חיילי המשמר הלאומי בבירת ארה''ב / צילום: ap, Scott Applewhite
דונלד טראמפ עומד בעיצומו של מסע נקמה אינטנסיבי נגד יריבים פוליטיים. אנחנו מגלים יום אחר יום עד כמה מוגבל כוחה של החוקה האמריקאית להגביל את כוחו של נשיא שאין לו חשק לקבל עליו מגבלות.
● פרשנות | הדגל מסכן את הציבור? זה מה שאפשר ללמוד מבריטניה
● הישראלית שקפצה בזכות פאוול, וזאת שקיבלה המלצות מעורבות
ביום ו' ב־7 בבוקר, סוכני ה־FBI פשטו על ביתו של ג'ון בולטון, מי שהיה יועצו של טראמפ לביטחון לאומי בנשיאותו הראשונה. טראמפ פיטר אז את בולטון, נץ צבאי ומדיני השייך לעידן הפרה-טראמפי במפלגה הרפובליקאית.
בולטון כתב ספר ערב הבחירות לנשיאות של 2020, שבו תקף את טראמפ. הבית הלבן ניסה למנוע את פרסום הספר, ללא הצלחה. מאז, בולטון היה מקור לא אכזב של ביקורת מיד-ראשונה על הגיונו של טראמפ ועל התנהלותו. בחודשים האחרונים הייתה לו פריחה בתקשורת. הוא משתתף קבוע בעמודים האדיטוריאליים של וול סטריט ג'ורנל.
ה־FBI פשטה על ביתו בחיפוש מסמכים מסווגים מימי כהונתו בבית הלבן. טראמפ האשים עוד לפני חמש שנים, שבולטון הפר חוקים וגנב סודות. אבל אז היו בממשלו אנשים, שפרשנים נהגו לתאר כ"בוגרים שבחדר". הם בלמו את נסיונותיו לכוף את מערכת אכיפת החוק לרצונותיו או לגחמותיו. לא עוד. תאוות הנקם שלו מ־2020 מתמלאת סוף סוף.
וול סטריט ג'רנל, שעמודיו האדיטוריאליים נוקטים קו ימני נוקשה, גינה את הפשיטה. הוא תיאר אותה כ"זדון מיותר", וקבע כי ונדטה מתייצבת עכשיו במרכז נשיאותו של טראמפ. (מאמרי המערכת של העיתון מופרדים הרמטית מעמודי החדשות שלו. קוראי גלובס נהנים משירות החדשות, שהוא מקצועי לעילא ולעילא).
הערים הבאות בתור
הנקמה בבולטון אינה הירייה הראשונה במלחמת טראמפ נגד המלעיזים, והיא בוודאי אינה הירייה האחרונה. הנשיא הזקן, הנוקם והנוטר, מנהל מלחמה חורמה נגד יחידים, נגד מוסדות פרטיים ומוסדות ציבור, נגד ערים ונגד מדינות של ארה"ב.
בסוף השבוע הבית הלבן הודיע, כי בדעתו לחמש את 2,000 חיילי המשמר הלאומי, שטראמפ שלח לרחובות וושינגטון לפני שבועיים. הוא טען מלכתחילה, שהשלטונות המקומיים אינם מסוגלים להבטיח חוק וסדר. אבל החיילים נשלחו ללא נשק. ביום ה' בערב, טראמפ ביקר אצל חייליו, ושעות אחדות אחר כך נודע שמכאן ואילך הם אמנם יישאו נשק.
לא ברורה המשמעות המעשית, אבל ברורה בהחלט המשמעות הסמלית. זה הנשיא שהעמיד חוק וסדר במרכז מסע הבחירות שלו; זה הנשיא החוזר וטוען, שהדמוקרטים אינם מסוגלים להבטיח את שלום הערים והמדינות שבהן הם שולטים.
פריסת הצבא בוושינגטון מוגבלת בזמן. החוק מאפשר לנשיא להכריז מצב חירום בעיר הבירה ל־30 יום. מה יקרה בסופם? הנשיא יוכל להאריך את מצב החירום, אבל זה יהיה חסר תקדים. הוא גם יכול להעמיד את כל וושינגטון תחת ניהולה הישיר של הממשלה הפדרלית, ולסיים למעשה אם גם לא להלכה את שלטונה העצמי. זה קרה פעם אחת, לפני 30 שנה, בימי נשיאותו של ביל קלינטון, כאשר הפיננסים של העיר יצצו מכלל שליטה.
הנשיא רמז בימים האחרונים שהוא מתכוון להרחיב את התערבותו בשיטורן של ערים אחרות בשליטה דמוקרטית. שתי המועמדות המיידיות הן הגדולה ביותר, ניו יורק, והשלישית בגודלה, שיקגו. בניגוד לוושינגטון, הערים האלה שייכות למדינות, שלנשיא אין לכאורה הסמכות החוקית להתערב בענייניהן. אבל התנהלותו של טראמפ בחודשים האחרונים חוזרת וחושפת פרצות בחוק האמריקאי, שהוא מנצל כדי להרחיב את סמכויותיו.
הדמוגרפיה הפוליטית של ארה"ב פשוטה: האוכלוסייה העירונית תומכת ברוב גדול במפלגה הדמוקרטית; האוכלוסייה המתגוררת בערים קטנות, בפרוורים ובאזורים כפריים תומכת ברפובליקאים, ובמיוחד בטראמפ. דמוקרטים עומדים בראשן של שני שלישים מערי אמריקה, בהן 42 מ־50 הערים הגדולות ביותר. בארה"ב, הרשות המקומית היא המנהלת את המשטרה. ניסיון לשנות את מצב העניינים הזה, חזקה עליו שיחולל התנגשות משפטית.
התנגשויות כאלה מתחילות בדרך כלל ברמה הפדרלית הנמוכה ביותר, המקבילה לבתי משפט מחוזיים בישראל. הן עולות אל בתי משפט לערעורים, ועשויות להסתיים בבית המשפט העליון. טראמפ מינה שליש מתשעת העליונים בתקופת כהונתו הראשונה. שני שלישים נחשבים ל'שמרנים'. הניסיון מראה שהם נוטים לפסוק לטובת טראמפ כל אימת שמגיעה אליהם שאלה של סמכויות הנשיא.
"הכדור של קלווין"
אחת משלוש השופטות הליברליות, קטאנג'י בראון ג'קסון, החדשה ביותר בבית המשפט, יצאה ביום חמישי בהתקפה חסרת תקדים על הרוב השמרני. היא אמרה עליו, כי הוא משחק על פי כללי 'הכדור של קלווין', רמז לסדרת הקומיקס 'קלווין והובס'. 'הכדור של קלווין' הוא משחק, שכלליו משתנים ללא הרף.
היא כיוונה את החץ המושחז הזה כלפי פסיקה של בית המשפט לטובת הממשל בשאלה של קיצוץ מענקי מחקר למוסד המחקר המדעי החשוב ביותר באמריקה, 'מכון הבריאות הלאומי' (NIH). במשחק קלווין של בית המשפט העליון "הממשל תמיד מנצח", כתבה ג'קסון.
היא אמנם הרחיקה לכת, והכעיסה אפילו את שתי עמיתותיה הליברליות, אבל היא שיקפה הערכה רחבה שבית המשפט העליון הוא המאפשר העיקרי של התנהלות הנשיא. הוא חוזר ומבטל פסיקות של ערכאות נמוכות יותר, המגבילות את הממשל. אל נכון, מהפכנים משפטיים בארצות רחוקות מוריקים מקנאה.
עוד ביטוי לניצול הפוליטי המפלגתי של מערכת אכיפת החוק ניתן בסוף השבוע, כאשר משרד המשפטים בוושינגטון פרסם הקלטות מעדות של גיליין מקסוול, חברתו ועוזרתו של עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין. לפני שלוש שנים, היא עצמה נידונה ל־20 שנות מאסר על הכשרת קטינות לשירותי מין אצל אפשטיין.
את עדותה האחרונה גבה לפני חודש, לכאורה שלא לצורך, המשנה לשר המשפטים בכבודו ובעצמו. עכשיו ברור מדוע. מקסוול היללה את טראמפ, תיארה אותו כ"ג'נטלמן", אמרה שהוא לא היה קשור מעולם בעסקי המין של אפשטיין, והביעה הערצה להישגיו הפוליטיים.
מייד לאחר עדותה, היא הועברה אל מרכז מעצר נוח במיוחד, המתואר כ"שווה ערך של מעון סטודנטים". טראמפ לא הוציא חנינה למקסוול מכלל אפשרות. עדותה מסייעת לו להתנער מן החשד, שהוא מסתיר את האמת על אופי קשריו עם אפשטיין.
משרד המשפטים של ארה"ב, שנהנה במשך 50 שנה מדרגה יוצאת דופן של עצמאות, מתפקד עכשיו כעורך הדין הפרטי של נשיא ארה"ב. מי אמר שאין יועמ"שים טובים בעולם.
עורכי דינו הפרטיים של טראמפ השיגו בסוף השבוע שעבר ביטול קנס כבד של כמעט חצי מיליארד דולר, שבית משפט ניו יורקי השית על טראמפ לפני שנה וחצי בגין הונאה בעסקי הנדל"ן שלו. בית משפט לערעורים מצא שהקנס היה "מוגזם", אבל השאיר על כנה את עצם ההרשעה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve