הודעות על שינויי מדיניות באתרים / צילום: צילום מסך
בימים האחרונים קיבלו ישראלים רבים הודעות מחברות ושירותים שונים על עדכון מדיניות הפרטיות שלהם. רוב הצרכנים אינם טורחים לקרוא את המסמכים הללו, אך כשהם מתחילים להיערם אי אפשר להתעלם. הסיבה לכך נעוצה בתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, התיקון המשמעותי ביותר מאז שנחקק החוק לפני עשרות שנים.
● זהירות, מבול של הודעות המתחזות לכביש 6
● מקום ראשון בעולם: האנג'ל הישראלי שעקף את בכירי גוגל בהשקעות AI
התיקון נועד "ליישר קו" עם הרגולציה הבינלאומית בנושאי פרטיות ולוודא כי הסטנדרט בישראל מתקרב ככל הניתן לתקנות ה־GDPR של האיחוד האירופי, הנחשבות למתקדמות בעולם. הוא משנה כמה הגדרות מרכזיות - למשל, מהו מידע אישי - ומחדד את החובות של חברות כלפי הצרכנים.
רשות עם שיניים
עו"ד חיים רביה, שותף וראש קבוצת הסייבר, הפרטיות וזכויות היוצרים במשרד פרל כהן, מסביר לגלובס: "כאשר פונים לאדם בבקשה לכלול את פרטיו במאגר, יש צורך לספק הודעה שפרטיה קבועים בחוק. בעקבות התיקון נוספו דרישות חדשות - למשל, ליידע את הצרכן על זכותו לעיין במידע, לתקן אותו ואף לבקש את מחיקתו אם מצא שאינו מדויק".
חברת Gett למשל כתבה ללקוחותיה כך: "אנו מיידעים אתכם כי מדיניות הפרטיות שלנו עודכנה בהתאם לדרישות החדשות בחוק הגנת הפרטיות, וכדי לספק בהירות רבה יותר לגבי פרקטיקות הפרטיות ועיבוד המידע של Gett - לרבות בקשר לשירותים ותכונות חדשות שאנו מציעים. אנו ממליצים לעיין במדיניות הפרטיות המעודכנת כדי להתעדכן בפרקטיקות הנוכחיות שלנו. אם נותרו לך שאלות, נשמח לסייע".
לא רק זאת: חלק מהחברות החלו להכניס סעיפים ייעודיים לשימוש בבינה מלאכותית, על רקע טיוטת הנחיות שפרסמה לאחרונה רשות הגנת הפרטיות ונחשפה בגלובס. מדוע המשק החל להתאים את עצמו להנחיות שעדיין נידונות? משום שגולת הכותרת בחקיקה החדשה היא ה"שיניים" שניתנו לרשות הגנת הפרטיות: קנסות של עד 5% מהמחזור השנתי של החברה, קנסות של מאות אלפי שקלים על כל הפרה, ואף אחריות משפטית שמאפשרת תביעות בסכומים של עד 10 אלף שקל ללא צורך בהוכחת נזק.
עו"ד רבקי דב"ש, עמיתה בכירה במכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה ולשעבר ראש הרשות להגנת הפרטיות, מסבירה: "אם בעבר חברה שאספה מידע ממישהו ללא הודעה הייתה צפויה לקנס של כ־15 אלף שקל, הרי שכעת מדובר בעונשי מינימום של 20־40 אלף שקל כפונקציה של מספר האנשים במאגר. מעבר לכך, אם הטעיתי אדם לגבי מטרת איסוף המידע, החוק החדש מאפשר להטיל עליי עד שלוש שנות מאסר".
עו"ד רביה מדגיש את אמצעי האכיפה: "אף ארגון לא רוצה להיות הראשון שיספוג עיצומים כאלה. לכן כולם מזדרזים להתאים את המדיניות שלהם. זה מעיד שהתיקון השיג את מטרתו וכי מתייחסים ברצינות לנושא".
למי אכפת מפרטיות?
אלא שהמהלך לא חף מביקורת. אחת הטענות המרכזיות של מומחים היא שהחוק הישראלי עדיין מבוסס כולו על "הסכמה מדעת" - מודל שכבר מזמן התגלה כבעייתי. מרבית הצרכנים אינם קוראים את תנאי השימוש, ומי שכן לרוב לא מבין את המשמעות המלאה. "ישראל היא המדינה היחידה שבה הדרך החוקית לאסוף מידע היא אך ורק באמצעות הסכמה", אומרת עו"ד דב"ש. "בעולם הבינו שיש צרכים לגיטמיים לאיסוף מידע כמו אינטרס ציבורי".
לדבריה, הסיפור מסתבך בעידן הבינה מלאכותית: "גם המפתח לא תמיד יודע להסביר איך האלגוריתם הגיע למסקנה מסוימת, למשל שאני כלקוחה מעדיפה שירות א' ולא את שירות ב'".
עו"ד רביה מסכים: "היכולת של אדם מן השורה לקרוא בעיון את כל התנאים ולקבל החלטה מושכלת היא מאוד מועטה בעולם רווי גירויים כמו שלנו". ועדיין, לדבריו "פרטיות לא איבדה את ערכה בקרב אנשים. בקצה, יהיו אנשים שפרטיות מאוד חשובה להם, והיא נעשית חשובה כפליים, כי קשה יותר ויותר להגן עליה. מי שמגן עליה - מגן על כולם, גם על מי שאומר שאין לו מה להסתיר".
בסיכומו של דבר, גם אחרי התיקון ישראל נותרת מאחור, או כפי שחותם רביה: "התיקון מספק גיבנת של אמצעי אכיפה על חוט שדרה שרובו עדיין ישן".