''ישראל לא ירתה לעבר המפרץ אפילו קליע. איראן כן''. איימן דין על רקע טהרן / צילום: Shutterstock
"אני לא ציוני, אני ערבי. נולדתי בערב הסעודית ואני חי באיחוד האמירויות. אבל למה שאתמוך בארגונים כמו חמאס והחזית העממית שהפכו את הטרור לדרך חיים?", צייץ לאחרונה ברשת החברתית X אדם בשם איימן דין. "ישראל לא ירתה ולו קליע אחד לעבר אף מדינה במפרץ. ובינתיים? ארגוני טרור פלסטיניים חיסלו את הדיפלומטים שלנו, חטפו את המטוסים שלנו, פוצצו את השגרירויות שלנו ושיתפו פעולה עם אויבינו - גם כשהענקנו להם תמיכה פוליטית, כספית ומוסרית במשך עשרות שנים".
● תוקפנות טורקית, סכנה ישראלית: הסערה שיוצר ארדואן בים התיכון
● אירופה, גרמניה וארה"ב: עסקאות נשק חדשות לישראליות
"חמאס ובני בריתו", המשיך דין בסדרת הציוצים, "חברו לאייתוללות באיראן, האויב הקיומי האמיתי שלנו. לא ישראל שיגרה אלפי רחפנים וטילים לעבר סעודיה והאמירויות, זו הייתה איראן - באמצעות החות'ים, בשיתוף פעולה עם חיזבאללה ובברכת חמאס. אז למה שאבגוד בעמי, בביטחוני, בכבודי - כדי לתמוך בקבוצה שהייתה שמחה לראות אותנו קורסים, רק כדי לשרת את שאיפות טהרן? הציונים אינם האויב שלי. האויבים שלי יושבים בטהרן, בביירות, בצנעא ובקרב אותם פלגים פלסטיניים שבגדו בידיים שהאכילו אותם".
אלה אכן דברים נוקבים ומעוררי מחשבה, בעיקר כשמבינים מי עומד מאחוריהם. איימן דין היה בעבר חבר בגרעין הקשה של אל־קאעידה. לאחר שנים רבות בארגון הוא קיבל את ההחלטה המסוכנת מכול: לבגוד באל־קאעידה מבפנים. בסוף שנות התשעים גויס על ידי סוכנות הביון הבריטית MI6 והפך לסוכן כפול. במשך שנים העביר מידע מודיעיני חיוני שסייע בסיכול פיגועים ובהבנת מבנה הג'יהאד העולמי.
כיום, דין הוא מהקולות המרכזיים בעולם בניתוח תופעת האסלאם הקיצוני, לא מתוך עיון תיאורטי אלא מניסיון אישי וממושך. לאחר שנים בשורות אל־קאעידה ובארגונים נוספים, הוא מעניק הצצה נדירה למנגנוני החשיבה, האידיאולוגיה והאסטרטגיה של תנועות ג'יהאדיסטיות, כולל הקשרים האידיאולוגיים בין קיצונים סונים לשיעים. ישבנו עם דין לשיחה כנה בניסיון להבין את המציאות סביבנו דרך עיניו של מי שחצה את הקווים.
"אני חושב שדיברתי בשם הרוב הדומם במפרץ", משיב דין לשאלה מה ניסה להשיג בציוץ המדובר. "במשך שנים סיפרו לנו שהמטרה המרכזית ביותר שלנו חייבת להיות 'המטרה הפלסטינית'. לאחרונה זה מתהפך. החוכמה המקובלת, שאנחנו צריכים לקשור את עתידנו לעניין הפלסטיני, כבר לא נוחה ולא משכנעת".
לדבריו, נקודת המפנה הייתה בתקופת "האביב הערבי". "כשהאביב הערבי הגיע - לדעתי זה היה החורף הערבי המקולל - אנשים הבינו איזה תפקיד מילאו 'האחים המוסלמים' בכל מה שקרה, ככלי לחוסר יציבות וכאוס. בכל פעם שהיה ניסיון להגיע לשלום, הארגונים האלה פוצצו אותו וחיבלו בו. וחמאס, שהוא חלק מהאחים המוסלמים, גם התחיל להיתפס מנקודת מבט כזו".
"איראן היא התמנון, וזרועותיה בכל האזור"
מבחינת דין, האויב המרכזי הוא איראן, והיא שתמכה בחמאס ובנתה אותו לפי מודל חיזבאללה. "אני תמיד שומע תיאוריות קונספירציה שאומרות שהישראלים הם שיצרו את חמאס כדי להפריד אותם מאש"ף. אבל כשחושבים על זה, איך אפשר לשכנע אדם כמו אחמד יאסין וכל שאר המייסדים סביבו ולהפוך את כולם לסוכנים ישראלים?".
מה המטרה האיראנית מאחורי כל זה?
"יש כאן תמנון. הראש בטהרן והזרועות בבגדד, בדמשק, בלבנון, בעזה, בתימן. בדרך זו הוא עוטף שתי מדינות - ישראל וערב הסעודית - כי מנקודת מבטו של המשטר האיראני, הן שתי המתחרות האזוריות, המכשולים לקידום ההגמוניה המהפכנית של האייתוללה באזור".
במילים אחרות, אומר דין, הוא התחיל להבין שלא מדובר עוד בסכסוך ישראלי־פלסטיני, אלא בתמרון גיאו־אסטרטגי של איראן. "התחלתי לראות תמונה גדולה יותר: זה כבר לא קשור לשחרור הפלסטיני, אלה זרועות של איראן שמנסות ללחוץ ולחנוק אסטרטגית שתי מדינות באזור כדי לסחוט אותן. לערב הסעודית היו שני אקדחים לראשה - המיליציות העיראקיות בצפון והחות'ים בדרום, ולישראל שני אקדחים משלה - חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום".
הנקודה העיקרית בציוץ שלך היא שישראל מעולם לא ירתה עליכם אפילו קפצון, ואילו ארגונים פלסטיניים פגעו בכם שוב ושוב.
"תיארתי את מה שאנחנו אומרים סביב שולחן המשפחה כאן במפרץ. אנשים לא מפסיקים לשאול למה אנחנו צריכים לקשור את עתידנו לאנשים האלה, למה להמשיך להיות בני ערובה למטרה הזו, כאשר הפלסטינים עצמם לא בדיוק מעריצים גדולים שלנו. לפעמים אנחנו תוהים, האם הם שונאים את הישראלים כמו שהם שונאים אותנו? כי אם תראו את השפה הארסית שיש לפלסטינים ברשתות החברתיות כלפי סעודים, תזדעזעו. רק תזכירו להם את המילה 'גולפי', שהיא כינוי גנאי לערביי המפרץ, ותראו מיד גידופים אינסופיים.
"לנו יש מילה בשבילם. אנחנו קוראים להם 'ערביי הצפון'. ואנחנו רואים בהם בעיקר אנשים שמקנאים בהצלחה שיצרנו כאן. אנחנו פשוט מוצלחים כלכלית וחברתית והם מקנאים. האיבה בין הצדדים אמיתית".
בבסיס - במה הם מקנאים?
"הם הלכו אחרי הנהגה מאוד מסוימת, בין אם מדובר בפקידים המושחתים של פת"ח או בקנאים הפנאטים צמאי הדם של חמאס. אנחנו הלכנו בעקבות מנהיגים בעלי חזון, פטריארכלים, שיש להם תחושת מנהיגות אבהית־שבטית שהובילה אותנו לנתיב של התקדמות, התפתחות, פתיחות וסובלנות - וזה הולך וגדל מיום ליום.
"תראו איך ריאד השתנתה בעשור האחרון, אני עצמי לא מאמין לשינוי. והם שונאים אותנו בגלל זה. בכל פעם שיש לנו פסטיבל מוזיקה או חנוכת פרויקט חדש, הפלסטינים מגיבים ברשתות החברתיות 'מה הטעם בכל זה אם אחיכם הפלסטינים גוועים ברעב בעזה?'. ובכן, לא אמרנו לכם ללכת למלחמה מטופשת. באותו זמן בדיוק נפתח קניון חדש ברמאללה. אם אחיכם הפלסטינים לא מגלים סולידריות, למה אתם מבקשים אותה מאיתנו?".
הפלסטינים מתגאים לא אחת בכך שחלומם הוא "למות למען המטרה", להיות שאהידים. הם אומרים: "לא אכפת לנו מהחיים - אכפת לנו מהמוות". דין, שבצעירותו רצה להיות איש דת ולמד להיות אימאם, מספר שהעיקרון הראשון שלומדים הוא שמירת החיים: "ברירת המחדל של השריעה היא לשמר חיים - לכולם. שמירת החיים גוברת על כל דבר אחר. ואם הם חוגגים את המוות אולי הם זקוקים לעזרה מקצועית".
"המסע של א־שרע משקף את המסע שלי"
לאחר הפלת משטר אסד בדצמבר האחרון, שכנינו מצפון, סוריה, נשלטים בידי מישהו שכמו דין היה פעיל באל־קאעידה - אחמד א־שרע (הידוע בכינוי אבו מוחמד אל־ג'ולאני). בשבועות האחרונים מתרבים הדיווחים על כך שישראל וסוריה מנהלות מגעים על הסכם או לכל הפחות התקרבות.
אתה מכיר את ארגוני הג'יהאד מבפנים. אפשר לבטוח בא־שרע?
"אולי זה יפתיע אותך, אבל אני מרגיש שהמסע של א־שרע שיקף פחות או יותר את המסע שלי. אני חש שהוא הגיע להבנה, כמוני, עד כמה האידיאולוגיה הזו מסוכנת ורעילה".
א־שרע נסע לעיראק כדי להילחם נגד הכוחות האמריקאיים. הוא נתפס ב־2005 ושוחרר ב־2011. "סוכנת מודיעין מאחת ממדינות המערב שיתפה אותי שהוא היה אסיר למופת בתקופה הזאת. הוא נהג לבקר בספרייה והתחיל להראות שינוי אידיאולוגי ניכר, הכעס שלו הופנה כמעט לחלוטין כלפי משטר אסד ותומכיו בטהרן", אומר דין.
"אחרי ששוחרר פרצה ההתקוממות בסוריה והוא נשלח לשם בתור חבר באל־קאעידה בעיראק (שבהמשך הפך לדעאש), אבל היו לו רעיונות שונים משלהם. ב־2013 זה הגיע לעימות גדול, ומנהיגי הארגון הבינו שזה לא הבחור שלהם. לדעתי, א־שרע הגיע להבנה שהוא לא הולך להפוך את סוריה לאפגניסטן נוספת. הוא לא הולך ליצור טאליבן חדש שיהפוך לאינקובטור לפיגועים נגד המערב". אומר דין. "היום זה ברור כאן במפרץ שהאיש עבד עם המודיעין הטורקי נגד דאעש. הטורקים העבירו לאמריקאים מידע, וכך חוסלו כמה וכמה מבכירי הארגון. בשלב מסוים הוא נפגש בטורקיה ישירות עם האמריקאים, והייתה ביניהם הבנה מסוימת".
אבל היה על ראשו פרס כספי.
"כן, היה פרס כספי למידע עליו, אבל זה היה לפרוטוקול. בפועל, הייתה הבנה שהוא עוזר מאחורי הקלעים. המצב הגיע לכדי כך שבאל־קאעידה באפגניסטן שלחו בכירים לבדוק מה מצבו, והם נהרגו אחד אחרי השני על ידי מזל"טים אמריקאיים".
אבל לכאורה האיש לא מחבב את המערב, בטח לא את ארה"ב.
"לפי מקור מודיעיני שלי, הוא אמר לאמריקאים במפגש שלהם שמעולם לא היה לו שום דבר נגדם. הבעיה שלו היא עם אסד ותומכיו האיראנים, חיזבאללה וכל המיליציות העיראקיות שהורגות את העם בסוריה. הוא מנסה להפריד את האידיאולוגיה הדתית מניהול המדינה. אם תשאל אותו מהם העקרונות המנחים שלו, הוא יגיד שהוא רוצה חשמל, תקשורת, שירותים ממשלתיים, בריאות, חינוך טוב - שהוא רוצה רמת חיים טובה לעמו".
ובכל זאת ראינו סרטוני התעללות במיעוטים, כמו העלווים.
"מה שקרה בחוף הסורי במרץ השנה היה מעשה טרור בין־קהילתי שהוצת על ידי אחד מפושעי המלחמה הגרועים ביותר בצבא אסד, שנמלט והסתתר בהרי החוף. הוא איים על כל מי שלא התנגד מספיק למדינה החדשה, אפילו על העלווים. הוא הוציא להורג בשידור חי 30 אנשי כוחות ביטחון מערים שמזוהות עם המורדים כמו אידליב, ואז אמר 'בואו ותתפסו אותי'. ואנשים מהערים האלה זרמו עם כלי נשק לפני שכוחות הצבא הספיקו למנוע זאת ולעצור את האלימות. היה הרג, אבל הוא לא היה יזום על ידי הנהגת אידליב. העובדה שהמצב לא הידרדר למלחמת אזרחים בסגנון רואנדה זו תופעה מדהימה. נס, למען האמת.
"א־שרע יודע שאם יקרה משהו למיעוטים כל החלומות שלו על רמת חיים טובה לכל הסורים יתפוגגו. הוא יודע איך לשחק את המשחק הבינלאומי. אני לא אומר שהוא עושה את זה מטוב לבו, אני מקווה שכן. כרגע הוא צריך לבנות אומה, והוא יודע שהוא לא יכול לעשות את זה בלי הסכם אי־תוקפנות מקיף עם ישראל".
מה לגבי ישראל בסיפור הזה, מה אתה מייעץ לה?
"המחווה הטובה ביותר שישראל יכולה לעשות כרגע היא לעזור בתחומי המים והחקלאות. הישראלים הם הטובים ביותר במזרח התיכון בתחומים האלה - וזה בדיוק מה שהשכנים שלכם באמת צריכים. אם ישראל רוצה יציבות והכרת תודה משכנותיה, עזרה בביטחון התזונתי ובביטחון המים תעזור מאוד".
הפיתרון למשבר בסוריה: "דיפלומטיה, לא מטוסים"
מה שעשוי לפגוע במגעים עם סוריה אלה העימותים האלימים שהתפתחו השבוע במחוז א־סווידא בין שבטי בדואים סונים לבין קהילות דרוזיות, שהידרדרו גם לחילופי אש מול כוחות הביטחון. מאות נהרגו עד כה, וישראל תקפה מטרות של המשטר הסורי כדי לסייע לדרוזים. הממשל נאלץ להכריז על הפסקת אש, וא־שרע ניסה להרגיע את השטח והצהיר כי "הגנה על זכויות אזרחנו הדרוזים היא בראש סדר העדיפויות שלנו". הוא התייחס גם למעורבות ישראל, ש"מבקשת להפוך את אדמתנו לשדה קרב של כאוס".
לדברי דין, מחוז א־סווידא "לא ניתן לניהול". הוא מסביר כי "זה לא בגלל דמשק, אלא מאחר שהחברה הדרוזית שם מפוצלת עד חוסר תפקוד. יש שלוש סיעות יריבות בשטח הזה, הקיצונית שבהן של חכמת אל־היג'רי - יליד ונצואלה ונאמן לשעבר של אסד. הוא שקוע עד הצוואר בסחר בסמים ומתחבק בגלוי עם גורמים מהמשטר הישן. הוא מעין גרסה מקומית של חסן נסראללה, שמפקח על כאוס, פשיעה ונתיבי סמים".
דין סבור כי "המשטר הסורי הוא לא בדיוק הבחירה הראשונה של אף אחד, אבל הוא הגוף השלטוני דה־פקטו שכולם מתעסקים איתו - וושינגטון, לונדון, ריאד, ואולי בקרוב גם ישראל. תנו להם להתמודד עם הבלאגן שלהם. המשטר הסורי כבר ניסה להתערב. כוחות קלים נתקלו במארב וכוחות כבדים יותר הותקפו מהאוויר על ידי הצבא הישראלי. אז מה עכשיו? אולי שישראל תישא באחריות".
בחשבון ה־X שלו דין פנה ל"חבריו הישראלים" וכתב על א־שרע: "כן, הוא כנראה שטן - אבל לפחות, נכון לעכשיו, הוא מושיט יד ללחיצה, לא פגיון מורעל. הוא אולי נראה לכם כמו מחבל בחליפה, אבל זה בוודאי עדיף ממחבל במדי קרב עם חגורת נפץ. הוא אולי לא לטעמכם, אבל להתעלם ממנו או גרוע מכך, להפוך אותו למטרה? זו לא אסטרטגיה. זו חבלה עצמית. עדיף שטן מחייך ולוחץ ידיים, כזה שאתם כבר מכירים. אולי הוא רק שומר הסף בשערי הגיהינום שלא מאפשר למפלצות גרועות יותר לזחול החוצה, ואם הוא ייפול - שאלוהים יעזור לכולנו".
איך צריך לפתור את המשבר הנוכחי?
"מטוסי F-16 ישראליים לא יפתרו את זה. הם רק יעמיקו את הפצעים, יחזקו את השסעים ויציתו עוד אש. אבל דיפלומטיה, אמיתית, ערבית, פרגמטית, עדיין יכולה להשיב את ההיגיון ולמנוע אסון".
לאחרונה דווח שראשי חמולות באזור חברון מבקשים לעזוב את הרשות הפלסטינית ולהצטרף להסכמי אברהם. איך תפרש את המהלך הזה?
"זה מה שקורה בהיעדר מנהיגות טובה והגונה. הפלסטינים לכודים בין כישלונם של בירוקרטים מושחתים ברשות לבין האידיאולוגיה צמאת הדם של חמאס. אז השבטים מתאחדים, והם קודם כל שואלים מה חמאס והרשות עשו בשבילנו אי פעם? התשובה היא כלום. הם מוזנחים לחלוטין על ידי רמאללה, שם נוסעים במכוניות יקרות, יש קניון חדש ומועדוני לילה. אז מה הם יודעים על השבטים, על האנשים שחיים שם מאות שנים? איפה השירותים שהיו אמורים לספק להם? כשהם מרגישים ככה, הם אומרים: ובכן, אני מעדיף לעשות שלום עם ישראל.
"כאן ההנהגה השבטית ממלאת את החלל. אני תמיד אומר שבאזור שלנו הנהגה מדינתית שמושתתת על ההיררכיה השבטית הפטריארכלית היא הדרך הטובה ביותר להבטיח שגשוג ושלום".