תמונה של דונלד טראמפ עם ג'פרי אפשטיין נתלתה במחאה בתחנת אוטובוס, לונדון / צילום: ap, Thomas Krych
הוא אוסף הצלחות בזו אחר זו, אבל שוקע כמעט בכל סקרי דעת הקהל; הוא שולט במפלגתו ללא מצרים, אבל מאבד את קור רוחו בפומבי ומאחורי דלתיים סגורות. מי יודע כמה מחזאים כבר עובדים על טיוטות, מפני שרק הם, כיד הדמיון הטובה עליהם, יוכלו לנסות ולהסביר את דונלד טראמפ, המככב בו־זמנית בדרמה, בטרגדיה ובפארסה.
● פרשנות | "המלחמה המיותרת" והמלחמה הבלתי מסתיימת
● כותרות העיתונים | "היא מגנה על תל אביב ותגן גם עלינו": המדינה המפתיעה שרוכשת את כיפת ברזל
תזכורת על הצלחותיו בימים האחרונים:
● הקונגרס השלים את חקיקתה של "פקודת הגאון" (Genius Act), המסדירה את השימוש ב"סטייבל־קוין", מטבעות דיגיטליים יציבים, העשויים לשנות מהעיקר את עצם התפיסה של כסף ואת מקומם של הבנקים. בסופו של דבר הם עשויים לייתר את הכלים הפיננסיים שבאמצעותם אמריקה נהנית מבכורה פיננסית. טראמפ היה מעורב בהשתלטות לטובת החקיקה, והוא ומשפחתו (וגם שותף הקריפטו שלהם, סטיב וויטקוף) עומדים לעשות הרבה כסף מן הרגולציה של הסטייבל־קוין.
● הקונגרס קיבל את דרישתו חסרת התקדים לבטל הקצאות של תשעה מיליארד דולר לסיוע בין לאומי ולמימון השידורים הציבוריים בארה"ב. ב־25 השנים האחרונות לא בוטלה אף הקצאה אחת של הקונגרס. הביטול של סוף השבוע ממחיש את המידה שבה הקונגרס כפף את עצמו לרצון הנשיא.
● ביום ה' הודיע סטיבן קולבר (Colbert), אחד משדרי הלילה הפופולריים ביותר באמריקה, כי רשת סי.בי.אס החליטה להפסיק את תוכניתו מן השנה הבאה. הוא מבקר חד לשון של טראמפ. הנשיא, המפורסם בעורו הדק, שונא ביקורת. הוא כתב בחשבון המדיה החברתית שלו ביום ו', "אני אוהב את זה שקולבר פוטר. כישרונו היה קטן אפילו מן המדרוג שלו".
השאלה התלויה ועומדת היא אם סיום עבודתו של קולבר הוא חלק ממאמצי סי.בי.אס לשפר את יחסיה עם טראמפ. רק בתחילת החודש, הסכימה הרשת להסדר עם טראמפ בעניין אחר, המחייב אותה לשלם 16 מיליון דולר למען הקמתה של ספריית טראמפ, לכשתוקם. רשת אי.בי.סי הגיעה להסדר דומה עם טראמפ עוד בדצמבר, שבמסגרתו היא התחייבה לשלם 15 מיליון דולר לאותה ספרייה עתידית.
ברחבי המדיה האמריקאית נשאלת השאלה אם הטקטיקה של טראמפ, להגיש תביעות־ענק נגד כלי תקשורת, מצליחה להלך אימים על מה שטראמפ נוהג לקרוא "פייק ניוז". סי.בי.אס אומרת שההחלטה להפסיק את עבודת קולבר הייתה עניינית ועסקית. לפי ה"ניו יורק פוסט" הפרו־טראמפיסטי, תוכניתו של קולבר הפסידה "בין 40 ל־50 מיליון דולר בשנה". העיתון נמצא בבעלות רופרט מרדוק.
צייר ציור פרובוקטיבי - וחתם בשמו?
צירוף מקרים מופלא זימן את ההודעה על פיטורי קולבר לאותו היום עצמו שבו עיתון אחר של מרדוק, וול סטריט ג'ורנל, פרסם סקופ לא נעים על יחסי טראמפ עם עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין, אשר התאבד בכלאו לפני שש שנים. טראמפ מיהר להודיע שהוא יתבע לדין את מרדוק, את העיתון ואת כתביו על הוצאת דיבה, וידרוש פיצוי של 10 מיליארד דולר.
שני כתבים של העיתון דיווחו ביום ו' על גלויה מצוירת מטראמפ שנכללה באלבום יום הולדת מהודר לאפשטיין מ־2003. הכתבים פרסמו את תוכן הגלויה, שהיה ידידותי להפליא וכלל רמזים מיניים. לפי הדיווח, טראמפ צייר במו ידיו רישום של אישה ערומה, וחתם את שמו על מותניה. העיתון לא פרסם את הצילום עצמו, הנמצא בתיקי האף.בי.איי. הכתבים לא הסבירו איך פרטי הצילום הגיעו לידיהם.
אבל אנחנו חופשיים להניח שעיתון העסקים הגדול ביותר באמריקה (שכמו עיתוני עסקים טובים אחרים כולל הרבה יותר מעסקים) לא היה מפרסם את הידיעה מבלי לבדוק אותה ולחזור ולבדוק. מרדוק עצמו, המנוסה בתביעות דיבה יקרות, לא התקשה לנחש את תגובתו של טראמפ.
משונה ומרתק הוא האופן שבו פרשת אפשטיין קמה לתחייה פתאומית, והפכה לקוץ מכאיב במיוחד בעורפו של נשיא ארה"ב. נראה שהאשמה היא בו ובתומכיו העיקריים, בכללם שני האנשים הפוליטיים מאוד שהוא הפקיד על ניהול האף.בי.איי. הם טענו במשך שנים, כי בתיקי אפשטיין מסתתרת אמת מבעיתה על מה שטראמפ התחיל לקרוא לימים "דיפסטייט", "מדינת הצללים".
אפשטיין הורשע בעבירות מין אבל בזמן התאבדותו הוא עמד למשפט על החשד שניהל רשת זנות של קטינות. בימין הרדיקלי רווחה האמונה, שהרשת הזו שירתה את סטיותיהם המיניות והנפשיות של האנשים הבולטים ביותר במפלגה הדמוקרטית, המכורים לפדופיליה.
בשנים האחרונות בעלי התיאוריה הזו השביעו את טראמפ לפרסם את "תיקי אפשטיין" אם יחזור לשלטון. הוא הבטיח לעשות כן. בחודשים האחרונים, שרת המשפטים שלו, הנוהגת כמו הייתה עורכת דינו הפרטית, פסחה על שתי הסעיפים. תחילה היא הודיעה שהיא בוחנת את התיקים לצורך פרסומם. אבל לפני שבועיים היא תיקנה את עצמה, ואמרה שאין בתיקים האלה שום דבר הראוי לפרסום.
סדק בחומת הנאמנות של הימין הרדיקלי?
השליטה בסיפור המפולפל הזה נשמטה במהירות מידי טראמפ. הוא קיווה להרוג את הסיפור באמצעים הרגילים: לעורר את הרושם שהציפיות לגילויים סנסציוניים מופרכות, ושאת כל התיק הזה המציאו הדמוקרטים - מביל קלינטון, עבור דרך ברק אובמה וגמור במנהל האף.בי.איי, ג'יימס קומי, שהוא עצמו הדיח לפני שמונה שנים. כדי להזכיר לתומכיו בימין מה שנוא עליהם שמו של קומי, טראמפ פיטר בסוף השבוע את בתו של קומי, שעזבה כתובעת מקצועית במשרד המשפטים. היא טיפלה בין השאר בתיק אפשטיין.
טראמפ לא הסתפק בזה, אלא יצא בהתקפה חסרת תקדים על אלה מתומכיו העומדים על פרסום התיק. "שוטים, טיפשים", הוא קרא להם, והעמיד בספק את נאמנותם. הוא עורר בזה סערה של תגובות כעס על פני המדיה החברתית.
לשיטתו של טראמפ, הנאמנות כלפיו חייבת להיות ללא תנאי. והינה, סדק נִבְעֶה והולך בחומת הנאמנות הזו. מדוע בעצם? מדוע הנשיא יוצא מגדרו להסתיר את תוכן התיק? מדוע הוא מגיב בהתפוצצויות כעס על הדרישות לפרסם אותו? מדוע הוא מסתבך בטענות שווא על מוצא התיק? ואם הדמוקרטים אמנם בדו את התיק מליבם, מדוע הם מעולם לא השתמשו בו נגד טראמפ?
הייתכן שהפרשה המשונה הזו, שהעלתה עובש במרתפי האף.בי.איי, מעמידה עכשיו בספק את האפקטיביות של נשיאותו, שלא לומר את עצם עתידה?
קשה מאוד להאמין בזה. אבל המאורע האידיוטי, הלא נחוץ, המגוחך על פניו, של ניסיון פריצה אל משרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין ווטרגייט בוושינגטון ב־1972 התחיל פרשה שהסתיימה שנתיים אחר כך בהתמוטטות נשיאותו של ריצ'רד ניקסון.
בימי טראמפ מוטב להביא בחשבון גם את הדברים שהשכל הישר נוטה לבטל.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.