ארנון בר-דוד, יו''ר ההסתדרות / צילום: דוברות משרד הביטחון
"אם הייתי יודע ששביתה, לא רק של יום אחד אלא יותר, תסיים את העניין, תפסיק את המלחמה ותחזיר את החטופים - הייתי הולך על זה בכל הכוח. לצערי, ולמרות שהלב שלי מתפוצץ מעצבים, אין לזה תוחלת". כך נימק ביום ב' יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, את החלטת ההסתדרות שלא להצטרף לשביתה המתוכננת במשק ביום ראשון הקרוב כחלק ממאבק משפחות החטופים. בר-דוד הבהיר כי יקרא להנהלות ולוועדים לאפשר לעובדים להשתתף באירועי המחאה, "לפי צו ליבם, מבלי לפגוע בזכויותיהם כעובדים".
● החברות שישבתו עם משפחות החטופים, אלה שלא ומי עדיין על הגדר
ברקע החלטתו של בר-דוד מצויה הטראומה שחוותה ההסתדרות בספטמבר 2024, כאשר בית הדין לעבודה בלם את השביתה שהכריז ארגון העובדים בעקבות רצח ששת החטופים בעזה. בר-דוד הצהיר אז כי "אי-אפשר לעמוד מול זעקות ילדינו שנרצחים במנהרות בעזה, זה בלתי מתקבל על הדעת".
"לא הובהר הקשר"
נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, הדס יהלום, קבעה אז כי מדובר בשביתה פוליטית, וכי "לא הובהר הקשר בין הרג החטופים בידי בני עוולה ובין היבט כלכלי למשק". שביתה פוליטית לא מכוונת נגד המעסיק אלא נגד המדינה, ומבקשת לקדם שינוי במדיניות שאינו נוגע ישירות ליחסי העבודה.
"ההחלטה לתמוך במשפחות אבל לא לעשות שימוש בנשק השביתה היא מוצדקת, כי בשלב הנוכחי אין עילה משפטית להשבתת המשק", אומר עו"ד נחום פינברג, מומחה לדיני עבודה ומייסד משרד נ. פינברג. לדבריו, "גם אם בר-דוד תומך אישית בהפסקת המלחמה, הוא לא יכול להשבית בכובע שלו כיו"ר ההסתדרות".
פינברג סבור כי אם בהמשך תהיה על הפרק החלטת ממשלה להפר פסיקה של בית המשפט העליון, ההסתדרות תהיה חייבת להשבית את כל המשק בשם ההגנה על הדמוקרטיה. "במקרה כזה, ספק אם בית הדין יתערב".
מנגד, יש הסבורים כי היה מקום לשבות כבר עכשיו. "אי-אפשר עוד להמשיך עם אותה פרשנות היסטורית של זכות השביתה. חייבים לעדכן אותה למצב שבו המדינה משנה את פניה, וזה משפיע על העובדים" - כך אומרת עו"ד סיגל פעיל, מומחית לדיני עבודה.
לדבריה, "בית הדין לעבודה שגה כשהפסיק את השביתה הקודמת. החוק מתיר לארגוני עובדים להכריז על שביתה גם בעניינים שאינם קשורים ישירות ליחסי עבודה, והמעמד של ההסתדרות מצדיק הכרזה על שביתה חוקית בנושאים הנוגעים לעתיד המדינה".
פרופ' גיא מונדלק, מומחה לדיני עבודה מאוניברסיטת תל אביב, סבור כי "ההסתדרות לא מנסה לאתגר את הפסיקה לגבי שביתה פוליטית ולהביא לחשיבה מחדש בנושא. נראה שהיא גם לא רוצה לעמוד בחזית".
מונדלק מסביר כי ניתן לסטות מהאיסור על שביתה פוליטית אם מצמידים לנושא החטופים או שלטון החוק סוגיות כלכליות. "מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין יציבות שלטונית ובין הגנה ושמירה על זכויות עובדים. זה קשור לירידה בפריון ובהשקעות זרות, הגירה של עובדים וכמובן עלויות ישירות של מלחמה ושל קונפליקט פנימי שמהוות נטל תקציבי קשה".
"נסיבות קיצוניות"
מונדלק מציע לבחון מחדש מהי שביתה פוליטית. "אם לעובדים מותר לשבות רק על האינטרס הצר שלהם, כי הם רוצים עוד כסף, זה אומר שעבודה נועדה רק לייצר הכנסה. אבל מקום עבודה הוא זירה משמעותית מבחינה כלכלית וחברתית. שביתה היא צעד קיצוני, אבל אנחנו בנסיבות קיצוניות שבהן אי-אפשר עוד להסתפק בהפגנה אחרי שעות העבודה".
עו"ד מיכאל (מיקי) איילון, שותף וראש תחום דיני עבודה במשרד גורניצקי, אינו בטוח כי החשש של ההסתדרות מהתערבות בית הדין הוא מוצדק. "כאשר העובדים והמעסיקים מסכימים על הפסקת עבודה מתואמת, המהלך בכלל לא יסווג כשביתה, וסביר להניח שלא תהיה פנייה לבית הדין לעצור אותו. וגם אם כן, אפשר להעלות טענות מדוע מדובר בשביתה כלכלית מובהקת - כולל השלכות ישירות של המלחמה על שוק העבודה, הפגיעה ביצוא, פיטורים וגיוס מילואים נרחב".
עו"ד איילון מזכיר כי בעבר היו שביתות סביב נושאים לא כלכליים טהורים - כמו השביתה אחרי "ליל גלנט" ב-2023 - וכי בתי הדין הכירו בזכות לשביתה "מעין-פוליטית". אפילו אם בית הדין יעצור את השביתה, אומר איילון, "עדיין יש חשיבות להכרזה של ארגון העובדים הגדול במדינה. גם מה הנזק שייגרם להסתדרות? סביר להניח שאפילו הוצאות לא ייפסקו לחובתה".
לצד הדברים, מונדלק קורא שלא לבוא בדרישות רק להסתדרות. "ישנם גם ארגוני המורים ששותקים, והסתדרות הרופאים שהייתה אקטיבית יותר בעבר וארגונים כמו כוח לעובדים וההסתדרות הלאומית. ככל שיותר ארגונים ייקחו חלק, ההחלטה לשבות תיבלע בתוך תנועה חברתית גדולה".