ג'וש האמר / צילום: ויקיפדיה - Elekes Andor
ג'וש האמר הוא אדם רב פעלים בימינו. הוא עורך דין המתמחה בחוקה, עורך בכיר במגזין היוקרתי Newsweek, בעל טור המתפרסם בכמה מהעיתונים הגדולים בארה"ב ומנחה פודקאסט פופולרי. כל אלה הפכו את האמר, יהודי מאמין, לאחד הקולות המובילים בזירת השמרנות האמריקאית.
● אצבע בעין של ארדואן: המדינה שהגישה לארה"ב הצעה מפתה
● בלי תואר: הוא הפך למיליונר לפני גיל 30, עשה אקזיט לאמזון ומושקע ב־47 חברות
השנה התחדש האמר בתואר נוסף - סופר, כאשר ספר הביכורים שלו עוסק דווקא בישראל ומהווה מעין כתב אישום תרבותי וגם קריאת השכמה. בספר ("ישראל והציוויליזציה: גורלה של האומה היהודית ועתידו של המערב") טוען האמר שהמאבק של ישראל איננו מקומי בלבד - אלא משקף משבר רחב יותר במערב: התנגשות בין מסורת מקראית לבין תרבות מודרנית אבודה ברלטיביזם מוסרי, חילון ואידיאולוגיה מתפוררת.
בראיון לגלובס, האמר מדבר על הקרע הגובר סביב ישראל בתוך המחנה השמרני והפערים הבין־דוריים בתמיכה בה, ומסביר למה בעיניו ההגנה על ישראל איננה רק אינטרס אסטרטגי - אלא שליחות תרבותית בשימור יסודות הציוויליזציה המערבית.
"הבייבי בומרס תומכים בישראל, דור ה־Z פחות"
לפני כמה שבועות, במסגרת כנס של ארגון הסטודנטים השמרני הגדול בארה"ב, Turning Point, האמר ניהל על הבמה דיבייט בנוגע לישראל והמלחמה בעזה מול הקומיקאי האנטי־ישראלי דייב סמית'. האמר טען שישראל וארה"ב חולקות ערכים אידיאולוגיים ומדיניות ביטחונית אסטרטגית, ויש להן זיקה עמוקה כחלק מהגנת המערב. מנגד, סמית' טען שמדיניות ארה"ב מושפעת באופן מזיק משיקולים הקשורים לישראל, וכי יש צורך בגישה יותר ניטרלית ולא־מעורבת. הוא גם האשים את ישראל ברצח עם וקרא לעצירת כל תמיכה וסיוע לישראל.
השמרנים בארה"ב, ברובם, תמיד תמכו בישראל. והנה, מה שהתחיל כתנועה קטנה סוחף היום את הימין האמריקאי. איך זה קרה לדעתך?
"זו שאלה מורכבת, נוכל לבלות שעות בניסיון לאתר את המקור האמיתי של כל זה. בימין האמריקאי תמיד היה קו מחשבה שהוא לפעמים אנטישמי לחלוטין", אומר האמר, ומזכיר שוויליאם פ. באקלי, מהאבות המייסדים של השמרנות החדשה בארה"ב, גירש מהתנועה מספר פעילים "בעייתיים" בשנות ה־50-60 - בהם ג'וזף מקארתי, שניסה לחבל במאמצים להעמדת פושעי מלחמה נאצים לדין. "ומצד שני, הרי שהשמרנים היו תמיד חלוקים בכל הנוגע למדיניות חוץ. ומסיבות שונות, לעתים קרובות יש לישראל תפקיד עצום בכל הנוגע לדיונים על מדיניות החוץ של ארה"ב".
לדבריו, "אם מסתכלים על הסקרים כרגע, יש מעין פער דורי הן בתוך הימין והן בתוך ארה"ב בכלל. בקרב דור הבייבי בומרס יש תמיכה גורפת, במיוחד בימין, במדינת ישראל. גם דור ה־X די תומך. ילידי דור המילניאלס, שאני אחד מהם, עדיין נוטים לתמוך בישראל - אם כי התמיכה מתונה יותר בהשוואה לדורות קודמים. דור ה־Z כבר הרבה פחות עם ישראל".
למה זה קורה?
"הרבה צעירים בימין, ובכלל בארה"ב, גדלו בהקשר של הגנגסטרים המוסריים והניאו־שמרניים הכושלים שניסו להקים דמוקרטיות חוקתיות מחולות המדבר של בגדד, עיראק והרי הטליבאן באפגניסטן. כל זה נעשה מתוך טענות מגוחכות שכל בני האדם בעולם מאמינים באותה תפיסה ייחודית של חירות. ואז, בהרחבה הגיונית, ננסה לכפות אותה גם אם הם לא רוצים אותה שם. זה לא נגמר טוב, וזה לגמרי בסדר להגיד את זה בפה מלא.
"ילדי הדור הצעיר רואים שחלק מהאנשים שתמכו במדיניות הזו, היו גם תומכים נלהבים של ישראל. העניין הוא שזה בהחלט לא אותו דבר. בספרי, טענתי שממשל בוש לא היה כל כך פרו־ישראלי. באופן פרדוקסלי התפיסה הזו הפכה לבומרנג על התמיכה בישראל. ובגלל הספקנות לגבי מעורבות צבאית אמריקאית או התערבות חוץ, אנשים מתחילים להסתכל על ישראל כמדינה זרה שהרבה פוליטיקאים אמריקאים מדברים עליה".
בנוגע לעד כמה האנטישמיות משחקת תפקיד באירוע, האמר אומר כי יש "פלח מאוד קטן בימין כאן, שהוא יותר ויותר אנטישמי באופן כמעט נואש. אני לא מתיימר לדעת מאיפה בדיוק זה מגיע וכמה מזה אורגני, אבל אם הייתי צריך לנחש - זה הרבה מימון וארגון מבחוץ. אבל ודאי שיש פלח קטן וקולני שהוא אכן אנטישמי".
"היהודים בארה"ב נמשכים ימינה"
אבל יותר מכל זה, אומר האמר, הדבר המזיק והמסוכן ביותר לטווח הארוך הם התהליכים שמתרחשים בחוגים הנוצריים: "במשך זמן רב הנצרות בארה"ב הייתה פילושמית (בעלת חיבה ליהדות, א"ו), מהסיבה הפשוטה שאוונגליסטים אמריקאים הבינו שלתנ"ך העברי יש תפקיד חיוני בסיפורה של ארה"ב והציוויליזציה המערבית. עכשיו אנשים כמו טאקר קרלסון, שמנסה להציג בצורה נלהבת את תיאולוגיית ההחלפה, אומרים שהרעיון שזכותו של העם היהודי להיות העם הנבחר ושישראל היא מולדת אבותינו המקראית, אלה שטויות. זה עדיין בשוליים, אבל זה משהו שחייבים להתייחס אליו".
על העימות עם דייב סמית', שמבקר באופן חריף את ישראל ומפיץ מסרים אנטי־ישראליים קיצוניים, אומר האמר כי "בעולם מושלם הייתי מנהל את הוויכוח הזה עם אנשים כמו ג'ון מירסהיימר, שכתב על זה ספרים וחקר את הנושאים האלה במשך שנים, ולא עם קומיקאי מדרג נמוך ופרשן פוליטי לא חכם במיוחד. מצד שני, לדייב סמית', לטוב ולרע, יש קהל עוקבים גדול ברשתות החברתיות. והרבה אנשים, במיוחד צעירים, נוטים להקשיב למה שיש לו לומר".
סמית' אמר לך בעימות שגם הוא יהודי, אז הוא לא יכול לתמוך באנטישמים. מה דעתך על תופעת ה"כיהודי מותר לי לבקר את ישראל", שלא אחת מביאה איתה ביקורת שנדמית יותר כשנאה טהורה?
"זו בעיה שאני צועק עליה כבר הרבה זמן. ארגונים אנטי־ישראלים ואפילו אנטי־יהודים שמים כמה יהודים בפרונט והופ - הם לא יכולים להיות אנטישמים. יש גם ארגונים שממש משתמשים בשם יהודי כדי לקדם מדיניות נוראית ואנטי־ישראלית, למשל Jewish Voice for Peace או If Not Now. האנשים האלה ביסודו של דבר, אם נהיה כנים בצורה הכי ישירה, הם יהודים רק בשם. במהות אני לא רואה מה יהודי בהם".
מה זה אומר לגבי הקהילה היהודית בארה"ב בטווח הארוך?
"כמי שמקדיש תשומת לב רבה למגמות הדמוגרפיות של יהודי אמריקה, אני דווקא אופטימי מאוד לגבי המסלול הנוכחי של האוכלוסייה היהודית האמריקאית. יהודים דתיים ואורתודוקסים כאן, בדומה לישראל, נוטים להיות שמרנים יותר מבחינה פוליטית. הם מתחתנים עם יהודים ויש להם לרוב יותר ילדים, הם מתרבים. ומי באופן לא פרופורציונלי לא מתחתן עם יהודים אחרים ולא מגדל ילדים יהודים? ובכן, האנשים הליברליים מבחינה פוליטית, שמהם יוצאים המפגינים שעליהם דיברנו כרגע. בעצם יש כאן סוג של גזירה דמוגרפית".
האמר משתף כי הרבה יהודים, בעיקר במדינות שנשלטות בידי המפלגה הדמוקרטית, חוששים מהאגף הרדיקלי במפלגה. לדבריו, רואים את זה בניו יורק, כאשר הוא מגדיר את הגעתו הצפויה של זוהרן ממדאני למשרד ראש העיר כ"אסון מוחלט" ו"צעד רדיקלי".
"השמאל האמריקאי משתנה", ממשיך האמר, "זו כבר לא המפלגה הדמוקרטית של שנות ה־60. אלה פשוט לא אותם אנשים, הם כבר כמעט לא קיימים. האלמנט השמאלי של המפלגה הדמוקרטית נמצא במגמת עלייה. הרבה אנשים יהודים בהחלט עוברים רדיקליזציה, בהיעדר מונח טוב יותר, ולעתים קרובות נמשכים ימינה. זה תהליך איטי מאוד, אבל זה בהחלט קורה".
"אמריקה לא יכולה לטמון ראשה בחול"
דיברת לאחרונה על דוקטרינת טראמפ בתחום יחסי החוץ. תשרטט לנו בגדול מה זה אומר?
"מלחמת איראן, שאגב הייתי במהלכה בישראל עם אשתי ועם בננו בן החצי השנה, מדגימה איך שטראמפ רואה בבסיסו את ההתערבות הצבאית מחוץ לגבולות ארה"ב. מפציצי B-2 שנכנסו לשלושה מתקנים ואז יצאנו, ונגמר. ההנחה הבסיסית של טראמפ והצוות שלו היא ששיטת בניית אומות וכפיית דמוקרטיה עליהן הייתה שגויה, וזה לא הלך כמתוכנן. אנחנו יודעים את זה כי אנחנו יכולים להסתכל על התוצאות האמפיריות של עיראק, אפגניסטן, לוב ועוד.
"מצד שני, דונלד טראמפ מבין שהרעיון שאמריקה פשוט תטמון את ראשה בחול כמו יען ותנתק כל קשר עם העולם - הוא בלתי סביר לחלוטין. אמריקה היא עדיין המדינה החזקה בעולם, ויש לה אינטרסים אמיתיים ברחבי הגלובוס. מה שזה אומר בפועל, זה שיש אינסטינקט בסיסי לא להתערב יתר על המידה בעניינים גלובליים. אבל כשמישהו מנסה להתעסק איתה, אמריקה תחזיר אגרוף בעוצמה כפולה פי שניים - והיא תעשה זאת בצורה כירורגית שלא תביא לאסקלציה".
איך?
"הדרך לעשות זאת היא להסתמך על בעלות הברית שלנו באזור, לפחות באופן חלקי. בעלות הברית יכולות לעזור לאבטח את האזור שלהן באופן שמשפיע לא רק על האינטרסים הלאומיים שלהן, אלא גם על האינטרס הלאומי של ארצות הברית. זוהי למעשה ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה לבעלת ברית".
לקראת הפעולה באיראן רבים משונאי ישראל במחנה טראמפ טענו שההתערבות הזאת תביא למלחמת עולם שלישית שתביא להרג אלפי אמריקאים. "אירועי איראן הפריכו את דברי כל התועמלנים של מלחמת העולם השלישית, אנשים כמו דייב סמית' וטאקר קרלסון טעו באופן חד משמעי. זה היה שיעור מבריק במדינאות ובמנהיגות פוליטית. בין הישגיו הפוליטיים הגדולים ביותר בכל הזמנים של דונלד טראמפ".
הקשר בין התנ"ך היהודי לציוויליזציה המערבית
עבור האמר, ישראל איננה עוד מדינה בין מדינות - אלא עוגן ציוויליזציוני שיש להגן עליו. עבורו לא מדובר רק בטיעון פוליטי, אלא במסע אישי. בספרו הוא כותב בגילוי לב על חזרתו ליהדות האורתודוקסית והשינוי שחל בו באופן אישי ביחס לשורשיו.
בספר אתה טוען שהבסיס לציוויליזציה המערבית הוא התנ"ך והעם היהודי, ולכן חשוב למערב לשמור על ישראל.
"קראתי לספר 'ישראל וציוויליזציה' מסיבה ברורה, והיא שאני חושב שחשוב לדבר על החלק של הציוויליזציה עצמה במשוואה הזו, לא רק על ישראל. אז 7 באוקטובר קרה, ולעולם הייתה הזדמנות ברורה לבחון את המעשה הנורא הזה של רוע ברברי ורצח עם, שבוצע על ידי כת מוות אסלאמית מהמאה השביעית נגד תרבות חופשי ת, משגשגת ותוססת, אומה שבמקרה היא ביתו של התנ"ך. העובדה שהעולם היה כל כך מבולבל לגבי באיזה צד במשוואה לצדד, מצביעה על כך שאנחנו נמצאים בנקודת מפנה בכל הנוגע לשאלה האם אנחנו בכלל מזהים את עצמנו בציוויליזציה מערבית.
"אני סבור שהתנ"ך משחק תפקיד עצום בעיצוב מי שאנחנו במערב, לא רק כיהודים. האבות המייסדים האמריקאים, אגב, לא היו מבולבלים אפילו במעט. אנשים כמו בנג'מין פרנקלין ותומס ג'פרסון הציעו שהחותם של ארה"ב יהיה משה רבנו שיבקע את ים סוף, כשבני ישראל עומדים מאחור".
האמר מפרט עוד מספר דוגמאות לכך שארה"ב שאבה את ראשיתה ואת רעיונותיה מהמסורת היהודית, ואז מוסיף: "בלי התנ"ך, למעשה, אנחנו כלום. וזה דבר מאוד קריטי עבור הרבה אנשים בשנת 2025 לחשוב עליו. ואם חושבים על ציוויליזציה בצורה הזו, אני חושב שמובן שבאופן טבעי יש פרמיה מיוחדת ליחסי ארה"ב־ישראל. אמריקאים בני זמננו צריכים להבין יותר מכל דבר אחר מאיפה המדינה הזאת מגיעה, מאיפה הציוויליזציה הזאת מגיעה. לטענתי זה מתחיל עם ההתגלות של אלוהים לבני ישראל, זה מתחיל עם העברית".
מה בעצם הסכנה כאן, מי מאיים על התפיסה הזו?
"טענתי היא שהציוויליזציה המערבית ניצבת בפני מתקפה תלת־גונית מצד מה שאני מכנה 'ווקיזם' (מלשון Woke - נעורות, א"ו), אסלאמיזם וניאו־ליברליזם עולמי. האחרון קצת יותר קשה להגדרה. זו התפיסה שלא יהיו גבולות, לא תהיה דת, שאין שום דבר מיוחד לגבינו. הציווי ההומוגני לנסות להפוך את כולנו לחלק מהגוש הגלובלי. אז מבחינתי זה סוג של איום הגמוני שלישי. אבל הנקודה כאן היא שכדי להתאחד ולעמוד לצד הציוויליזציה שלנו, צריך לעמוד לצד משהו. כאילו, אי אפשר להגיד 'אני מתנגד לזה' בלי להאמין במשהו. זה נכון לכל סוג של ויכוח ובכל סוג של דיכוטומיה מוסרית ופוליטית. בספר אני טוען שמה שאנחנו צריכים לעמוד עליו הוא מה שהפך אותנו לגדולים מלכתחילה - התנ"ך".
לדבריו, "מה שמעניין לגבי מדינת ישראל של היום הוא שאם מסתכלים על שלושת האיומים הללו, ווקיזם, אסלאמיזם וניאו־ליברליזם עולמי - ישראל היא במקרה קצה החנית נגד כולם. תחשבו רגע על כל אדם בשמאל ה'ווק' בארה"ב וכמה הוא אובססיבי לגבי העם היהודי וישראל. הם באמת מקדישים זמן לא פרופורציונלי להתמקדות ביהודים ובמדינה היהודית".
גם כאן, אנשים רבים שישמעו אותך מדבר על מה ישראל המקראית מציעה לעולם, יגידו שאתה אדם משיחי שמציע משהו שהם לא מעוניינים בו. אתה מסוגל להבין את החשש מהדברים שלך?
"תראה, אני לא בטוח שרוב הישראלים חוששים ממה שאני אומר. אני גם לא מבין ממה יש לחשוש. ודאי שיש כאלה שעצם השימוש במונחים גורם להם חשש, אבל אני מנחש שזה מיעוט מהאליטה הישנה של הדורות הקודמים".
שמרנים אמריקאים רבים אומרים שישראל מנסה לשווק את עצמה ומדגישה את הפלורליזם שלה, את מצעדי הגאווה, זכויות המיעוטים והמסיבות בת"א וכו', אבל האמת היא שזה לא מה שמושך את רוב תומכיה הגדולים באמריקה, נכון?
"ישראל צריכה להפנים את המסר שהמדינות ה'נאורות' במערב אירופה ומי שחושב כמותן לא יהיו איתה באמת. נחשו מי באמת יהיה שם עבורכם? מקומות כמו ארה"ב ומדינות נוצריות יותר מבחינה היסטורית, או מדינות לאומניות חזקות שחולקות סלידה מהאסלאמיזם, כמו הודו. אלה הדברים שישראל צריכה לחשוב עליהם. התפיסה שישראל צריכה לעשות כל דבר מלבד להכפיל, לשלש ולרבע את אופיה היהודי ולשווק את הפן הזה לעולם - היא מגוחכת לחלוטין, לדעתי".