בודקים את המיתוס. כיבוש הבסטיליה / צילום: ציור: ז'אן־פייר־לואי־לורן הואל
השבוע חגגה צרפת את "יום הבסטיליה", חגה הלאומי. בפריז התקיימו מצעדים צבאיים לעיניו הגאות של נשיא הרפובליקה (החמישית, לאחר נפילת ארבע הקודמות), ומאות אלפים נהנו ממטסי ראווה וזיקוקים. כל זה לזכר 14 ביולי 1789, אז פריזאים מהפכנים הסתערו על מבצר הבסטיליה, הכלא הידוע לשמצה של המשטר המלוכני, שחררו את האסירים והציתו את שלהבת המהפכה הצרפתית. בחוקת הרפובליקה אף יש סעיף שמרשה לנשיא לחון עבריינים קלים ביום זה, כזכר לשחרור סמל הדיכוי. אלא שבפועל, הסיפור המכונן פחות הרואי ודרמטי מהמיתוס שנוצר, ומטרת המהפכנים לא הייתה לשחרר אסירים, אלא משהו אחר.
● בודקים את המיתוס | כמה רוסיה גדולה? פחות ממה שאתם חושבים
● בודקים את המיתוס | מי היה הראשון שהשתמש באריה כסמל שלטוני? לא ממלכת יהודה
נתחיל בבסיס: למה הבסטיליה? משמעות המילה היא "מבצר", וזה הספציפי נקרא "סן אנטואן" והוקם במאה ה־14 כדי להגן על פריז ממזרח. במאה ה־17 הוסב המבנה לכלא על ידי לואי ה־14, שמלך 72 שנה ואסף בזמן השיא הזה לא מעט מתנגדים. על אף שהיו בממלכה מתקני כליאה אכזריים בהרבה, הבסטיליה צברה מוניטין של סמל דיכוי, כשיורשיו של לואי החלו לשלוח לשם אסירים, חלקם רמי מעלה ודרג, בצו מלכותי וללא משפט או הגבלת זמן. אך עד סוף המאה ה־18, ימי המהפכה, המעוז הפך לשריד כמעט נטוש. בעת ההסתערות ההיסטורית, נאסרו שם שבעה גברים: ארבעה זייפני מסמכים, שני "משוגעים", ואציל שמשפחתו ביקשה להרחיק מהחברה. על החבורה שמרו כמה עשרות חיילים, רובם ותיקים שפרשו משירות קרבי פעיל.
אז מה חיפשו שם המהפכנים? תחמושת. טרם ההסתערות הם השיגו אלפי רובים, אך חסרה להם אבקת השריפה להפעילם. באותו זמן המבצר אחסן למעלה מ־10,000 ק"ג ממנה, לצד עשרות תותחים.
לאחר מספר ימי פרעות ומאבק בין ההמונים לחיילי הכתר, בבוקר 14 ביולי הגיעו אלפי פריזאים אל שערי המבצר ודרשו את התחמושת. לאחר כמה שעות של מו"מ עקר, לקראת הצהריים הפסיק השיח וההרג החל. עד היום יש ויכוח מי ירה ראשון, אך פערי הארגון היו ברורים: כמאה פריזאים נהרגו מהצד התוקף, לעומת חיילים בודדים מצד המגנים. אך לבסוף פערי המספרים הכריעו את הכף ואילצו את מפקד הבסטיליה, המרקיז דה לוניי, להיכנע. לצערו, ההמון לא חס עליו, ועם נפילת המבצר הוא נרצח וראשו הוצג לראווה לצד התחמושת שנבזזה.
אם כך, מדוע הפך המבצע הדיי כושל והעקוב מדם הזה לסמל המהפכה שפירקה את המלוכה הצרפתית והפיצה בעולם את ערכי ה"שיוויון, חירות, אחווה"? כי הדימוי חשוב יותר מהעובדות. גם אם "ימי הזוהר" שלה עברו, הבסטיליה סימלה בעיניי הפריזאים את כוחו הבלתי מוגבל של המלך, וכיבושה נתפס כשבירת הדיכוי, שלאחריה המהפכה נפוצה מפריז לשאר צרפת. בהתאם, "שחרור הבסטיליה" הפך לאירוע מכונן כבר בזמן אמת, כשפיסות אבן מהריסות המבצר נמכרו (במחיר מופקע) כמזכרות עם תעודת מקוריות, ותוך זמן קצר המבצר נעלם כלא היה, אך בזכרון הקולקטיבי האירוע נחקק כפעולת גבורה מאוחדת של העם הצרפתי, וכמאה שנים מאוחר יותר הפך ליום חג לאומי.