עסקאות ענק למרות המלחמה ונסיונות החרם / צילום: דובר צה''ל, ואניה סאוויק – נסדא''ק, אלביט מערכות
לפני חודשיים, ביום שישי 13 ביוני, לא היה בית בישראל ואולי בעולם שלא תהה נוכח האנומליה הבלתי נתפסת של מדינה קטנה במזרח התיכון, שהציגה נסיקה והתרסקות כמעט בד בבד. כולנו שאלנו איך ייתכן שאותו צבא ואותה מדינה, שנתפסו במערומיהם באוקטובר 2023, בכשל מערכתי רב-ממדים, שהביא לפתחנו את האסון הגדול ביותר מאז הוקמה המדינה, הצליחו לתכנן ולהוציא לפועל מבצע בלתי נתפס, טכנולוגית, צבאית, ניהולית ועוד, של השמדת יכולות פנומנלית וכניעה דה-פקטו של האויבת הגדולה ביותר שלנו.
● אקזיטים שלא נראו כמותם וגיוסי ענק: כך הופכת תעשיית הסייבר למעצמה של מיזוגים ורכישות
● שני בנקים מחלקים 2.6 מיליארד שקל כדיבידנד: אלה גופי הגמל שירוויחו
● יותר תשואה, פחות מיסוי: הקרנות שעשויות לחולל מהפכה
במובנים רבים, המורכבות המתסכלת הזו היא לחם חוקנו. ודאי בשבועיים האחרונים, ועל אחת כמה וכמה במגרש הכלכלי. מורכבות שמנסה להבין ולהכיל מדינה שבראשה יושבים שרי ממשלה המתנהגים כמו הילד הבריון בגן, וניצול אינפנטילי של השררה החוצה משרדים ופוליטיקאים (וגם לא מעט אנשי ציבור אחרים), הנהנים בעיקר לעשות דווקא. זאת, יחד עם העובדה שהבורסה של תל אביב, שבה נסחרות החברות המובילות במדינה, נסחרת במחירי שיא, הישראלים ממשיכים בחגיגת קניות ואפילו מחירי הנדל"ן לא ממש יורדים בה, המטבע המקומי שומר על יציבות מרשימה, וההכנסות ממסים של הקופה הציבורית מתעדכנות כמעט מדי חודש - כלפי מעלה.
אנו חיים במדינה המתמודדת עם מערכה צבאית שלא נגמרת, ואפילו הקונצנזוס סביב המלחמה שנכפתה עלינו התפורר עד דק - מבית ובוודאי מחוץ - לקראת שביתת ענק המתוכננת ביום ראשון, ברקע אי-ודאות גדולה ומייאשת לגבי מה שצפוי לקרות בעתיד הקרוב בנוגע לגורל החטופים והמערכה מול עזה. מצד שני, זו אותה מדינה שבה החברות מדווחות כמעט מדי יום על עסקאות עתק, והבנקים, ברומטר לא רע למצב המשק והכלכלה, מציגים רווחי שיא רבעון אחרי רבעון. ומי זוכר את הגזירות הכלכליות שהעלו לנו את המע"מ והקפיאו לנו את השכר לא מזמן.
השקעה מאיטליה
מדגם מייצג רק מהימים האחרונים: אלביט הודיעה כי חתמה על חוזה בהיקף של 1.63 מיליארד דולר לאספקת מגוון פתרונות הגנה למדינה באירופה, אותה אירופה שמדי יום מחריפה את הטונים נגדנו. כל זה קורה, כשקנצלר גרמניה, ידידתנו הגדולה, מכריז שלא ימכור לנו נשק שישמש את צה"ל בעזה, וכשקרן העושר הנורבגית מודיעה על צמצום השקעותיה כאן, כולל בחברות שכלל לא קשורות למלחמה עצמה. על הדרך, באיטליה, שלא ממש מסבירה פנים לישראל מאז 7 באוקטובר, החליטה קרן השקעות הטכנולוגיה של משרד האוצר להשקיע עשרות מיליוני אירו בחברות ישראליות. פרסומים זרים גם דיווחו כי למרות החרם העולמי, היפנים בוחנים כעת רכישת מל"טים תוצרת תע"א. בתחום אחר, נחתמה עסקת ענק לאספקת גז ישראלי בסכום כולל של 35 מיליארד דולר למצרים, שכנתנו מדרום, שמבלבלת אותנו גם באחרונה ביחסי אהבה ושנאה.
ואלה לא רק מדינות שתמיד התמחו בפוליטיקה ובדיפלומטיה, שניסו "ללכת עם ולהרגיש בלי". במגזר הפרטי, קרן פרייבט אקוויטי אמריקאית הודיעה על רכישת סאפיינס הישראלית, לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר. חברת דיג'ינקס הבריטית קנתה את פיינדינגס, חברת סייבר אלמונית מתל אביב שמעסיקה בסך הכול 30 עובדים, תמורת 305 מיליון דולר. והסיבה היחידה שאולי לא שמעתם על זה, היא שכמעט התרגלנו. 305 מיליון דולר נראים לנו כסף קטן בתחום הלוהט של ענף הסייבר הישראלי. לפני שבועיים נמכרה חברת סייבר ישראלית אחרת, סייברארק, תמורת 25 מיליארד דולר. בחודש מרץ, רכשה גוגל את וויז, בשווי שיא של 32 מיליארד דולר - יותר מפי 100 מהמחיר ששילמו האנגלים עבור פיינדינגס.
החשש הגדול הוא שהמורכבות הזו אינה בת-קיימא. שלא מדובר במאזניים עדינות ומופלאות שימשיכו איכשהו לשמור על איזון, ויאפשרו לשר האוצר שלנו להמשיך לצייץ על עוצמת המשק והכלכלה, "למרות הכותרות השליליות בתקשורת". שאם כבר, אנחנו בעיצומו של קרב כיפופי ידיים, שיסתיים במוקדם או במאוחר, ולא בהכרח בניצחון הטוב על הרע.
כשהבנקים בישראל מדווחים למשל על עוד רווחי שיא, יותר מ-5 מיליארד שקל ללאומי והפועלים ברבעון אחד, אלה בעיקר הכנסות מריבית של כולנו. עם כל הכבוד למנהלים המוכשרים, הקרדיט הוא בעיקר לבנק ישראל ולתחרות הלא קיימת. ברבעון הראשון של 2022, ערב העלאות הריבית, שני הבנקים הציגו רווח נמוך ב-40%. אבל מאז, הבנק המרכזי העלה את הריבית כדי לצנן את האינפלציה, והיעדר תחרות אפשרה לבנקים לקחת לנו הרבה יותר על ההלוואות ולתת לנו הרבה פחות על הפיקדונות והחסכונות שיש לנו אצלם. נכון שבינתיים הרווחים הללו מעידים שרוב מוחלט של החברות והציבור עצמו, מי שקיבל מהם את הכסף, מצליח לשלם את הריבית הגבוהה שהם דורשים בתמורה ולא מרים ידיים, אבל זה לא מובן מאליו. קש קטן, אולי אפילו כמה חודשי ריבית גבוהה, עלול להכריע את גב הגמל.
צפי להאטה בצמיחה
וגם במקרו, השבוע דווח כי הכנסות המדינה מתחילת השנה (ינואר עד יולי) הסתכמו ב-324 מיליארד שקל, גבוה ב-17% מהתקופה המקבילה אשתקד. תחזית ההכנסות לשנת 2025 כבר עודכנה ביותר מ-20 מיליארד שקל, חרף הדשדוש בעזה. רק שבמקביל, גם תחזיות הצמיחה של משרד האוצר מתעדכנות, אבל כלפי מטה. תחזית מוקדמת לצמיחה של 5.6%, אי שם ב-2024, כשעוד קיווינו ש-2025 תיראה אחרת לגמרי, ירדה ל-4.4% בהצגת התקציב לשנה החדשה, עודכנה ל-3.6% ביוני, והשבוע היא נחתכה עוד קצת, ל-3.1% בלבד.
ואם לוקחים מאיתנו יותר מסים בכל חודש, אבל אנחנו לא מצליחים להגדיל, לפחות בצורה דומה, את העוגה כולה, משמעות הדבר שגם המשקולת הכלכלית הופכת ליותר ויותר כבדה. במצב העדין שבו אנחנו נמצאים - נפשית, ביטחונית, כלכלית ועוד - די בבלת"מ קטן, וזה יכול להיות גם זעזוע בבורסות המשגשגות מעבר לים, כדי להנחית עלינו מכה כואבת במיוחד. ולפחות בשלב ראשון, זה מוכרח להחזיר את כובד האחריות לראשי המדינה. קריאה דחופה להתעסק בהובלת הספינה, ולא בקטטות ראוותניות על סיפונה.