חתימה על צוואה / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
תביעה שנדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, חושפת את אחת הטעויות הנפוצות בציבור - ההנחה שצוואה היא מסמך מחייב שאינו ניתן לשינוי. בפסק הדין דחה בית המשפט את תביעתה של ידועה בציבור לקבל מחצית מדירת מגוריה עם בן זוגה שהלך לעולמו, ואף לא הכיר בזכות המגורים שהובטחה לה בצוואת בן הזוג.
● ההורים הורישו את הדירה לבן, הגרושה תבעה חלק. כמה היא תקבל?
● על מה חשוב להקפיד לפני שעורכים צוואה? כך תבטיחו העברת רכוש מיטבית
התובעת והמנוח עברו להתגורר יחד בדירתו של המנוח בשנת 1998. שניהם היו גרושים עם ילדים מנישואים קודמים, והם חיו ביחד בדירה במשך 20 שנה, עד למותו של המנוח.
בשנת 2006 המנוח ערך צוואה, שבה הוריש את דירתו דווקא לגרושתו, כנראה מתוך מטרה שתעבור בבוא היום לילדיו, ועם זאת הורה כי בת זוגו תקבל זכות מגורים לכל ימי חייה, ללא תשלום שכר דירה, אך תוך נשיאה בעלויות האחזקה.
התובעת הייתה מודעת לצוואה, ולטענתה הסתמכה עליה והייתה רגועה שזכות מגוריה הובטחה לה עד שארית ימיה. אלא שלאחר מות המנוח גילתה התובעת כי כבר בשנת 2013, בעת ששהתה בחופשה בחו"ל, המנוח פנה עם בנו מגרושתו לעורך דין וחתם על הסכם מתנה להעברת בעלותו בדירה לבן. לפיכך לאחר מותו של המנוח, הבן הורה לתובעת לפנות את הדירה.
לא נמצאה כוונה לתת זכויות בדירה
ראשית דן בית המשפט בשאלה האם יחסיהם של התובעת והמנוח עלו לכדי מערכת יחסים של "ידועים בציבור", והשיב על כך בחיוב, לאור העובדה שהם ניהלו משק בית משותף במשך 20 שנה.
עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים. על אף הקלת נטל ההוכחה לשיתוף בדירה, ששימשה למגורי בני הזוג במשך עשרות שנים, בית המשפט לא מצא "דבר מה נוסף", פרט למגורים המשותפים, שיבסס כוונה של המנוח להעניק לתובעת זכויות קנייניות בדירה.
הדירה נרכשה קודם ליחסיהם של בני הזוג, והתובעת לא השקיעה בדירה כספים עצמאיים. גם העובדה שהתובעת עצמה טענה כי הסתמכה על הוראת צוואה, המעניקה לה זכות מגורים בלבד, מלמדת שהבינה שהדירה אינה שייכת לה.
טענות התובעת לביטול ההסכם בין המנוח לבן נדחו, כיוון שלא הוכח כי העברת הבעלות בדירה לבן נעשתה מתוך לחץ, טעות או מניפולציה על המנוח. זכותו של אדם להעניק את רכושו כרצונו בעודו בחיים, אף אם הדבר סותר את רוח צוואתו.
את הצוואה ניתן לשנות בכל רגע
כעת נדרש בית המשפט לבחון מה גורלה של זכות המגורים שהמנוח ציווה לתובעת בצוואתו, בהתחשב בעובדה שהדירה כבר אינה חלק מהעיזבון. למרות שבית המשפט קיבל את טענת התובעת, שהעברת הדירה מהמנוח לבנו נעשתה באופן מכוון בהיחבא מאחורי גבה, והתקשה להבין את המניע למהלך - הוא לא מצא מקור סמכות לכפות את הוראת הצוואה על הבן.
אילו המנוח היה מוריש את הדירה לבנו בצוואה, ניתן היה לפרשה ככוללת תנאי המבטיח את מגורי התובעת, אולם מאחר שהמתנה הושלמה עוד בחייו של המנוח, והיא לא כללה תנאי המבטיח את מגורי התובעת ללא עלות, אלא רק את מגורי המנוח עצמו - הרי שהוראת הצוואה פשוט חסרת תוקף מעשי.
ניכר כי בית המשפט לא חש בנוח עם התוצאה לפיה הידועה בציבור מפונה מהדירה, ששימשה למגוריה במשך 20 שנה, ללא פיצוי, וייתכן כי בשל כך לא חייב אותה לשלם לבן דמי שימוש עבור המשך מגוריה בדירה לאורך ארבע שנות ההליך המשפטי.
עם זאת, בשורה התחתונה המסר הוא ברור: לא ניתן להסתמך על הוראה בצוואה, שממילא ניתן לשנותה בכל רגע וללא הגבלה, ויש לפעול לעגן זכויות בחוזה מחייב.