אסדת קידוח לוויתן / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
עסקה הענק ההיסטורית של ניו-מד למכירת 130 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) ממאגר לוויתן למצרים תמורת כ־35 מיליארד דולר היא מפץ אזורי, לא פחות. לאו דווקא בזכות ה"סקייל" של העסקה, כי אם העיתוי: בתקופה שבה רואים כיצד מעמדה המדיני של ישראל בעולם מתערער, המדינה הערבית הגדולה במרחב - זו שעד לא מזמן הדהדו כי היא עלולה לחזור להיות אויבת - סוגרת עסקה שמגבירה דרסטית את התלות שלה בגז הישראלי.
● 35 מיליארד דולר: ניו-מד חתמה על עסקת ענק לאספקת גז למצרים
● חוזה בשווי 80 מיליון דולר: ניו-מד הישראלית תקדח בשני מאגרי גז בבולגריה
כבר כיום, משק הגז המצרי תלוי כמעט לחלוטין בגז מישראל. זה השתקף לפני כחודשיים כשהפסקות ההפקה במאגרי לוויתן וכריש אילצו לווסת יותר גז מתמר למשק המקומי, וחלקים רבים במצרים נכנסו לעלטה. מזג האוויר האופייני של מצרים ככלל והשפעות ההתחממות הגלובלית בפרט, יוצרים במדינתו של עבד אל־פתח א־סיסי סיטואציה שבה תצרוכת החשמל בקיץ גבוהה בכ־30% מהממוצע, ובחורף נמוכה בכ־30% מהממוצע. על כן, כשהפסקה שכזו מתבצעת ביוני, צפות הבעיות.
כניסה ל"סופה המושלמת"
בשנת 2024 ייצאה ישראל למצרים, למרות השפעות מלחמת חרבות ברזל, שיא של 10 BCM, עלייה של כ־16% מב־2024. היצוא למצרים מתבצע באמצעות שני קווי הולכה: הקו הימי EMG המוליך מחוף אשקלון לאל־עריש, וקו ירדן־צפון, המתחבר למערכת ההולכה הירדנית, ומשם מוליך את חלק מהגז הטבעי למצרים. לירדן, אגב, יוצאו אשתקד 3.1 BCM, צמיחה של 6%. עם זאת, הפוטנציאל בירדן נמוך לאין שיעור מזה של מצרים, שהיא מדינה גדולה בהרבה.
העסקה של ניו-מד מהווה ניצול הזדמנות מובהק של הסיטואציה במצרים, שמשק האנרגיה המקומי נכנס בה ל"סופה המושלמת". צמיחת האוכלוסין (מכ־44 מיליון איש ב־1981 לכ־100 מיליון איש ב־2020), ההתחממות הגלובלית, ומעל הכל כישלון מהותי בניהול משאבי האנרגיה המקומיים - הם שהביאו את מצרים לסיטואציה שבה על אף הרגישויות הרבה בעולם הערבי, היא חותמת כעת על עסקה שכזו.
ב־2021 הגיע קצב ההפקה המצרי השנתי ל־71 BCM, שיא שהביא אופטימיות. אולם, תקלות שנבעו, בין השאר, מהפקה לא אחראית בקצבים גבוהים מדי הביאה לצניחת הפקה בקצב שנתי ממוצע של 14%, עד ל־45 BCM בלבד ב־2024. בזמן שהתצרוכת השנתית המצרית עומדת על כ־70 BCM, זהו גזר דין מוות למשק האנרגיה המקומי. רמת הפספוס של קהיר היא אדירה. פוטנציאל משק הגז המקומי גדול, עם סך עתודות שמסתכם בכ־2,209 BCM, תוך שזה של מאגר לוויתן - הגדול ביותר של ישראל - על כ־600 BCM. הפער טמון בטיב הניהול האסטרטגי.
יישום העסקה ייכנס לתוקף כבר בשנה הבאה
לניו-מד יש פריבילגיה בלתי מבוטלת במשק האנרגיה האזורי, והוא המנכ"ל שלה מאז 2011 - יוסי אבו. הוותק שלו באותו התפקיד הביא ליצירת מערך קשרים יוצא דופן עם בכירי האנרגיה באזור, ממצרים ועד טורקיה. מערכת היחסים הזו כה קרובה, עד שהוא הפך לחבר של ממש של הבכירים המצריים, ופניו הפכו למוכרות במסדרונות משק האנרגיה המצרי כמו דמות מקומית. על כן, ייתכן כי זה לא צריך להפתיע שבתוך שנתיים, "בלבד" בהתחשב בכך שזו תקופת מלחמה, המשא ומתן הבשיל להסכם היסטורי.
בסיכומו של דבר, השלב הראשון בעסקה, שכולל כ־20 BCM, צפוי להיות מיושם כבר מהשנה הבאה. הסיבה לכך היא הצורך המיידי של המצרים בגז הישראלי. הם כבר לא מביטים ליצוא הגז הטבעי המונזל (LNG) שהביא להם הכנסות נפלאות עד לפני שנים ספורות בזכות הפקת שיא מקומית, כי אם מבחינתם הם רוצים להבטיח את השלטון. א־סיסי ואנשיו מבינים כי הם מעדיפים ביקורת על מערכת היחסים עם ישראל, מאשר להיות שרויים בסכנה להפיכה, משום שלאזרחיהם לא יהיה חשמל בקיץ הקשה.
כלפי חוץ דואגת חברת אחזקות הגז הטבעי המצרית (EGAS) לשדר כי עובדים, ורק לאחרונה הכריזה על 13 קידוחים קרובים בשישה בלוקים. החברות המעורבות כוללות, בין השאר,קונסורציום של שברון מצרים ושל, IPR ופרנקו. אך, אלו תהליכים שגם אם מתממשים (וזה לא בטוח כלל וכלל), לוקחים שנים. על כן, נותרו שתי אפשרויות, רעות כלכלית או פוליטית עבור מצרים: LNG שהוא רע כלכלית כי הוא יקר בהרבה מהגז הישראלי בצינורות, או הגז הישראלי שרע לא־סיסי פוליטית. בשורה התחתונה, הוא בחר באפשרות הרעה פוליטית, מתוך אמונה שהיא תסייע לו לשרוד בשלטון בטווח הרחוק.