פרופ' סר דאגלס מת'יו טורנבול
אי אז בשנת 2008 בישרנו לראשונה שפריצת דרך שהשיגו מדענים תביא ללידת תינוק משלושה הורים. "חוקרים יצרו ביצית מופרית עם חומר גנטי משלושה הורים", הודיעה הכותרת, ושאלנו מה יהיו ההשלכות של הפריה כזאת. האם זוג נשים יוכל להביא לעולם ילד שנושא חומר גנטי משתיהן, או שהורים יוכלו לבחור לשלב בילדיהם קצת גנטיקה של ספורטאי־על או זוכה פרס נובל? ואולי רק נזכה כך בעוד אדם שאחראי לשעשע את הילד באוגוסט.
● מאות מתמטיקאים התכנסו לאחרונה עם רעיון מהפכני והותירו את הקהילה המדעית בהלם
● כמה מהר אתם הולכים, ומה זה אומר על הבריאות שלכם? המחקרים שמגלים איך הולכים נכון
והנה, 17 שנים עברו ולפני כמה שבועות התבשרנו שבבריטניה כבר נולדו שמונה ילדים הנושאים גנים של שלושה הורים. המחקר ההוא הפך למציאות, וייתכן שבקרוב הוא יהיה טיפול מיינסטרימי למדי.
מי שהוביל את הניסוי הזה הוא סר דאגלס (דאג) טורנבול, פרופ' לנוירולוגיה באוניברסיטת ניוקאסל ומנהל מכון מחקר המיטוכונדריה ב־Wellcome Trust. טורנבול עובד על המחקר הזה במעבדתו שבאוניברסיטה כבר שנים רבות, ולא תמיד האמין שיגיע לרגע הזה. בראיון לגלובס, הוא מספר על גלגולי המחקר והפוטנציאל העתידי שלו, וגם שופך קצת מים קרים על פנטזיות עתידניות.
"משפחות איבדו יותר מילד אחד"
בניסוי ההפריה משלושה הורים, החוקרים ביקשו לתקן מצב שבו נוצרים עוברים עם מחלות קשות מאוד בגלל גנטיקה פגומה של המיטוכונדריה - איברון בתא שאחראי בעיקר על ייצור האנרגיה שלו. המיטוכונדריה מגיעה רק מהאם ונושאת איתה מעט חומר גנטי (הרוב המוחלט של הגנים שלנו נמצאים בגרעין התא). כדי למנוע את המחלות, החוקרים השתילו בביצית של האם מיטוכונדריה מתורמת במקום המיטוכונדריה הפגומה.
"כשהתחלתי לעבוד בתחום מחלות המיטוכונדריה, ידעתי שאני יכול לאבחן את המחלה, שזו לפעמים הקלה גדולה בפני עצמה, ושאני יכול לשפר את חיי המטופלים במידה מסוימת, אבל לא היו לי באמת הכלים שיש לרופאים בתחומים אחרים", מספר טורנבול.
"בשנות ה־90, טיפלתי באישה שאיבדה תשעה ילדים בגלל מחלת מיטוכונדריה. היא הייתה המקרה הכי קשה, אבל היא לא הייתה היחידה. לקליניקה שלי הגיעו לא מעט משפחות שאיבדו יותר מילד אחד. הבנו שאנחנו צריכים לנסות למנוע מהילדים להיוולד עם בעיות המיטוכונדריה האלה, כי החלופה הייתה פשוט קשה מדי".
בשנת 2001, זמן לא רב אחרי שהוכרז פענוח הגנום הראשון בפרויקט הגנום האנושי, החלה המעבדה בניוקאסל לחקור את האפשרות להשתיל מיטוכונדריה בעוברים. "ב־2005 כבר אפשרו לנו להתחיל להשתיל מיטוכונדריות בעוברים שנוצרו בטיפולי פוריות אבל היו בהם פגמים שממילא לא היו מאפשרים להם להיקלט כהיריון תקין. כך פיתחנו את המיומנות שלנו בהשתלה, עד 2008. אז חל שינוי בחוק שאפשר לנו לבצע את ההשתלה הניסיונית בעובר שכן יכול להיקלט".
שנתיים אחר כך פורסמו המאמרים על ההשתלה בעוברים שאינם מתאימים להפריה. אז החלו טורנבול וצוותו לפעול לשינוי החוק כך שלא רק ניתן יהיה לבצע את ההפריה בעובר שיכול לבוא לעולם, אלא שהמטרה אכן תהיה להביא כך לעולם ילד בריא.
"בתקופה הזאת היה המון עניין בנושא", מספר טורנבול. "עד אז דיברנו הרבה על הטכניקה, ולא על האתיקה. אבל ב־2015 נערך דיון מקיף בפרלמנט שבחן כל השפעה אפשרית של ההשתלה".
"הפרלמנט הצביע בעד"
האישור של הניסוי לא עבר באופן חלק והוא צבר גם מתנגדים מסוגים שונים. חלק מהמבקרים טענו שהתערבות כזאת היא שינוי גנטי מעשה ידי אדם, ואישור של עריכה גנטית כזאת יפתח דלת לסוגים אחרים של שינויים גנטיים שיועברו לדורות הבאים, בלי לדעת איזה נזק נגרם כתוצאה מכך. מאז אכן אושרו טיפולים אחרים הכרוכים בעריכה גנטית ממוקדת, כך שהם צדקו כשטענו שהדלת נפתחה, ועם זאת נדמה שהעולם כבר מקבל זאת כחלק מהרפואה.
מתנגדים אחרים הוטרדו מכך שהעובר שממנו מוציאים את המיטוכונדריה מושמד בתהליך וטענו שמדובר ברצח. היום בתהליך הפריית מבחנה עוברים רבים אינם חיים מעבר לכמה ימים, כך שגם הטענה הזאת כבר אינה חסם ממשי ברוב המדינות.
שאלה נוספת שעלתה בדיונים עסקה בזהות של הילד. האם הוא לא יחוש בלבול לגבי מקורותיו ההוריים? טענת הנגד הייתה שבלאו הכי הרוב המוחלט של התכונות שלנו מגיע מגרעין התא ולא מהמיטוכונדריה. אפשר לדמות אותה ל"מערכת הפעלה", שעליה רצה ה"תוכנה" שלנו. כשמערכת ההפעלה תקולה אנחנו עלולים לחלות, אבל החלפת מערכת ההפעלה לא תשנה את התוכן.
ומה לגבי זכויות התורמת על הילד? השנים שעברו ביססו פרקטיקות שמקלות את ההתמודדות עם השאלה. זכויותיה דומות לאלה של תורמת ביצית, כלומר, אין לה כאלה.
"אחרי הדיון המעמיק, הפרלמנט הצביע בעד", אומר טורנבול, ולא סתם בעד, אלא ביחס של 382 מצדדים לעומת 128 מתנגדים.
בארה"ב הגישה עדיין הפוכה. לא רק שאסור להביא כך ילדים לעולם, אסור אפילו לבצע מחקר בנושא.
"התוצאה מחזירה את האופטימיות"
"אני מאוד שמח שההחלטה התקבלה כך, בפומבי, בהשתתפות אנשים מתחומים שונים", אומר היום טורנבול. "זה היה מאוד חשוב. חשבנו מאוד לעומק כדי למנוע שימוש לרעה וכדי לוודא שאנשים מבינים שמדובר בפתרון שנועד אך ורק להביא ילדים למשפחות שבהן לאם יש בעיית מיטוכונדריה גנטית וללא התערבות ייוולדו לה ילדים עם מחלות קשות".
ולא מה?
"הייתה מחשבה שאולי זו יכולה להיות שיטה להתגבר על אי־פוריות ממקור לא מוסבר. היו אנשים שרצו לנסות. אבל בינתיים אין הוכחות שפוריות לא מוסברת יכולה לנבוע מפגם לא ידוע במיטוכונדריה".
אז בעצם ב־2015 כבר הייתה לכם הוכחת היתכנות לשיטה, ואפילו רגולציה מאפשרת. מה קרה מאז?
"לאט לאט הגענו למצב שבו יש לנו שמונה ילדים שנולדו בריאים. בין 2010 ל־2017 עשינו עוד המון בדיקות בבעלי חיים ובעוברים בלבד כדי לוודא שהטיפול בטוח. ב־2017 התחלנו לנסות להביא לעולם את התינוק הראשון. התהליך לא פשוט. צריך למצוא את המשפחות המתאימות, אלה שמוכנות להיכנס לתהליך ניסיוני כזה, ומנגד גם את התורמת. במהלך הקורונה היינו מושבתים, כי התהליך מחייב נסיעה של כל הגורמים למעבדה שלנו. התורמת חייבת להיות פיזית איתנו כי הביצית חייבת להיות טרייה.
"כאשר התחלנו במחקר שלנו, ליוו ועזרו לנו משפחות אקטיביסטיות, שעשו הכול כדי לקדם את המחקר, את המודעות אליו ואת ההכרה החיובית בו. הלכנו איתן יד ביד כל הדרך. כשקיבלנו את האישור, פנינו קודם כל אליהן, אבל בגלל הזמן שעבר, חלקן כבר היו מבוגרות, ולאחרות היו בעיות פוריות אחרות, אז היו מקרים שבהם לא הצלחנו להשיג היריון. וכל ניסיון כזה הוא כל כך מורכב, תובעני בזמן ויקר. עם כל שברון הלב, החלטנו להגביל את הגיל".
טורנבול מספר שהם נתקלו גם באתגרים לוגיסטיים משמעותיים שלא היו מודעים אליהם לפני כן. "התחלנו מאוד אופטימיים ואחר כך הגיע הריאליזם. ובכל זאת התוצאה מחזירה את האופטימיות. אולי עכשיו, בעקבות פרסום המאמר והמודעות הרבה לתהליך הזה בעולם ולתוצאות החיוביות שקיבלנו, נראה יותר עניין.
"פיתחנו בינתיים לא רק את התהליך הטכני, אלא גם מסע מטופל מאוד ברור ומקיף, שבו אנחנו יודעים בדיוק איך לבדוק את האמהות, לזהות אם המוטציה שלהן היא אכן כזו שעבורה התהליך יכול להועיל, להסביר להן את כל האפשרויות העומדות בפניהן, לוודא שיש להן סיכוי סביר להחזיק היריון, ואנחנו מלווים ומנטרים אותן במהלכו".
אתה מתאר קושי להשיג משפחות שייקחו סיכון בתהליך. מצד שני, אחרות בטח התדפקו על דלתותיכם, כי זו הדרך היחידה להגשים את חלומן ללדת ילד בריא.
"חלק מהנשים שסובלות מפגם מיטוכונדריאלי יבחרו בתרומת ביציות. אחרות יכולות לבצע ברירת עוברים, כלומר הן יבצעו תהליך רגיל של הפריית מבחנה, ותיערך לעובר בן הימים הספורים והתאים הספורים בדיקה לפני הכנסתו לרחם, כדי לראות כי המיטוכונדריה שלו פועלת ותקינה גנטית. אבל זה לא תמיד אפשרי, ואז השתלת מיטוכונדריה היא הדרך היחידה שלהן ללדת ילד שהוא שלהן גנטית ללא תחלואה. עבורן עשינו את זה. לא כדי להראות מה המדע יכול לעשות, אלא ממש אך ורק עבור המשפחות האלה".
"השפעה קטנה על הגנטיקה"
אתה אומר שהן עוברות את כל התהליך כדי להשיג תינוק שהוא שלהן גנטית, אבל לא ב־100%.
"התכונות של הילד, המראה שלו, כל זה מגיע אך ורק מגרעין התא".
אם כך, התהליך לא מיועד לשתי אמהות שמעוניינות שהילד שלהן יישא גנים משתיהן.
"לפי החוק הבריטי, אסור לבצע את התהליך מסיבה זו אלא רק בגלל מחלה מיטוכונדריאלית. תיאורטית, הילד יכול להכיל דנ"א משתי אמהות, אבל אני באמת לא רואה מצב שבו מישהי תעבור את התהליך המורכב כל כך הזה עבור השפעה כל כך קטנה על הגנטיקה של הילוד. נחמד לדבר על זה עקרונית, אבל אני לא באמת חושב שזה משהו שעשוי לקרות".
מיטוכונדריות קושרו לאריכות ימים וליכולות ספורטיביות. אתה יכול לראות בעיני רוחך הורים שמשתילים בעובריהם העתידיים מיטוכונדריה מספורטאית, כדי שגם הילד שלהם יהיה בעל פוטנציאל בתחום?
טורנבול מעווה קלות את פניו, אך מיד חוזר להיות קורקטי: "זה לא יעשה שום שינוי. זאת סתם ספקולציה פרועה ולא מוכחת מדעית".
"שימוש לאנטי־אייג'ינג? לא סביר"
מדוע לדעתך ההתקדמות שעשיתם התרחשה בבריטניה, הרבה לפני כל מקום אחר בעולם?
"בבריטניה תמיד היו חוקים מאוד ברורים לגבי הפריות מלאכותיות. הגישה לנושא הייתה הרבה יותר מסודרת מאשר במקומות אחרים. יש לנו אגודה מקצועית לנושא ההפריות שהוקמה כבר ב־1972. ברור שזה חלק מאוד חשוב מהרגולציה שלנו.
"בנוסף, לא בכל מדינה יש יכולות טכנולוגיות חזקות בתחום ה־IVF, והגורם השלישי הוא כנראה המימון. אמנם מדובר בניסוי קליני, אבל לא חברה מסחרית עורכת אותו, אלא ה־NHS, שירות הבריאות הלאומי הבריטי (גוף שהוא גם המבטח הממשלתי וגם קופת החולים הממשלתית). הוא זה שמשלם על כל זה".
לאחרונה, עבר חוק גם באוסטרליה המאפשר השתלת מיטוכונדריה בעוברים. בישראל זה עדיין לא חוקי. המיטוכונדריה נחשבת היום ללהיט גם בתחום האנטי־אייג'ינג. יש חברות המפתחות מיטוכונדריות להשתלה, בתקווה שהן יהיו מעין גורם של התחדשות בגוף.
"אני מכיר חברות הפועלות בתחום הזה. חלקן מנסות לתקן כך מחלות של המיטוכונדריה. הלוואי שזה היה עובד. בתור מרכז לחקר ולטיפול במחלות של המיטוכונדריה, היינו מאוד שמחים לבצע השתלות כאלה בעצמנו, אבל מה לעשות, זה כנראה לא עובד. מספר המיטוכונדריות שצריך להשתיל כדי להשיג השפעה הוא עצום, וההשתלה עצמה היא מורכבת. לגבי אנטי אייג'ינג, זה עוד יותר בלתי סביר".
אבל אתה כן רואה שימוש רב יותר בהשתלת מיטוכונדריה בעוברים בנסיבות של תחלואה.
"כן, אני מאמין שזה יהיה בעתיד טיפול מקובל ונגיש במדינות רבות עבור אנשים עם נשאות של מחלת מיטוכונדריה. במדינות אחרות, יש מגבלות תרבותיות שעלולות להאט או אפילו לחסום את ההטמעה של הטכנולוגיה. אני לא האדם הנכון להתייחס לדילמות של מדינות אחרות, אם בגלל דת או פשוט בגלל שתפיסת העולם כל כך שונה.
"בעיה אחרת היא המשאבים. אנחנו לא חושבים שזה יהיה אי פעם טיפול זול לביצוע. מדינות יצטרכו לחשוב טוב אם הן מממנות את הטיפול ועבור מי".
נשאי מחלות מיטוכונדריאליות ממדינות אחרות יכולים לבוא לעשות את ההשתלה אצלכם?
"כרגע לא, כי הניסוי כולו משולם על ידי ה־NHS ולכן הוא מיועד למבוטחים שלנו. בעתיד, כשהטיפול יהיה יותר מיינסטרימי, אני מאמין שנפתח גם מודל בתשלום, ואז כולם מוזמנים".