ספינת סער 6, הובילה את המתקפה הלילית / צילום: תע''א
חיל הים תקף לפנות בוקר (א') תשתיות אנרגיה שמשמשות את משטר המורדים החות'ים בתימן, במרחק של כ־2,000 ק"מ מחופי ישראל. התקיפות בוצעו במרחב צנעא, בניסיון להגביר את הלחץ על שליחיה של איראן בתימן, להפסיק לשגר טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל. כיצד חיל הים ביצע את המתקפה, האם זו תקיפה חסרת תקדים, ומה כולל סל הכלים הימי של ישראל? גלובס עושה סדר.
● "זה לא יעבוד": הקצין שניהל בעבר את פרויקט הלייזר מגלה את מאחורי הקלעים
● המדינה שמצליחה לעקוף את ישראל ביצוא מערכות לייזר
כיצד חיל הים תקף בתימן?
כלי שיט שהוצבו בים האדום, בהובלת סער 6, ביצעו את המתקפה. ככלל, חיל הים מפעיל 15 סטי"לים במסגרת שייטת 3, מדגמי 4.5, 5 ומעל כולן - סער 6 החדישה. סדרת סער 6, בתפקידה המקורי, מיועדת להגן על אסדות הגז.
הספינות מצוידות במכ"מים מתקדמים ובמערכות הגנה איכותיות. בד־בבד, הן נושאות את כיפת מגן הימית שמבוססת על מערכת כיפת ברזל, המהווה חלק אינטגרלי ממערך ההגנה האווירית הכולל. בדצמבר 2023, הסתיים הליך מבוצע של הספינה הרביעית והאחרונה מסדרת סער 6, שארך למעלה משנתיים. בניגוד לייעוד המקורי, לכאורה, של סער 6, כבר באותה תקופה שלחו בישראל מסר למיליציות הפרו־איראניות, לאיראן ולמורדים החות'ים, כי שייטת 3 נפרסה במרחב ים סוף, במטרה להגן מול האויב מדרום וממזרח - עם 1,000 לוחמים בים.
האם זו הפעם הראשונה שבה סער 6 מופעל לצרכים התקפיים?
לא, התבצע שימוש הן בלבנון והן בתימן.
ביוני אשתקד, תקיפה מהים התבצעה בכפר ג'נאתא שנמצא צפונית לצור, שלפי פרסומים ערביים הייתה ניסיון חיסול של בכיר בחיזבאללה. בתימן, התבצעה ביוני האחרון מתקפה על עיר הנמל חודיידה.
האם זו הפעולה הרחוקה ביותר מישראל של חיל הים?
לחלוטין לא. בשלהי שנות ה־60 הטילה צרפת אמברגו נשק על ישראל ובעקבות כך חמש ספינות מסדרת סער 3 שנבנו עבור ישראל, נותרו בנמל שרבורג בצרפת - מרחק של כ־5,500 ק"מ מישראל. לצורך ההשוואה, המרחק בין ישראל לבין תימן עומד על כ־2,000 ק"מ.
על אף האמברגו, בישראל לא אמרו נואש, ובדצמבר 1969 הצליחו למלט את הספינות, שהפליגו משרבורג בשעה 02:30 בלילה, לא הדליקו אורות, ויצאו מהפתח הראשי של הנמל - תוך שצוותי הספינות היו לבושים בגדים אזרחיים, ולכלי השיט ניתנו שמות בדויים.
אילו אמצעים מבצעיים נוספים יש לישראל בים?
מתחת לפני המים, לישראל יש צוללות מדגם "דולפין AIP", המופעלות על ידי שייטת 7. טווח השיט שלהן בצלילה מסוגל להגיע לתימן. ומעל פני המים, הטווח שלהן אפילו מוכפל. כלומר, הן מסוגלות לפעול לא רק בתימן - אלא גם באזור איראן.
נדבך משמעותי נוסף שהחל לפעול בחודש שעבר בחיל הים הוא הכשב"מים, כלי השיט הבלתי מאוישים. החטיבות הימיות של החברות הביטחוניות הגדולות עוסקות בפיתוח, ייצור ושיווק כשב"מים באופן נרחב מזה כעשור. אלביט, למשל, מכרה ב־2021 למדינה במרחב אסיה־פסיפיק את "שחף" (Seagull), שמיועד ללוחמה נגד ספינות. בדצמבר 2022, אותו כלי נטל חלק בתרגיל דיגיטל הורייזון הבינלאומי, כשהתקיים בתוך המפרץ הפרסי - ממש בסמוך לאיראן. במהלכו, נבחן שיתוף־פעולה בין 17 יצרני כלי שיט בלתי מאוישים מרחבי העולם, תחת האכסניה של הצי החמישי של ארה"ב שבסיס האם שלו ממוקם בבירת בחריין, מנאמה.
בה בעת, עבור ביטחון שוטף, רפאל מייצרת את "פרוטקטור", שהוא סירה בלתי מאוישת לטובת הגנה וסיוע ללוחמים. הכשב"מ הזה כולל תותח מים בלחץ גבוה, וגם כלים קטלניים כמו המיני־טייפון. הוא מותאם למשימות לאורך חופים ונמלים. חברה נוספת שעוסקת בנושא כבר שנים לא מעטות היא התעשייה האווירית שב־2014 חשפה את "קטאנה", שמיועד אף הוא לביטחון שוטף. קטאנה אמור לתת מענה, לדוגמה, לנכסים אסטרטגיים ימיים כמו אסדות קידוח וצינורות נפט.
התעשייה האווירית גם פעילה מאוד בתחום הכלים הצוללים הבלתי מאוישים (כצב"מים). בולטת בכך ה- Blue Whale, צוללת בלתי מאוישת שהיא תוצר שיתוף פעולה בין התעשייה האווירית לבין חברת אטלס אלקטרוניק הגרמנית. Blue Whale מאפשרת איסוף מידע מודיעיני באמצעות תורן טלסקופי המגיח מהמים בעת צלילה (דומה לפריסקופ של צוללת), שעליו מותקנות מערכות מכ"ם ואלקטרואופטיקה לגילוי מטרות בים ובחוף. באמצעות אנטנות התקשורת הלוויינית שעל התורן מועבר המידע שנאסף בזמן אמת אל מוצבי הפיקוד הייעודיים, שיכולים להימצא בכל מקום, בים ובחוף.
האם התחום הימי מביא עסקאות לתעשיות הביטחוניות?
כן, ועסקאות נאות בהחלט. חברת ת'סטה הפולנית הודיעה בסוף השבוע האחרון, לדוגמה, כי העבירה לצי המקומי רכיבים לאמצעים לווייניים, שאותם מייצרת חברת אורביט הישראלית. אורביט מפתחת ומייצרת מערכות תקשורת, בעיקר לווייניות, כשהסקטור הביטחוני מהווה כ־81% מהכנסותיה. בישראל, המערכות שלה מותקנות באוויר, בים וביבשה, ובמלחמת חרבות ברזל הן הוכיחו את עצמן בכל הזירות. למלחמה הזו התווספה ההסלמה לאחרונה בין הודו לבין פקיסטן, שגם בה המערכות של אורביט הופעלו.
קודם לכן, לפני כשלושה חודשים, אלביט זכתה בכמה חוזים מלקוחות בינלאומיים בהם מדינות חברות נאט"ו, בשווי מצטבר של כ־330 מיליון דולר. העסקה כללה את הכשב"ם Seagull המוכר מתוצרת החברה, וכן מערכות סונאר TRAPS, לצד מערכות ניהול קרב, לוחמה אלקטרונית ומערכות אלקטרו-אופטיות. החוזים כוללים גם פרויקטים לשדרוג והשבחת פלטפורמות ימיות - כולל כלי סיור ימי (OPVs) ופריגטות - וכן יכולות מודיעין, תצפית וסיור, ופתרונות סונאר מותאמים ללוחמה נגד צוללות.