את הפעילות הדיפלומטית
בזירה הסומלית, קהיר ואדיס אבבה הולכות ראש בראש, אך לצד הפעילות הצבאית - נשיא מצרים מרחיב בחודשים האחרונים את פעילותו הדיפלומטית, במסגרת מה שנראה כניסיון ליצור טבעת חנק של אינטרסים סביב אתיופיה. ב-23 באפריל, א-סיסי יצא לביקור בג'יבוטי, שם נועד עם הנשיא אסמעיל עומאר גוולה. ג'יבוטי היא אומנם אחת המדינות הקטנות ביותר באפריקה, אבל נחשבת לחשובה במיוחד, בשל מיקומה האסטרטגי בגדה המערבית של מיצר באב אל-מנדב.
לא פחות משמעותית היא התלות של אתיופיה, מדינה ללא מוצא לים, בג'יבוטי - דרכה עוברים 95% מהיבוא והיצוא של אדיס אבבה. כך לפי הבנק העולמי. חמישה ימים לאחר ששהה במדינה הקטנה הזו, א-סיסי אירח את מקבילו הסודני, עבדל פתאח אל-בורהן, לפגישה שעסקה בסכר הרנסנס, ובסיומה נמסר מלשכתו של נשיא מצרים, כי השניים דנו "בנקודות המבט של שתי המדינות על הביטחון הלאומי".
השחקנית הבינלאומית עם ההשפעה הרבה ביותר
השחקנית הבינלאומית בעלת ההשפעה הרבה ביותר הן על מצרים והן על אתיופיה היא סין. לאורך 14 שנות הפרויקט דאגו בבייג'ינג להפעיל את הבנקים והחברות שלהם, כדי לנצל את ההזדמנות להגברת התלות האתיופית. ב-2013, סין העניקה לאדיס אבבה הלוואה בסך 1.2 מיליארד דולר לצורך הקמת קווי מתח בין הסכר ובין ערים שונות.
לאורך השנים, חברות סיניות כדוגמת סינוהידרו וגז'ובה נטלו חלק מהותי בבניית הסכר, וב-2019 - בעת ביקור של ראש הממשלה אחמד בבייג'ינג - אף הוגשה לו הצעה למתן הלוואה נוספת של 1.8 מיליארד דולר. בד בבד, בנקים סיניים נרתמו לצורך רכישת ציוד קריטי וטכנולוגיות, שבלעדיו המיזם שבנייתו נמשכה תקופה ארוכה ככל הנראה היה מתקשה להסתיים.
אלא שהסינים לא הסתפקו, ואף אינם מסתפקים כיום, בהשפעה על אתיופיה בלבד. הם משקיעים הון בכל רחבי אפריקה, וכחלק מזאת גם במצרים. כך, בין השאר, בנק הפיתוח של סין (CBD) בחר ב-2009 לפתוח את הסניף הראשון שלו מחוץ למדינה במצרים, וכעבור ארבע שנים בלבד - בנק סין השיק לשכת עסקים בקהיר. ב-2019, אותה השנה שבה הציעו לאחמד הלוואה שמנה, א-סיסי חתם בבייג'ינג על הלוואה של 3 מיליארד דולר מבנק התעשייה והמסחר של סין (ICBC).
בשנה האחרונה, ניכרה הרחבת ההשפעה של סין על צבא מצרים. זה בא לידי ביטוי בתרגיל "נשרי הציוויליזציה 2025" שקיימו הסינים והמצרים, לראשונה אי פעם, במרחק של כ-100 ק"מ ממפרץ סואץ, ובשבוע שעבר נודע כי מצרים החלה להפעיל את מערכת ההגנה האווירית לטווחים ארוכים HQ-9B, שנחשבת למקבילה של S-400 הרוסית. כל אלו מציבים את בייג'ינג בעמדה שבה מצרים תתקשה לתקוף את אתיופיה, בשל תלותה בה.
"המשטר המצרי פועל להתבססות בים האדום ובקרן אפריקה", מסכם ד"ר ברק. "קשה לראות מצב שבו מצרים תתקוף את אתיופיה, בגלל סין. הם מתעצמים באמצעות בייג'ינג גם במערכות מכ"ם. אלו משתנים שמשפיעים על ההימנעות מנקיטת פעולות, לצד המצב הכלכלי החמור".