מה מלמד אותנו נאום ה–82% של סמוטריץ'? / צילום: צילום מסך יוטיוב
במרוצת השנים חזרתי והבעתי כאן את דעתי שישראל אינה ראויה להיחשב למדינת אפרטהייד, גם לא מצד אלה המתנגדים למדיניותה כלפי הפלסטינים (לפני 7 באוקטובר) ולהתנהלותה בשטחים. דעתי הייתה שאת ישראל אפשר לשפוט בחומרה על הכיבוש הצבאי, על ההתנחלויות, על הדיכוי ועל הנישול, מבלי לטבוע את תווית האפרטהייד על מצחה.
● פרשנות | מה התועלת בשליחת עוד ועוד חיילים לשטח? הלקח של אובמה מאפגניסטן
● פרשנות | כשישראל מכריזה מלחמה על אוסטרליה
כל אחד מאפיוני ההתנהגות הניתנים לעיל יספיק לעורר את חמתם של חלק מקוראי הטור הזה. הם לא יתפעלו במיוחד מן ההנחה שהצעתי לתת לישראל: רעה מאוד, אבל לא רעה עד כדי השוואתה עם משטר המיעוט הלבן בדרום אפריקה.
טענתי הייתה שהמונח אפרטהייד מציין תופעה היסטורית, ואין מקום להשתמש בו לצרכים פוליטיים. האפרטהייד ההיסטורי לא היה רק נוסחה נפסדת של אפליה גזעית, אלא גם דוקטרינה דתית ולאומית. הוא אפשר לא רק את עליונותו של מיעוט לבן (חמישית האוכלוסייה) על פני רוב שחור/צבעוני/אסייתי, אלא ביצר את עליונותם של האפריקנרים (צאצאי מהגרים הולנדיים וצרפתיים מן המאה ה־17) על פני האנגלים שנואי נפשם בקרב המיעוט הלבן.
דרום אפריקה של השנים 1948 עד 1994 הייתה לא רק מדינת גזע, כי אם גם מדינת לאום אפריקנרית, עם זהות דתית מובהקת, ועם אפליה מתקנת לטובת אפריקנרים, שסבלו קיפוח רב־שנים בידי האנגלים. הרוב העצום של האפריקנרים היו שייכים לכנסייה ההולנדית המתוקנת. היא הואילה להעניק הצדקה תיאולוגית לאפרטהייד.
הקטן - והגדול
כשהמפלגה הלאומית האפריקנרית הגיעה לשלטון, ביוני 1948, היא כוננה שני סוגים של אפרטהייד: האפרטהייד הקטן, הנואל והוולגרי, שאסר על שחורים, בין השאר, את הכניסה לבתי שימוש; והאפרטהייד הגדול, שבמרכזו הועמדה מדיניות ההתפתחות הנפרדת (מכאן 'אפרטהייד', זאת אומרת 'בנפרד', בלשון האפריקאנס).
האפרטהייד הגדול עמד לתקן את הסטטיסטיקה של דרום אפריקה, באמצעות הענקת זכויות אזרח לשחורים רק בתוך ארצות־מולדת, או בנטוסטנים. 75% מתושבי דרום אפריקה עמדו להיות אזרחיהם של עשרה בנטוסטנים, שנועדו להשתרע על 13% משטח דרום אפריקה.
לשון אחר, האפריקנרים הציעו חלוקה טריטוריאלית למראית עין, כדי שיוכלו להפוך במחי יד את כל שחורי דרום אפריקה המתגוררים מחוץ לבנטוסטנים ל'פועלים זרים'.
היגיון האפרטהייד היה חד־משמעי: זכויות אזרח נשללו, ללא יוצאים מן הכלל, מכל הלא־לבנים. בעיניי, זה ההבדל העיקרי, מפני שישראל לא החילה היגיון כזה על כל הערבים בתחומיה. יש לה שני מיליון אזרחים ערבים. במובן הזה ישראל אינה מדינת אפרטהייד.
הסתייגויותיי לא הניחו את דעתם של מבקרים מימין או משמאל. אלה האחרונים לא הבינו את דקדקנותי. הם הזכירו לי את אמנת רומא, 1998, שמכוחה נכנס המונח אפרטהייד אל השיח הפוליטי והמשפטי הבינלאומי. נעשתה שם הבחנה בין ההגדרה ההיסטורית של האפרטהייד להגדרה המשפטית. זו האחרונה הגדירה אפרטהייד כ"מעשים לא־אנושיים, הנעשים לשם כינון שליטתה של קבוצה גזעית אחת של בני אדם על קבוצה גזעית אחרת של בני אדם ודיכויים השיטתי".
עדיין לא הבנתי לשם מה היה צריך לשרבב אפרטהייד להגדרה הזאת. יש בהחלט מקום להפליל אפליה ודיכוי, אבל אם אין כאן אפרטהייד במובן ההיסטורי, מתעורר החשד שהשימוש במונח הזה נועד ללבות יצרים, לא לעורר דיון. הוא שווה ערך של קריאות "נאצי, נאצי" בכיכר העיר.
הוא כיוון לדעת גדולים
ביקורתי על שרבוב רטוריקה לטקסט משפטי לא נועדה לפטור את ישראל ממבחן האפרטהייד. למרבה העצב, השבוע שעבר קירב את ישראל אל האפרטהייד הגדול.
אני מתכוון לנאום '82 האחוזים' של שר האוצר. הוא הגיש מפה לסיפוח כמעט מלא של הגדה המערבית, חוץ ממרכזי האוכלוסייה הפלסטיניים, שווי ערך של בנטוסטנים. עוצר נשימה הוא הדמיון בין 87 האחוזים של האפרטהייד הגדול ל־82 האחוזים של מר סמוטריץ'. אכן, הוא כיוון לדעת גדולים.
לא היה גדול בין האפריקנרים יותר מד"ר הנדריק פֶרְווּרְד, אדריכל האפרטהייד, ראש ממשלה במשך שמונה שנים, עד רציחתו, בבית הפרלמנט בקייפטאון, ב־1966, בידי מתנקש לבן.
לפני 35 שנה הסבתי עם חתנו, קרל בוסוף, בעצמו קנאי לאומי, גזעי ודתי מפורסם. הממשלה האפריקנרית עתה זה התחילה את תהליך פירוקו של האפרטהייד. בוסוף טען, ללא ראיות, כי חמיו נרצח דקות אחדות לפני שעמד לשאת נאום היסטורי (לא היה טקסט), שבו התכוון להציע בסיס שונה לחלוקת דרום אפריקה. כביכול, הוא התכוון להעניק שטח גדול בהרבה לשחורים. הייתכן שחלוקה נדיבה הייתה מתקבלת על דעת ההנהגה השחורה? ספק. אבל הוחמצה ההזדמנות לבחון אפשרות כזאת.
לפי היסטוריון אפריקנרי, הרמן חיליומי, פרוורד החמיץ את ההזדמנות עוד ב־1961. מזכ"ל האו"ם דאז, דאג המרשלד, הציע לו להציג 'חלופה תחרותית' לשיווי מלא של זכויות השחורים. כדי שהמערכת הבינלאומית תשקול אותה ברצינות, היה צורך להציע "טריטוריה רצופה" לשחורים, בניגוד לבנטוסטנים, שהיו מובלעות קטנות ומפוצלות בתוך שטח לבן.
פרוורד לא הרים את הכפפה. המרשלד נספה בתאונת מטוס. 35 שנה אחר כך האפריקנרים שתפסו מרובה איבדו את כל 87 האחוזים. לאחר האפרטהייד קרל בוסוף הקים קהילה קטנה ללבנים בלבד בלב המדבר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. מדינת הלאום נקברה שש אמות באדמה.
דרום אפריקה אינה רק מעשה באי־צדק של דיכוי גזעי. היא לקח בלתי חוזר לאלה היוצאים מן העולם והרבה פחות מחצי תאוותם בידם.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/yoavkarny.
ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve